לוח השנה המעגלי 364 ימים שבמגילות קומראן בשיבוץ משמרות הכהונה 'שירות עולת השבת' ו-3,600 פרקי תהילים יומיים

השוואה בין מגילות קומראן, התנ"ך וספרות הפרושים

כמו שמגילת המקדש היא הגרסה המלאה של חומש-התורה עם הפרטים לאופן ביצוע המצוות (דומה לטענת מהות התושב"ע של הפרושים), כך חישובי הזמנים והתקופות ניתנו לכוהנים, והם מפורטים במגילות קומראן.

מדוע אין בכל התנ"ך הוראות מפורשות לאופן קיום מצוות ספירת החודשים והשנים?             מהו הלוח שנה היהודי הקדום ביותר שיש במסורת ישראל?             כיצד ביטל-שיבש אנטיוכוס את לוח השנה (כנראה השמשי) בגזירתו, כך שלוח השנה הירחי שלו התקבע כדי לגבות את מיסי האימפריה הסלווקית?                מדוע דורשים הפרושים שכל העמים נוהגים לפי השמש ורק עם ישראל לפי הלבנה, כאשר בפועל זה הפוך!?               מדוע לפי הפרושים סופרים חודשים ירחיים אך מאידך מציינים שנה שמשית תמימה של 364/5 יום שהיא מעגלית-מחזורית?         כיצד ייתכן שמכל לוחות השנה בעולם, ולמרות הידע המודרני-טכנולוגי, עדיין אין חישוב מחזורי-מתמטי של חודשים ושנים שמשיים, כפי שהיה בעדת קומראן?

ואיך קשור הניסיונות האחרונות של האו"ם ללוח השנה קבוע בכל העולם שדומה ללוח שבמגילות קומראן?

 

ראשי הפרקים במאמר - תוכן עניינים אוטומטי:

תוכן

א.        החידה הגדולה של אופן קיום אורח החיים של לוח השנה התנכ"י: 2

  1. (חוסר) המקורות מהתנ"ך ללוח שנה למול מצוות דיוק ברורה:. 2
  2. מוחלטות המקורות ממגילות קומראן/ים-המלח/מדבר יהודה ללוח שנה שמשי:. 3

ב.        הלוח הפרושי הירחי – מקורותיו והשתלטותו ההיסטורית בבית שני: 5

  1. ביטול/שיבוש/החלפת לוח שנה העברי/יהודי ע"י אנטיוכוס אפיפס:. 5
  2. הלוח הירחי של הפרושים:. 6

ג.        ניסיונות של אומות העולם עד לאחרונה להגיע ללוח הקומראני של 364 ימים: 7

ד.        מחזוריות, עיבורים, משמרות, שמיטות ויובלים: 8

  1. 4 עונות:. 9
  2. שלושים יום לחודש/עיבור החודש:. 9
  3. תחילת היום בבוקר. 10
  4. בכל שנה 52 שבתות. 10
  5. אורך השנה – 364 יום:. 10
  6. לוח משמרות הכוהנים:. 11

הסינכרון לחודשי/שנת הירח. 11

  1. שמיטות ו-3,600 פרקי תהילים. 13
  2. יובלים:. 14
  3. בן סירא מג' 7-6:. 15

ה.        מועדים החגים (בין הקומראני לפרושי): 15

חגי ישראל. 15

פסח. 15

שבועות.. 15

יום כיפור. 17

סוכות: 17

ו.         חידת השלמת-עיבור 1.25 יום בין 364 ל-365.25 שמשי: 17

לוח השנה בנצרות:. 21

 

א.   החידה הגדולה של אופן קיום אורח החיים של לוח השנה התנכ"י:

  1. (חוסר) המקורות מהתנ"ך ללוח שנה למול מצוות דיוק ברורה:

אכן אין בכל התנ"ך מצווה מפורשת שניתן להבין כיצד יש לקיים את לוח השנה, בספירת חודשיו ושניו. יתרה מזו, אפילו לא מוגדר וברור אם לוח השנה מהתורה הינו שמשי או ירחי. בהערת שוליים זו מפורת רשימת הפסוקים שמרמזים על אופן שמירת המצווה[1].

ואמנם, למרות שכאמור אין בתנ"ך הוראות מפורשות כיצד לקיים את לוח השנה – חמה או לבנה או שניהם, עדיין נוקטת לשון תורה בהוראה חד משמעית לגבי העיתוי של שמירת החגים: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כג').

ההשערה כי הסיבה לחוסר המקורות בתנ"ך היא שמסורת הזמנים ניתנה לכוהנים (כפשט הכתובים), שלהם היו כתבים ומסורות (ומעידים על כך עדת קומראן ואף הפרושים) נרחבת משאר העם, כך שהעם יהיה תלוי בשמירת הזמנים (הנכונים) בכוהנים. על זה הדרך, שמסורות אלו, שהם עיקר החוסר בימינו, הם הפתח לימות המשיח וחזרת עם ישראל לסגולתו כאור לעמים.

  1. מוחלטות המקורות ממגילות קומראן/ים-המלח/מדבר יהודה ללוח שנה שמשי:

במגילות קומראן יש את המסמכים והמקורות המוקדמים ביותר המגדירות את לוח השנה היהודי, באופן מלא מוחלט וברור, בהוראות מפורשות לדיוק במועדים, למשל בפתיחת ספר היובלים[2], במגילות שונות[3], והעיקר הינו בספר היובלות בפרק ו', זהו הקטע הארוך ביותר שמפרט את לוח השנה ומעיד-מנבא שבני ישראל יחרגו מהלוח התורני:

"(מז) ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים על פי המספר הזה ארבעה ושישים יום ושלוש מאות יום. (מח) והיה שנה תמימה, ומספר מפקד ימי השנה ומועדיה לא ישחת. (מט) כי הכל בוא יבוא בה כפי אשר הועד עליו, ולא יעברו כל יום ולא יחללו כל מועד. (נ) והיה כי יעברו ולא ישמרו אותם כמצותיו, ישחיתו בפעם אחת כל עת וזמן, השנים תעתקנה ממקומן. (נא) ויעבטון אורחות סדרם, וכל בני ישראל ישכחו את דרך השנים ולא ימצאו עוד. (נב) ויזנחו את ראש החודש וזמנו, ואת השבתות, והעוו את כל דרכי השנים. (נג) כי ידעתי את הדבר, וכהיום הזה אגידהו לך ולא אל בינתי אשען, כי כן כתוב לפני על הספר ועל לוחות השמים, מיוסדות חלוקת הימים. (נד) ולא ישכחו את מועדי הברית, ולא ילכו במועדי הגויים לפי תעתועיהם ולפי דעתם. (נה) והיו אנשים אשר יביטו יראו בירח, הוא המשחית את הזמנים, ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה. נו) ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים, ועשו יום שוא ליום העדות, ויום בלתי טהור ליום המועד. (נז) וכל איש לא יבדיל בין ימי קודש ובין ימי חול, כי יתעו בחודשים ובשבתות ובמועדים ובשנות היובל. (נח) לכן הנני מצווך ומעיד בך למען תעיד בם. (נט) כי אחרי מותך ישחיתו בניך את הדבר, למען יספרו בשנה רק שלוש מאות יום ושישים יום וארבעה ימים. (ס) ועל כן יתעו בראש החודש ובשבת ובחג ובמועד, ואכלו תמיד את הדם בבשר."

ב.    הלוח הפרושי הירחי – מקורותיו והשתלטותו ההיסטורית בבית שני:

  1. ביטול/שיבוש/החלפת לוח שנה העברי/יהודי ע"י אנטיוכוס אפיפס:

האימפרייה הסלווקית היתה מונה ללבנה[4], כמו האימפרייה הבבלית. עת כבש אנטיוכוס[5] את ישראל (175 לפנה"ס), כפה כבכל האימפריה שלו את לוח החודש והשנה הירחי, כנבואת דניאל (פרק ז'): "וּמִלִּין, לְצַד עליא (עִלָּאָה) יְמַלִּל, וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, יְבַלֵּא; וְיִסְבַּר, לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת, וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ, עַד-עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן" (תרגום: "וּדְבָרִים לְצַד הָעֶלְיוֹן יְדַבֵּר, וְאֶת קְדוֹשֵׁי הָעֶלְיוֹנִים יְעַנֶּה, וְיַחְשֹׁב לְשַׁנּוֹת זְמַנִּים וְדָת. וְיִנָּתְנוּ בְיָדוֹ עַד מוֹעֵד וּמוֹעֲדִים וַחֲצִי מוֹעֵד"), וכן כתוב עליו ששיבש את לוח השנה ב'מגילת אנטיוכוס', מהסיבות של אחידות גביית מיסים במולד הירח, ויום הולדתו שחגג כל 25 לחודש ירחי. החוקר ג'יימס ונדרקם תיארך את החלפת הלוח לירחי לימי גזרות אנטיוכוס על פי נבואת דניאל (ז', 25) ומחקרה של החוקרת ז'ובר[6] ( Jaubert1953-7) שטענה שספרי החטיבה הכוהנית: יחזקאל, חגי, מלאכי, עזרא, נחמיה ודברי הימים, מחזיקים במובלע בלוח שנת השמש עד לרדיפות אנטיוכוס הרביעי בשנת 167 לפנה"ס.

  1. הלוח הירחי של הפרושים:

בהמשך ההיסטוריה, כ-300 שנה לאחר עדת קומראן, סמכות הכוהנים (וכנראה עדת קומראן היתה מהכהונה הגדולה של בני צדוק) עברה לפרושים באמצעות בתי דין ביבנה ולגליל. רבי עקיבא הפרושי דרש (את הפסוק) שלא חייב לשמור את החגים במועדם המדויק: "בין בזמנן ובין שלא בזמנן" (משנה ראש השנה ב' ט', בבלי כה')[7], וכן: "אל תקרי אותם במועדם, אלא אתם, אתם אף אם שוגגים, אף אם מזידים" (אפילו בטומאה (מסכת פסחים). אולי זו הסיבה ש: "רבי עקיבא עיבר שנים זו אחר זו" (סנהדרין יב'). לכאורה לפי דעתו אם היו טועים בית דין במשך שנה שלמה, אזי היה במקסימום 6 ימים להוסיף לעיבור. רש"י מסביר שעיבר 3 שנים בתקופות שונות לעתיד. מאידך, במסכת ראש השנה (כב' א') מובא שמחללים שבת בשביל קידוש חודש, בגלל קיום הפשט של הפסוק 'במועדם', ורבי עקיבא ניסה למנוע מהעדים לעלות לירושלים להעיד בשבתות (שם, כא' ב').

במכילתא דרבי ישמעאל בא (מסכתא דפסחא, סוף פרק א'):

"החדש הזה לכם ולא מנה בו אדם הראשון אתה אומר לכם ולא מנה בו אדם הראשון, או אינו אלא לכם ולא לגוים? (אמור) כשהוא אומר ראשון הוא לכם (משמע) לכם ולא לגוים אמור. הא מה תלמוד לומר לכם? לא מנה בו אדם הראשון. נמצינו למדין שישראל מונין ללבנה והגויים לחמה. לא דיים לישראל א' לל' יום מגביהים עיניהם לאביהם שבשמים. וכשהחמה לוקה סימן רע לגוים שהם מונים לחמה, וכשהלבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל שהם מונים ללבנה."

דעה זו אינה נכונה עובדתית, שהרי רוב עמי קדם (כולל היוונים) מנו דווקא לירח-לבנה, ולא לשמש, כפי שמציג מדרש זה. אך כיוון שכותבי מדרש זה כתבוהו בעת האימפריה הרומית, שהיא קיבלה עליה את הלוח השמשי דווקא, כנראה סבר כותב המדרש שכך הם רוב העמים (ולפחות הרי העמים שתחת מרות האימפריה הרומית).

במסכת ראש השנה חיללו שבת לצאת להעיד על ראש חודש מחוץ לתחום אפילו ברכיבה על חמור עם מקלות.

אמנם, במגילות מדבר יהודה, נמצאו מסורות של לוח הירח, אך ללא תצפית אנושית בו וקביעת מועד לפיו: ?????

ג.     ניסיונות של אומות העולם עד לאחרונה להגיע ללוח הקומראני של 364 ימים:

במאה העשרים (לפני כמאה שנה) אומות העולם ניסו לתקן ולאחד לוח שנה מדויק ונוח שמכיל 364 ימים בשנה שמתחלקים ב-7[8] (ימי השבוע, למרות שהשבוע הוא התקופה היחידה שאין לה סימוכין אסטרונומי, והיא התקופה המקסימלית לספירת אדם ללא טעות בזמן השבת), בעיקר נוכח הדיוק והמחזוריות המדהימה שמקלה על חישובי פיננסים וחשבונאות, כיוון שאין לוח שנה כזה עד היום (רובם 365 או עם עיבור שמשבש את המעגל בשביעוני). הפלא ופלא, כסימן גאולה (או ולבדוק אם לקחו זאת מספר היובלים???), דווקא לוח השנה ממגילות קומראן הינו כזה (והחלוקה בשנה היתה רלוונטית גם בעולם העתיק למיסוי), ואילו התוספת של כיום ורבע ל-365.25 שהינה מוספים מדי 3 שנים, שמיטה ויובל, והם שוברים המיסוי והחשבונאות, כחלק מעיקרון ביטול החובות המקראי.

האומות נכשלו ביישום לוח שנה שמשי של 364, בגלל 2 סיבות: חוסר הדיוק לסינכרון, והתנגדות של פרושים יהודים (כיוון שיהיה שיבוש של ספירת השבת). אך "מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", והנה דווקא ממגילות קומראן, מעל אלפיים שנה לפני כל הידע והטכנולוגיה של ימינו המודרניים, יש את לוח השנה שפותר ומסדר את כל הבעיות האלו, והוא יבוא מעם ישראל שקיבל את הלוח שנה בנבואה, ולא ביוזמת הגויים.

 http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/120-2.htm

זהו כנראה מימוש הנבואה בסוף ישעיהו שיהיה לכל העמים לוח שנה אחד: "וְהָיָה, מִדֵּי-חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, וּמִדֵּי שַׁבָּת, בְּשַׁבַּתּוֹ; יָבוֹא כָל-בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי, אָמַר ה'".

הצעה 1953 לאונסקו ולאו"ם: http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=176  

https://www.ministrymagazine.org/archive/1949/05/calendar-reform

הערת שוליים 12.      רשמית, עדיין לא נגנזה ההצעה המונחת על שולחן "אונסקו" בדבר שינוי הלוח. 

ד.    מחזוריות, עיבורים, משמרות, שמיטות ויובלים:

בקומראן נמצאו לוחות של משמרות המחלקים את 24 המשמרות לפי הסדר המסורתי על פני לוח השנה השמשי (364 יום) במחזור של 6 שנים, החלוקה למשמרת שבועית. לוח המחזור ה-6 שנתי מציין את מועדי הירח המלא ואת ראשי החודש הירחיים בכל אותן שנים, כך ש-72 החודשים השמשיים (6 X 12) נחלקים ל-74 חודשים ירחיים (72 X 2) שבהם שתי שנים מעוברות. מחזור 6 השנים כולל 38 חודשי ירח בני 30 יום ו-36 חודשי ירח בני 29 יום, 13 מחזורים של משמרות.

הסמכות ללוח הירחי הוא לפי הכרעה אנושית משתנה המבוססת על תצפית, הכרזה, הכרעה אנושית וקידוש לבנה הנקבעת מחדש מידי חודש (עד שהתקבע לוח סופית ע"י הלל הנשיא האמורא לפני כ-1,500 שנה). בגמרא (28 -ברכות נט' ב'; 19 מוזכר בטו"ר סימן תכח') יש מחלוקת על המחזור של השנים כדי לחזור למעגל עם השנה השמשית, ולכן עד היום, בלוח העברי שחל בישראל, חלים 2 לוחות עבריים ירחיים שונים: הראשון הוא לוח מחזורי של 19 שנה והוא הלוח העברי הידוע שעליו החגים. השני, שהוא יותר מדויק, קובע מחזור של 28 שנים ולפיו חוגגים את ברכת החמה. בספר בראשית שבמגילות קומראן (נוסח שונה מנוסח המסורה) מופיע בתיאור בריאת השמש (היום הרביעי), המציין את ימי השנה ואת ההדגשה לשמור את מספר ימים אלו. במגילות קומראן נוספות: "ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה שלש מאות וששים וארבעה ימים יהיו שנה תמימה" (ספר היובלים ו', 32); "לקץ שנה תמימה לימים שלוש מאות ששים וארבעה", (מגילת פשר בראשית); "ושלמה השנה שלוש מאות וששים וארבעה יום" (מקצת מעשי התורה).   משתנה:

אזכור נוסף של מניין ימות החמה המופיע במקורות הפרושים (לפי פרקי רבי אליעזר פרק ה') נמצא בכמות הכוכבים (ברכות לב'): י''ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה". הברייתא 'כריתות' (פרק ו') בעניין הקטרת קטורת הכוהנים מציינת (מובא גם בסידורי תפילה לאחר פרשת הקורבנות): "שס"ה כנגד ימות החמה"[10]. מאידך, הפרושים יצאו נגד ברכת החמה[11].

  1. 4 עונות: חלוקת השנה לעונות בנות 90 יום + 4 ימי חג-מעבר (דגל או פגע), המתחילות תמיד בימי רביעי (יום בריאת המאורות) – והמסתיימות תמיד ביום ג': בספר היובלים תאריכי המבול הנזכרים מציינים את תחילת רבעי השנה – 1/1, 1/10, 1/7, 1/4, ולמועדי עונות אלו תכונות ימי השמש: דגלי חודש 1 ו-7 השמש נמצאת מעל קו המשווה (היום והלילה שווים בזמנם), יום דגל חודש 4 הינו היום הארוך בשנה, יום דגל חודש 10 הינו היום הקצר בשנה. אין יום מיוחד לתחילת עונה וימי השוויון. ברייתא של סדר עולם לרבי יוסי פרק ד'. גם חז"ל מזכירים 4 ראשי שנה, אך בתאריכים אחרים. במוסך ראש השנה מוזכר: "ואם את נח באהבה זכרת...".
  2. שלושים יום לחודש/עיבור החודש: מרומז בספר במדבר (יא'): "לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן, וְלֹא יוֹמָיִם; וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים, וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים, וְלֹא, עֶשְׂרִים יוֹם. עַד חֹדֶשׁ יָמִים". בכל 30 יום מתחלפים קבוצת כוכבים ב-17 מעלות הרקיע (הם קרויים ה"מזלות" בימינו ומתחלפים בכל 21 לחודש לועזי-גריגוריאני. 364 = 30 ימים בחודש * 12 חודשים + 4 ימי "דגלים/ימי פגועים".  הפרושים לא ציינו שישנו זרם ששומר את לוח השמש[12], אך תיעדו את המאבק על יום קידוש עיבור הירח – ראש החודש הירחי במנהג המשואות[13] (משנה, ראש השנה ב, א). לא הגיוני שהירח שנברא ביום הרביעי של בראשית, נברא ריק שאינו נראה, וכך לחגוג את ראש חודש.

החודש של 30 הינו גם חודש כוכבי הקצר ב-20 דקות מהלוח השמשי.

במגילת 4Q318  יש גם את לוח המזלות, שהיא כנראה המקור: "במחקר מרתק שערך ג. פרסטר התברר כי המערך המיוחד של פסיפסי גלגל המזלות כפי שהתגלו בחמת טבריה, בבית אלפא, הוסיפה (עוספיא), נערן וסוסיא שבו הליום במרכז, לידו ירח וכוכבים, שנים עשר המזלות מסודרים במעגל סביב וארבע העונות בפינות, התגלה אך ורק בבתי כנסת ולא באף מבנה אחר בעולם הנכרי שסביב ארץ ישראל. בעקבות כך הוא מציע כי מדובר כאן בפיתוח של האמנות היהודית, אשר ראתה אולי במערך זה ייצוג של היקום עליו שולט רבון העולם. גילויו לאחרונה של פסיפס גלגל המזלות בציפורי, מחזק הצעה זו. "

מגילת 4Q332  (שורות 2-3) מציינת גם שמות חודשים בבליים: בת]ש֯עה לשבט זה[‏    ]ה̇ שהוא‏ [ע]ש֯ר֯י֯ם̇ ב̇חודש֯]" . חוקרים סבורים שגלגל המזלות בבית כנסת בחמת גדר- כנראה מגוייר לטובת היהדות. היינו אלהים שולט על כל גלגל המזלות.

גם הקראים סברו שהצדוקים קבעו שהחודש הוא 30 יום לפי 'מעשה נוח' (150 יום של המבול)[14] אך שהשנה היא רק 360 יום.

  1. תחילת היום בבוקר:

מויקרא כג' 5-6: 'בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ - בֵּין הָעַרְבָּיִם:  פֶּסַח לַיי.   וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַה': שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ' נראה שיום הוא עד הלילה/בוקר (ולא עד הערב). הדבר מתחזק לפי פירוש 'בין ערביים' ביובלים מט' 14-16: "בני ישראל לדורותיהם ישמרו את הפסח במועדו בארבעה עשר לחודש הראשון בין הערבים, בחלק השלישי ביום, עד החלק השלישי בלילה. כי שני חלקי היום נתונים לאור, והחלק השלישי לערב. זה הדבר אשר צוה ה' כי תעשה אותו בין הערבים." כך הם הימים הרגילים, ובתורה מייחדת ימי חג כיום הכיפורים ושבת להתחלתם בערב.

  1. בכל שנה 52 שבתות:

כאשר נוסיף להם את ימי  חגי ישראל - 18 = נגיע ל- 70 ימים טובים בשנה. 13 שירות עולת השבת: היו מתפללים תפילות שבת (מגילות קומראן – בני צדוק, ראה אותן בדף נפרד) שהיו מסודרות ב- 13 פרקים כמניין השבתות בכל עונה. אותן פרקים היו חוזרים בכל עונה 4 פעמים בשנה השמשית (13 שבתות בכל עונה * 4 = 52 בשנה). לפי לוח הפרושים קציר השעורים בתחילת ספירת העומר יכול לצאת בשבת, ומחללים שבת לצורך כך.

  1. אורך השנה – 364 יום:

מספר ימי המחזור השמשי למספר התקופות (ארבע עונות), למספר השבתות, למספר ימי השנה, למספר שעות היממה, למחזורי המשמרות, למספר ההיכלות, למספר פני המרכבה וגדודי המלאכים, למחזור הדרור: "הכול חקוק לפניכה בחרת זכרון לכול קצי נצח ותקופות מספר שני ימי עולם בכל מועדיהם ולוא נסתרו ולא נעדרו מלפניכה" (מגילת ההודיות).

היות ומעגל שנה זה – 364 מתחלק ב-7, וכל שאר הלוחות עד היום לא התחלקו ב-7, שאר הלוחות בעייתיים בספירה ובחישובים חשבונאיים ומיסוי – שזו כנראה הסיבה לשבירת הספירה בשנת שמיטה בקטנה, וביובל בגדול.

  1. לוח משמרות הכוהנים:

המגילות העיקריות של משמרות הכוהנים הם 321Q4 - 322Q4 Nמתבססות על לוח שנה של 364 ימים וגם שמות חודשים בבליים (שבט[15] ומרחשוון?) אך ללא ציון השמיטות.

הסינכרון לחודשי/שנת הירח:

בספר חנוך פרק עד' (10-17) מתואר הסנכרון המרכזי היה בשני מעגלים בכל שבוע-שבע שנים (שמיטה) של 3 שנים:

30 + 354 X 3  = 1,092  = 364 X 3

ככל הנראה, מחזור סינכרון זה הועתק ונשמר גם בלוח השני של מול-אפין ממסופוטמיה.

מחזור תלת שנתי מופיע בשלוש המגילות שלקמן במונח "אות" או "אותות", בתחילת השנה הראשונה (לאחר השמיטה) ובתחילת השנה הרביעית, ומחזור זה תואם עם מחזור משמרות הכוהנים למשך 6 יובלים (של 49 שנה), קרי 294 שנה.

אך עדיין התעלומה הגדולה של ימינו כדי להבין וליישם את לוח השנה השמשי המלא והמדויק, כגון מה קורה בשנה השביעית?

ייתכן ובשנה השביעית יש שבירה חשבונאית של מספר השבע לשמיטה וליובל וכך נאבדים חשבונות החובות.

מגילה 317Q4[16] (קטע 1, טור ב', שורות 3-13) כוללת חיבור אסטרונומי של שלבי מילוי הירח וגריעתו יום אחר יום ויחסם אל השמש.

מגילות נוספות העוסקות בשלבי הירח: 4Q321a, 4Q321, 3204Q.

המונח "דוק" או "דוקה" החוזר בחלק ממגילות אלו[17], מבטא תקופה של כמחצית חודש, אין אין ראיות מכריעות אם הוא מבטא את היום שכבר לא רואים כלל ירח או את תחילת ראייתו (ראש חודש ירחי-פרושי).

גם לוח גזר - ממצא מימי בית 1 עם לוח חודשים המעיד על שנת האדמה ושנת השמיטה ושנת היובל[18]:

הירח (רבי אליעזר (פרק ז') העביר את מסורת תקופת עיבור הירח (כט' ימים ומחצה ושני ידות שעה וע"ג חלקים) והוא משבט לוי שהוחרם בדומה לצדוקים.  נברא במילואו ביום ד' - בריאת המאורות ובכל 3 שנים לחודש הראשון הוא נמצא באותו מקום ומצב עם השמש   364 * 3 = 354 * 3 + 30. כך נשארו עד היום בלוח הפרושי 2 לוחות ירחיים (מחזור 19 ו-28) שמנסים להסתכרן עם לוח השמש. לא הגיוני שהירח שנברא ביום הרביעי של בראשית, נברא ריק שאינו נראה, וכך לחגוג את ראש חודש.

בעיות ומחלוקת של הפרושים בנוגע ללוח השנה הירחי: מחלוקת פרושים עתיקה שקשורה לחוסר מסורת בלוח זמנים והחגים: המחלוקת היא האם מותר לסמוך (להניח את הידיים על ראש הבהמה המוקרבת) ביום טוב או לא; שמעיה סובר שיש לסמוך, ואילו לדעת אבטליון אין לסמוך. שלוש המחלוקות העיקריות והקדומות של הפרושים מציינות מחלוקת על לוח השנה: רבי יהושוע ורבי אליעזר על החודש הראשון (ניסן או תשרי), אי הידיעה האם להקריב קורבן פסח בשבת עד שהלל /נזכר' בהלכה (לפי לוח השנה השמשי לעולם פסח לא יחול בשבת, ולכן הם לא זכרו את הדין החדש), רבן גמליאל ורבי יהושע - באיזה יום יחול יום הכיפורים (וראש השנה לפניו).

לפי ספר דברי הימים כד': 24 משמרות * 7 ימים * 13 שבועות = 2,184 ימים. אם נחלק זאת ל- 24 משמרות הכהונה נקבל את 91 הימים שבעונה שבה 13 שבתות. אותם 2,184 ימים ממלאים ב-6 שנים עד השמיטה: 364 * 6 = 2,184. 20 משמרות משרתות פעמיים בשנה + 4 משמרות משרתות 3 פעמים בשנה = 24 = סה"כ ב-6 שנים שהם 13 משמרות לכל משמרת 24 * 13 = 52 * 6  ובחלוקה לעונות  4* 2,184 = 8,736  וכשנחלק לשבעה ימים בשבוע 8,736 : 7 = 1,248. מגילות אחדות מפרטות את לוח 24 משמרות הכהונה לפי כל שבועות השנה, את מזמורי תהילים כמספר ימות החמה, את שירות עולות השבת לפי תאריכים קבועים החוזרים כל שנה. לעיתים מופיעים גם 26 משמרות.

  1. שמיטות ו-3,600 פרקי תהילים[19]: PAM 43.791 XXVII (David’s Compositions)

"?2       ?‏         ויהי דויד בן ישי חכם ואור כאור השמש וסופר

?3        ?‏         ונבון ותמים בכול דרכיו לפני אל ואנשים ויתן

?4        ?‏         לו ה' רוח נבונה ואורה ויכתוב תהלים

?5?       שלושת אלפים ושש מאות ושיר לשורר לפני המזבח על עולת

?6        ?התמיד לכול יום ויום לכול ימי השנה ארבעה וששים ושלוש

?7?       מאות ולקורבן השבתות שנים וחמשים שיר ולקורבן ראשי

?8        ?החודשים ולכול ימי המועדות ולים הכפורים שלושים שיר

?9        ?ויהי כול השיר אשר דבר ששה ואבעים וארבע מאות ושיר

?10       ?לנגן על הפגו?עים ארבעה ויהי הכול ארבעת אלפים וחמשים

?11?      כול אלה דבר כנבואה אשר נתן לו מלפני העליון" (מגילת המזמורים 5Q11 טו כז').

הסדר של פרקי תהילים לפי נוסח המסורה הוא לפי מילת המפתח של הפרק, ואילו במגילות קומראן הוא לפי תוכן. (במקור) הם 3,600 (מוכר בשומרית[20]) ומתחלקים ל-6 שנים ברבעיים (עונתיים) + תוספות לימים טובים ומועדים (מלבד מגילות קומראן ראה דה"א כג' 30-31, בן סירא מז' 8-10, דה"ב ח 13-15.  364 + 52 שבתות + 30 קרבן מוסף, 12 ראשי חודש, 18 ימי מועדים – ויקרא כג' – הקרבת אישה לה').  

במגילת 330Q4 Mishmarot 1 נשמרו, למרות השימור במצב מקוטע מאוד, שמות המשמרות 'ישבאב' ו'מימין', גם 7 שנים מוזכרים פעמיים בלשון 'שמיטה' ו'שבוע'.

"כחוק חרות לעד בראשי‏ {׺} שנים ובתקופת מועדיהם בהשלם חוק תכונם יום משפטו זה לזה מועד קציר לקיצ ומועד זרע למועד דשא מועדי שנים לשבועיהם  וברוש שבועיהם למועד דרור" (סרך היחד י')

  1. יובלים:

במגילת 319Q4 שהינה חלק מעותק e של סרך היחד – 259Q4 ישנו חיבור המכונה 'אותות' Otot, שכולל מחזורים תלת-שנתיים ושש-שנתיים, כך שכל תחילת שנה רביעית נקבע 'אות', שעדיין לא ברור מהו, אך כנראה הוא מסמל את חזרת השמש והירח למצבם הראשוני כבעת הבריאה ביום הרביעי בבראשית. רשימת האותות משתרעת על פני שישה יובלים שהם 294 שנים (49X6) שהוא גם המספר הקטן ביותר שמכיל את מכפלות מס המפתח 3, 6, 7, 49, וייתכן שאז זהו המחזור הגדול לאיחוד כל המחזורים הקטנים של מספרים אלו.

"ושבועי קודש בתכונמה ודגלי חודשים‏ [            ]

10           ‏[   ראשי ש]נ֯ים בתקופותמה ומועדי כבוד בתעודות֯‏[מה‏          ]

11           ‏[            ]ו̇שבתות ארץ במחל[קותמה ומו]עדי דרו֯[ר‏        ]" (286Q4)

היובל הינו השנה החמישים אך יש רק 49 שנה בין יובל ליובל,[21] והוא תואם לספירה של העובר לשבועות ואחריו עוד שתי ספירות של חמישים ליצהר ולתירוש שגם חלים.

שנת היובל החמישים אינה נספרת במניין, ויפה שכך התקבע גם בהלכה הפרושית.

השמיטות והיובלים מתחילים בסתיו, ביום כיפור, כפי שמציינת התורה, ועל זה הדרך בשתי מגילות קומראן[22], וכך היה גם במסורות עמי קדם ובמשנת הפרושים.

  1. בן סירא מג' 7-6:

חוקרים מתייחסים לבן סירא כצדוקי של פשט התורה או הקרוב לעדת קומראן. כך או כך הוא מציין: 'וגם ירח יאריך עתות, ממשלת קץ ואות עולם, לו מועד וממנו חג, וחפץ עשה בתקופתו'. אלכסנדר רופא סבר שדברים אלו הם פולמוסים כדי לשלול לוח על פי החמה, אך אני מקבל את דעתו של אלבט באומגרטן כי הירח כאן מתואר ככלית ללא קשר למחלוקת על לוח השנה. המסגרת הכללית בפתיחת פרק מג' מאשר שמוקדש לצבע השמש, כולל השמש, הכוכבים והקשת בענן.

ה.    מועדים החגים (בין הקומראני לפרושי):

חגי ישראל:

לפי עדת קומראן, כל חגי ישראל (כולל ראשי החודשים) נופלים בימים אלו בלבד: א' או ד' או ו' (בלוח השנה השמשי: פסח, ראש השנה וסוכות תמיד ביום ד', כיפור תמיד ביום ו'. שבועות תמיד ביום א'). יוצא שאין מועדים שחלים בשבת (ובמיוחד לא יום כיפור בו אסור לצום, גם לפי ההלכה הפרושית בירושלמי תענית פרק 3 – אך שיום כיפור גובר עליו).   אצל הפרושים, נפסק ( שראש השנה כך שלא יחול באחד משלושת הימים האלו בשבוע: א', ד', ו' (מכונה: לא אד"ו ראש, אך המקור הקדום ביותר לפתגם הוא מהרמב"ם: הלכות קידוש החודש פרק ז'), ללא ציון הסיבה לכך. לפי הגמרא, הסיבות הם: שיום כיפור לא יחול ביום ראשון כי הושענא רבא יצא בשבת, ביום רביעי כי אז יום כיפור יצא בשישי (שיוצא כמו עדת קומראן) ואי-אפשר לקבור מתים יומיים רצוף, ובשישי כי יום כיפור יצא בראשון ואז אין ירקות בשוק.

פסח קבוע ביום ד' (בכל שנה) ה-14/1 שהוא יום ד' (שבועות לאחר היום הראשון בשנה – יום בריאת המאורות: "10           ‏[                   ]אורה בארבעה בשב̇[ת‏                      ]       11           ‏[                   ה‏]ב̇ריאה" 4Q319     ) (לדעת הפרושים, פסח לא יחול בימי בד"ו - ). 7 ימי חג המצות נגמרים ביום ד' - 21/1.    לדעת הפרושים, פסח לא יחול בימי בד"ו, אך במחלוקת הראשונה שלהם החליטו בסופו של ויכוח שכביכול נשכח מדעתם שניתן לחוג את חג הפסח בשבת (למרות שהתורה מצווה על שריפת נקרובן בבוקר באם לא נאכל כולו).

שבועות:  ראה מאמר נפרד על חג השבועות באתר זה.

ראש השנה בספר שמות מצוין "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה". הפרושים לא מסבירים כיצד העבירו/הועבר ראש השנה לא' בתשרי – החודש השביעי (משנה ראש השנה ד' א'), אך יש בכך התאמה (ואולי העתקה) מהלוח הסלובקי שפותח את השנה בסתיו, הוא חודש דיוס המקביל לתשרי. הלוח הרומי החדש שהנהיג יוליוס קיסר (משנת 45 לפנה"ס) היה אמנם לוח שמשי עתיק, אך זה התקבל לאחר שהחשמונאים קיבלו עליהם את חוקי היוונים. הפרושים סוברים שראש השנה הוא המועד בו נברא האדם הראשון, והרי ההלכה הפרושית קבעה שלא אד"ו ראש (חודש), אזי נשאר סתירה. כנראה מחלוקת הרבנים באיזה יום יחול ראש השנה ויום כיפור, היא שריד למחלוקת המתועדת במגילת מקצת מעשה התורה, וזו הסיבה שהפרושים קבעו שני ימי ראש השנה (וכל החגים גם כפולים בגלות), כדי להיות בטוחים שנופלים על המועד הנון מהספק, אך שניהם לא נכונים, וכך גם תקיעת השופר ביום התרועה אינה מוזכרת בספר עזרא, ולמרות שהפרושים סבורים שהיא אמורה לחול בתפילת שחרית, התגלגלה ההלכה ולא תוקנה שהתקיעה נתקעת פעמיים ושניהם לא בשחרית.           כנראה כיוון שבחומש לא כתוב הפירוט של ראש השנה האמיתי כפי שמפורט בגרסה המלאה המורחבת – מגילת המקדש, אזי א' בתשרי קיבל יתר חשיבות ואפשר להגיע למעמדו זה כראש השנה. ממדרשיהם בילקוט שמעוני[23].      פרשה בספר נחמיה ז-ח' סותרת את הלכה הפרושים שראש השנה יהיה יומיים.

יום כיפור חל תמיד ביום שישי (ואין אפשרות שיפול ביום בשבת לחללו). פתיחה לספר היובלים: "ולא ישכחו את מועדי הברית, ולא ילכו במועדי הגויים לפי תעתועיהם ולפי דעתם. (נה) והיו אנשים אשר יביטו יראו בירח, הוא המשחית את הזמנים, ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה. נו) ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים, ועשו יום שוא ליום העדות, ויום בלתי טהור ליום המועד. (נז) וכל איש לא יבדיל בין ימי קודש ובין ימי חול, כי יתעו בחודשים ובשבתות ובמועדים ובשנות היובל. (נח) לכן הנני מצווך ומעיד בך למען תעיד בם. (נט) כי אחרי מותך ישחיתו בניך את הדבר, למען יספרו בשנה רק שלוש מאות יום ושישים יום וארבעה ימים. (ס) ועל כן יתעו בראש החודש ובשבת ובחג ובמועד, ואכלו תמיד את הדם בבשר." (פתיחת ספר היובלים).      אפשר שיחול בשבת – ואז זה חילול שבת, שכן אסור להתענות בשבת ואסור לצום (לדעת עדת קומראן וגם לפי הפרושים). ויכוח בישיבת יבנה, שהיה מי שהעיד שהוא ראה את הירח ולמחרת אף אחד לא ראה את הירח, רבן גמליאל קיבל את עדותו, וחייב לקבל את התאריך על כולם, וחייב את ר' יהושע לבוא אליו ביוה"כ שלו כיון שהוא טען שלא צריך לקבל את העדות. מסתמן שלפיהם היו 2 ימי כיפור. המלחמה הקשה ביותר, שכמעט מדינת ישראל נמחקה, היתה ביום הכיפורים שהחל בשבת[24]. מחלוקת הפרושים בעניין – הנשיא רבן גמליאל ויהושוע.

סוכות: מגילת המקדש טור נב' 10-14:

ו.      חידת השלמת-עיבור 1.25 יום בין 364 ל-365.25 שמשי:

ל-365.25 שהינה מוספים מדי 3 שנים.

תוספות/לעריכה:

הערות השוליים (המקורות, הרחבות והסברים מפורטים):

אליאור נשאלה מדוע לא מובאת הצעתה להוספת שבוע בשנת השמיטה ושבועיים בשנת השמיטה הרביעית בספרי הכת. תשובתה: "לא מצאנו ראייה מפורשת להצעה זו והואיל והייתה סודית ומופקדת רק בידי הכוהנים סביר שלא נמצאה

מידי מספר שנים עולה על סדר היום של אונסק"ו הצעה לתיקון לוח השנה העולמי. ההצעה האחרונה שהעלו ההודים (ראה לעיל הערה 10) דומה מאוד ללוח של המגילות הגנוזות בהבדל אחד: בהצעה ההודית יש להוסיף יום לשנה ובשנה הרביעית יומיים.  ראייה כתובה"... –

לפי ההצעה ההודית תהיה השנה מורכבת מארבעה רבעים שווים, בכל רבעון שלושה חודשים ובהם שלושה-עשר 12 שבועות שהם 91 ימים (בדיוק כמו בלוח המגילות הגנוזות). בחודש הראשון 31 יום ובכל אחד משני החודשים הבאים אחריו 30 יום. כך יחולו ימי החופשה והמועדים תמיד באותם ימים ובאותם תאריכים בכל שנה. שיטה זו יוצרת שנה בת 364 יום כמו בלוח של המגילות הגנוזות. ההבדל ביניהם הוא שבהצעה ההודית מוסיפים ללוח העולמי יום אחד בכל שנה (ויום נוסף בכל שנה רביעית) וימים אלה הם ימי פגרה שאינם כלולים בימי השבוע דבר שהורס ומבטל את הסדר השבועי ולכן ההצעה נדחתה בינתיים. לעומת זאת בלוח השמשי של המגילות הגנוזות אסור להוסיף לשנה ימים וכפי שיוסבר בהמשך איסור זה גורם לנסיגה מתמדת של פסח מהאביב והתוצאה היא לוח לקוי שאינו ראוי לשימוש. למותר להוסיף שלשני הלוחות אין מקום ביהדות. ר' עוד בנושא זה במאמרו של פרופסור עלי מרצבך "הניסיונות לשינוי הלוח השבועי ושמירת השבת" באתר דעת.

http://www.daat.co.il/mishpat-ivri/skirot/120-2.htm

המאבק נגד תיקון הלוח:

            This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.  http://www.toviapreschel.com/he/%D7%A6%D7%95%D7%A8-%D7%A7%D7%A9%D7%A8/

http://lecturers.haifa.ac.il/en/hcc/jben_dov/Pages/default.aspx#

https://en.wikipedia.org/wiki/Hanke-Henry_Permanent_Calendar#History

לוח השנה בנצרות: http://www.askelm.com/doctrine/d960101.htm יש אזכור לראש חודש ירחי שכולם חגגו ע"י פול מתלמידי ישו.

ממתין ליום שתפור את החידה המתמטית של סינכרון שבת השמש שבה 365 יום עם הלוח הקומראני שבו 364 יום, מה שניסו 3 פעמים באו"ם ליישם ולא הצליחו:

http://www.daat.co.il/mishpat-ivri/skirot/120-2.htm

השווה למאמרו של בן דב (צריך מנוי לקריאה ב'כותר'):

https://kotar.cet.ac.il/kotarapp/index/Chapter.aspx?nBookID=95215400&nTocEntryID=95217965

או מאמר ישן חופשי:

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/haluah.htm

עם כל הקושי בחידה מדוע ה' הסתיר את לוח השנה הנכון – שמשי מהתנ"ך, אך כיצד זה שינו קיים גם בספרים החיצוניים?

שוחר טוב לתהילים כח' 5, מהדורת באבר, עמ' 230.

צוואת גד ד' 5: "ותעורר המועדים ממוות"

סיכום אם לוח שנה ירחי נהג בבית ראשון: רגב, הצדוקים, עמ' 94.

איוב לא' 27-28:

האם איסיים לפי יוספוס בעלי לוח שנה שמשי (לא מצוין שהיה להם לוח 364, וכן מצוין שהתפללו מזרחה לשמש בשחרית)?

אלא שיש לדון בדברי הגמרא (ר״ה כה) אתם אפילו מוטעים, אתם אפילו שוגגים, אתם אפילו מזידין. שמשמעה שבהלכות קידוש החודש, מרגע שנקבע התאריך נקבע ואפילו היה בטעות. ובשונה מכל קביעה הלכתית אחרת.

ההבדל עקרוני בין תאריכים בנ"ך של אסתר ומלכים לעומת מועדי נביאים, שפחות סביר שגם הנביא, בהנחה שכתב את ספרו בנבואה (ולא סופר), לא ידע וקיבל בנבואה מועדי לוח 364 הנכונים. אך גם ספר מלכים נכתב בנבואה, אז עדיין קשה איך יש לו מועדים של חודשים בבליים ירחיים? אולי אלו לא חודשים ירחיים?

פאולוס מתאר באגירתו אל הרומיים יד' 5 מצב שבו חלק מהקהילה מקיים מועדים וחלק אחר אינינו מקיים אותם.

כל המקורות על הלוח רק על הבייתוסים? אם כך, הרי שמתחזקת הסברה שהצדוקים שונים מהבייתוסים בעניין הלוח, וזה מצטרף לכך שאלו במקדש ואלו לא.

כיצד שכב יחזקאל על צדו שנה וחודשיים כאשר בין א' 1 לג' 15 יש לכאורה שנה וחודשיים? חז"ל מפרשים עיבור, מה זובר מפרשת?

http://www.bibliobits.com/1note/Jaubert_364_Jubilee.pdf

טירת אגנברג

מומחים: סשה שטיין, ביקרמן – לוחות עתיקים.

סוד העיבור עולה ממגילות שבהם המושג 'דווקה' של היר, על כך ראו: ???, אל תקרי דוקא אלא דוקה.

טירת אגנברג

http://www.webexhibits.org/calendars/calendar-ancient.html

http://www.jhsonline.org/cocoon/JHS/a043.html

 

[1] מגילה 4Q252 א' 3-12: "בשנת שש מאות שנה לחיי נוח בחודש השני באחד בשבת בשבעה עשר̇ בו ביום ההוא נבקעו כול מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה עד יום עשר̇ים וששה בחודש השלישי יום חמשה בשבת ויגברו המים על הא̇רץ חמשים ומאת יום עד יום ארבעה עשר בחודש השביעי ב̇שלושה בשבת ובסוף חמשים ומאת יום חסרו המים שני ימים יום ה̇ר̇ביעי ויום החמישי ויום הששי נחה התבה על הרי הוררט ה֯[וא יו]ם֯ שבעה עשר בחודש השביעי והמים הי[ו‏ ]ה֯לוך וחסור עד החודש‏ [הע]שירי באחד בו יום רביעי לשבת נר̇א֯ו ראשי ההרים.

המקור

הפסוק

פרשנויות אפשריות

בראשית א'

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים."

יום רביעי הוא יום בריאת המאורות, ותפקיד כולם (לא רק לאחד מהם) לסמן את זמני המועדים.

בראשית ה'

"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.; וַיְהִי, כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה" 

מספר שנות חיו של חנוך (בנו של ירד, השביעי לדור הצדיקים 84 בגימטרייה = 7*12)מרמזות בהקבלה על שנה תמימה – 365: "וסדר העולם נשלם בשלש מאות וששים וארבעה מושבות העולם" (חנוך א', עה', 2),

למאמר על חנוך לחץ כאן.

בראשית ז'-ח'

"בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ." (ז', 11);

"וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם, עַל-הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת, יוֹם" (ז', 24);

"וּבַחֹדֶשׁ, הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, לַחֹדֶשׁ--יָבְשָׁה, הָאָרֶץ" (ח' 14).

שלושים יום (בין התאריכים המצוינים: 17/2 עד 17/7, כתוב שחלפו 150 יום. ימים אלו תואמים ללוח שנה שמשי שהם = 30 * 5 ולא לירחי, ולפי מגילה4Q252   א' 3-12 עברו עוד יומיים. הכניסה לתיבת נוח עד התייבשות המים והיציאה מהתיבה עברה תקופה של 364 ימים לפי מסורות התנ"ך של הגעזי, השבעים והנוצרי. התאריך המופיע בנוסח המסורה של בן אשר הקראי ארוך בעשרה ימים יותר מהשנה, כך שהתאריכים הותאמו לשנה ירחית (354) במקום שמשית (364). ייתכן ונערך כדי להשאיר את תקופת המבול – 364 = 354+10, ולא לשנות את הדיוק שבה.

שמות יב' 2

"החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה"

קביעת חודש האביב (ניסן) לתחילת השנה

ויקרא יט'

"לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ"

איסור לשחק עם הגורל, ואיסור להשתמש במראות השמיים (עננים[1] או עונות) כדי לקבוע דעות או אמונות או גורלות[1].

דרכם של העמים הבבליים הקדמונים לחפש את "סוד" עיבור הירח, וייתכן על כך חל האיסור: "לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ".

ויקרא כג'

"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה', מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם"

הוראה מפורשת לדייק בזמנים שאמורים לחול בהם המועדים המקודשים – החודשים והחגים.

במדבר יא'

"לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן, וְלֹא יוֹמָיִם; וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים, וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים, וְלֹא, עֶשְׂרִים יוֹם.   עַד חֹדֶשׁ יָמִים".

מרומז שלושים יום שהם חודש. בכל 30 יום מתחלפים קבוצת כוכבים ב-17 מעלות הרקיע[1] (הם קרויים ה"מזלות" בימינו ומתחלפים בכל 21 לחודש לועזי-גרגוריאני.  364 = 30 ימים בחודש * 12 חודשים + 4 ימי "דגלים/פגועים").

דברים טז' 1

"שמור, את-חודש האביב, ועשית פסח, לה' אלוהיך"

מצווה לא לשנות את זמן תחילת השנה, ואולי אפילו לדייק בזמנה.

תהילים קד'

" עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ"

לכאורה נראה הוראה שהירח יהיה הסימן של המועדים – קביעת החודשים והחגים, אך ייתכן והפסוק מחולק לשניים, כתקבולת ספרותית, שגם הרישא וגם הסיפא מביעים אותו רעיון: המאורות הגדולים ניתנו על מנת לדעת את זמני המועדים.

מלכים א', יב'

"וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי--בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר."

ירבעם בן נבט ממציא חג חדש ומזיז את מועד החג.

לפי הפרושים (סנהדרין ק"א ע"י) הוא עיבר את השנה באלול.

דניאל ז'

"וּמִלִּין, לְצַד עליא (עִלָּאָה) יְמַלִּל, וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, יְבַלֵּא; וְיִסְבַּר, לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת, וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ, עַד-עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן" (תרגום לעברית: "וּדְבָרִים לְצַד הָעֶלְיוֹן יְדַבֵּר, וְאֶת קְדוֹשֵׁי הָעֶלְיוֹנִים יְעַנֶּה, וְיַחְשֹׁב לְשַׁנּוֹת זְמַנִּים וְדָת. וְיִנָּתְנוּ בְיָדוֹ עַד מוֹעֵד וּמוֹעֲדִים וַחֲצִי מוֹעֵד.")

מנבא (שבעתיד) עת יכבוש אנטיוכוס את ישראל, יכפה כבכל האימפריה שלו את לוח הזמנים שלו (שהיה ירחי).

גם השלטון הרומאי התערב בפעולות בית הדין שעסק בחשבונות הלוח. הרומאים אסרו לעבר שנים (יש דעה שהסיבה לכך הייתה שלא להאריך את השנה, ולא להפסיד מסים), וחכמים נאלצו לעשות זאת בסתר ותוך סכנה.

[2] "ולא ישכחו את מועדי הברית, ולא ילכו במועדי הגויים לפי תעתועיהם ולפי דעתם. (נה) והיו אנשים אשר יביטו יראו בירח, הוא המשחית את הזמנים, ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה. נו) ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים, ועשו יום שוא ליום העדות, ויום בלתי טהור ליום המועד. (נז) וכל איש לא יבדיל בין ימי קודש ובין ימי חול, כי יתעו בחודשים ובשבתות ובמועדים ובשנות היובל. (נח) לכן הנני מצווך ומעיד בך למען תעיד בם. (נט) כי אחרי מותך ישחיתו בניך את הדבר, למען יספרו בשנה רק שלוש מאות יום ושישים יום וארבעה ימים. (ס) ועל כן יתעו בראש החודש ובשבת ובחג ובמועד, ואכלו תמיד את הדם בבשר." (פתיחת ספר היובלים).

[3] לוח השנה, תנועת המאורות, מספרים, תאריכים ומשמרות כהונה מופיעים במגילות רבות, ביניהן: חנוך, מגילת המזמורים, פירוש על בראשית, ברונטולוגיון, ומגילות ללא שם (מספריות).

בפשר הושע על פרק ב' 13 מצוין:

"              והשבתי כול̇ מש̇ושה

15        ח̇[גה חד]שה ושבתה וכול מועדיה פשרו אשר̇

16‏        [את המו]ע̇דות יוליכו במועדי הגואים‏ vacat ו[כול

17‏        [שמחה‏] נהפכה להם לאבל"

בדברי משה (בשילוב העותקים 1Q22 וקטע חדש ממערה 4):

"אנוכי אשר יעזבוני וילכו אחר שקוצי הגוים ותועבותיהם ואחר גלוליהם ועבדו את אלוהיהם והיו לפי ולמוקש ויעזבוני וישכחו חדש ושבת ויובל וברית ויפרו את אשר אנוכי מצוך היום לעשות אותם"

באפוקריפון ירמיהו 4Q390 נכתב:

   " ומתום הדור‏      ה̇הוא ביובל השביעי

8             לחרבן הארץ ישכחו חוק ומועד ושב̇ת וברית ויפרו הכול ויעשו

9             הרע בעיני".

מנחם קיסטר: מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך שני, עמ' 443-442:

"בשורת מחקרים (1953-1957) ניתחה אני ז'ובר (Annie Jaubert) את התאריכים המופיעים בספר היובלים והשוותה אותם למידע העולה ממקורות כוהניים במקרא. מסקנתה המפתיעה הייתה כי הלוח של ספר היובלים הוא זה שעמד בבסיס החיבורים הכוהניים בתורה, כגון רשימת המסעות של בני ישראל בספר במדבר, וכן בבסיס חיבורים כוהניים אחרים מימי גלות בבל ואילך. במקביל למחקריה אלו נתגלו מגילות לוח ראשונות מקומראן, שהעידו על ההמשכיות בין הלוח של ספר היובלים ללוח של היחד. לפיכך קבעה ז'ובר, בין יתר מסקנותיה, כי לוח השנה של 364 יום הוא שנהג במקדש בירושלים במשך מאות השנים הראשונות שאחרי שיבת ציון, ואילו הלוח הירחי השמשי של חז"ל הונהג במקדש רק בתקופה מאוחרת. ג'יימס ונדרקם בחן את מסקנותיה ואישש את עיקרן, תוך שהוא מתארך את הנהגת הלוח הירחי השמשי במקדש לימי גזרות אנטיוכוס (על פי דניאל ז, כה). לפי שיטה זו בני היחד החזיקו בלוח השנה היהודי העתיק והמקורי של 364 יום, ונלחמו נגד חוגי הפרושים, שאימצו את הלוח הפגני של אנטיוכוס."

[4] האסטרונום היווני גמינוס מהמאה הראשונה לפנה"ס: "כי המצווה – על ידי החוקים והאורקלים כאחד – להקריב כמנהג אבות, אותה פירשו כל היוונים את השנים יש למנות בהתאמה עם השמש, אך את הימים והחודשים לפי הירח.               הלוח הירחי היה נהוג בתרבות יוון, כאשר דיוס (חודש תשרי) הוא ראש השנה. חוקים-מנהגים אלו של היוונים, הפוכים מהמדרש הפרושי שמספר כי הגויים הולכים לפי השמש וישראל לפי הירח (מסכת סוכה כט'). מחזוריות מתמטית ומעגלית ריטואלית לוח השמש, לוח השבתות והמועדים המחושב והקבוע מראש בן 364 הימים. לוח זה מפורט בהרחבה בספר חנוך א', פרקים עב-פב', ובסיפור המבול בספר היובלים פרק ו', בנוסח המגילות של סיפור המבול Q2524, בראש מגילת מקצת מעשי התורה, ושימושו הריטואלי מתואר במגילת המקדש ומודגם במגילת המשמרות, בשירות עולת השבת ובמגילת המזמורים.           ככל הנראה, מעצם קרבתן הגויית, יוון כמו בבל, גם בהתנהגות גם באלילות וגם בלוח השנה, שהרי החודש השביעי נקרא במגילות קומראן "תשריתו" (ובימינו  "תשרי" שפירושו בארמית ובשפת בני קדם "התחלה") להודיע שהחודשים אומנם נמנים מניסן אך השנה מתחילה בחודש השביעי.

[5] ונדרקם טען כי הכתוב מעיד על רפורמת לוח מקיפה מצדו של אנטיוכוס שהנהיג בירושלים לראשונה את הלוח הירחי-שמשי הסלווקי.

[6] A. Jaubert, "The Calendar of Qumran and the Passion Narra-  : tive in John", in: J.H. Charlesworth (ed.), John and Qumran, London 1972, pp. 62-76

[7] הרקע לקביעת הכלל של רבי עקיבא הוא המחלוקת מול רבי יהושע שסבר שצריך לתקן את התאריך גם ואפילו אם כבר בית הדין קידשו את החודש, במידה והתגלה שהעדים שיקרו/טעו. לדעת רבי עקיבא, יש להחזיר יום בחודש הבא או בשנת עיבור הקרובה.

יודגש כי רבי עקיבא דרש בדיוק הפוך הפוך, שסבר שמועדו צריך להיות בדיוק במועד (בבלי, פסחים, ו', א' (לג' ע"א).

[8] http://www.daat.co.il/mishpat-ivri/skirot/120-2.htm

[9] 12 חודשים: מלכים א' ד'.

[10] ניתן לפרש זאת שלא היה אז ידיעה כמה ימים יהיו בשנה ירחית - אם תהיה מעוברת, אז עשו מראש לפי שנת חמה והעודף נשאר לשנים הבאות (אך עדיין קשה מה קורה בשנה ראשונה אם היא מעוברת).

[11] מדרש שחר טוב, אחרת..

[12] אם כי ציינו בטעות שכל העמים שומרים את לוח השמש ורק הפרושים את לוח הירח (סוכה כט'). דבר זה אינו נכון, שהרי אנטיוכוס שמר וכפה את לוח הירח גם בישראל, בתחילת תקופת החשמונאים, וכיום ידוע לנו על עמי קדם ששמו את לוח הירח ומועדיו.

[13] הבייתוסים שיחדו והטעו של עדי קידוש החודש (ראש השנה כב', ב'). עיבור (מולד הלבנה) ע"י בית דין רבני בתצפית ירח, או מעדות של 2 עדים, ואז הפצת הדין ע"י מנהג הדלקת המשואות להכרזת ראש חודש ירחי. מספר תמונות של המקדש ע" הרב אריאל (שם מלא): מחללים שבת בשביל קידוש חודש, בגלל קיום הפשט של הפסוק 'במועדם', ורבי עקיבא ניסה למנוע מהעדות לעלות לירושלים להעיד בשבתות. אולי זו הסיבה שהוא דרש את הפסוק. בכל אופן, גם אם יש פשט של הפסוק, הרי חשיבות השבת אמורה להיות חזקה ממועדים.

[14] "אף שמו החודשים כולם שלמים משלומים שלושים יום כלל חודשי שנתה ואומרים כמעשה נוח בתורתך" (יהודה הדסי, אשכול הכופר, גוזלוו 1836, סימן 1836, סמין צז' מא' ע"ד. ראה גם יעקב אלקרקסאני, כתאב אלאנואר ואלמראקב, מהדורת L. Nemoy, ניו יורק 1943-1939, עמ' 41.

[15] יש לבדוק מהו התאריך של בלוח הקומראני של הקטע: בת]ש֯עה לשבט זה[‏

3             ‏      ]ה̇ שהוא‏ [ע]ש֯ר֯י֯ם̇ ב̇חודש֯[‏"  (4Q332  שורות 2-3).

[16] להלן קישורים למגילת 317Q4: http://www.deadseascrolls.org.il/explore-the-archive/manuscript/4Q317-1 מכונה גם:  Phases of the Moon

ראו על כך גם את מאמרו של:   S. Stern, Calendar and Community: A History of the Calendar Second Centuty BCE – Tenth Century CE, Oxford 2001, pp. 87-92.

http://www.academia.edu/4717689/Qumran_Calendars_and_the_Creation_A_Study_of_4QcryptA_Lunisolar_Calendar_4Q317_

[17] למשל במגילת :4Q321a  1            " ‏[באחד בידעיה בשני]ם֯ עשר בוא בשנים באבי[ה בחמישה] ו֯ע֯ש̇[רים בשמיני ודוקה בשלושה] 2             ‏[במימין בשנים עשר] ב֯ו֯א בשלושה ביקים באר֯[בעה ועשרים בתשיעי ודוקה בארבעה]

3             ‏[בשכניה בעשתי ע]ש֯ר̇ בוא בחמשה באמר בשלושה וע[ש]ר̇י̇ם̇ בע̇ש̇[ירי ודוקה בששה בי]ש֯באב

4             ‏[בעשרה בו]א ב[ש]ש̇ה̇ ביחזקאל בשנים ועשרים בעשתי עשר החודש ו֯[דוקה שבת ב‏]פ֯תחה".

[18] ירחו אספ- שני חודשי אסיף (תשרי-חשוון) ירחו זרע- שני חודשי זריעה (כסלו-טבת), ירחו לקש- שני חודשי זריעה מאוחרת (שבט-אדר)\ ירח עצד פשת- חודש קציר הפשתה (ניסן), ירח קצר שערם- חודש קציר השעורה (אייר), ירח קצר וכל- חודש סיום הקציר (סיוון), ירחו זמר- שני חודשי זמירת הגפנים/בציר הענבים (תמוז-אב), ירח קץ- חודש קטיף פירות הקיץ (אלול). חלוקה לרבעוניות סימטריות: 52 * 7 = 364 = 4 * 13 * 7.   מעניין:  1+2+3+4...+13 = 91.

[19] במבוא להוצאת קורן מוסבר שחלוקת הפרקים המקורית לתנ"ך שהיתה בכתר ארם צובא היא במספר של 364, וההנחה שהיו קוראים כל יום בשנה ומשלימים את התנ"ך בשנה.

[20] אלו מספר האלים לפי אמונה שומרית אחת.

[21] 'החמש שנתית' (מק"ב ד' 18) לפי השיטה הכוללת שנהגה בעת העתיקה, 'חמש שנתי' פירושו 'בשנה החמישית' כלומר 'ארבע שנתי' בלשוננו, כמו המשחקים האולימפיים. ראו: גולדשטיין, פימק " ב , עם ' L . Ziehen , re , 1 , 37 . 1937 , Cols . ; 522-521.

[22] במגילת דברי משה – 22Q1  נזכרים דיני שמיטה בתחילה עמודה 3, ומגילת מלכיצדק - 13Q11  מקשרת בפירוט

[23] "תני ר' הושעיא גזרו בית דין שלמטה ואמרו היום ראש השנה אמר הקב"ה למלאכים העמידו בימה והעמידו סנגורין ויעמדו ספיקטורין שגזרו בית דין למטה ואמרו היום ראש השנה נשתהו העדים לבוא או נמלכו בית דין לעברה למחר הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה ויעברו סנגורין ויעברו ספיקטורין שגזרו בית דין למטה ואמרו ראש השנה למחר ומה טעם כי חק לישראל הוא אם חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב:

שמות - פרק יב - רמז קצא

רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון מתכנסין מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים לפניו רבונו של עולם אימתי ראש השנה והוא אומר ולי אתם שואלים אני ואתם נשאל לבית דין של מטה ומה טעם כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ואין קראנו אלא מועדות שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קודש, ר' קריספא בשם ר' יוחנן לשעבר אלה מועדי ה' מכאן ואילך אשר תקראו אותם אם קריתם אתם מועדי ואם לאו אינם מועדי, החודש הזה לכם אתם מונין לו ואין אומות העולם מונין לו, רבי בשם רבי יהודה ברבי אלעאי דרך ארץ הוא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, עשו שהוא גדול מונה לחמה שהיא גדולה, ויעקב שהוא קטן מונה ללבנה שהיא קטנה, אמר רב נחמן הא סימן טב גדול שליט ביום ואינו שליט בלילה, כך עשו הרשע שולט בעולם הזה ואינו שולט בעולם הבא, הקטן שליט ביום ובלילה כך יעקב שולט בעולם הזה ובעולם הבא, רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול מבהיק אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול אורו של קטן מתפרסם, כך כל זמן שאורו של עשו מבהיק אין אורו של יעקב מתפרסם, שקע אורו של עשו נתפרסם אורו של יעקב שנאמר קומי אורי וגו'. החודש הזה ר' שמואל בר אבא אמר כל חודש שהוא נולד משש שעות ולמטה יש כח בעין לראותו משש שעות ולמעלה אין כח בעין לראותו ואותו החודש שאמר הקב"ה למשה נולד משש שעות ולמעלה ולא היה כח בעין לראותו והראהו לו הקב"ה באצבע ואמר לו החודש הזה, ר' אחא בשם ר' שמואל בר נחמני שנה שיצאו ישראל ממצרים היו חודשי שנה וחודשי תקופה שוין, ר' חייא בשם ר' יוחנן נתעטף הקב"ה בטלית מצויצת והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כשלוחי החודש ואמר להן כיצד ראיתם את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה, כמה היה נוטה וכמה היה רחב, אמר להן כסדר הזה יהו בני מקדשין את החודש למטה על ידי זקן ועל ידי עדים ועל ידי טלית מצויצת".

[24] ואולי סימן גדול לשיבוש החגים: אין ישועה וגאולה כמו יציאת מצרים ועל זה הדרך בניית בית מקדש ומשיח צדקינו שיבוא במהרה ה' ירחמנו. ובית מקדש שני החל להחרב בערב פסח בשנת 70 לספירה כאשר קבוצות קנאים פרצו לבית המקדש ורצחו את אחיהם המתונים. ועל זה הדרך, אין לך חג יותר מכפר על עוונות מיום הכיפורים. ומלחמת יום כיפור בשנת 1973 לספירה כמעט ונמחקנו עם ישראל מספר החיים.

יום כיפור יחול בכל השנים ביום שישי. מבנה הלוח סימטרי והוא דומה מאוד ללוח העולמי שהציעו 12 ההודים לאו" מ בשנת 1953.

[25] בפרשה יש הרבה מתחת לאור שמתגלה: יוסף יוצא מהבור למלכות, בנימין מתגלה בין יוסף ליהודה, ממנשה (חושך השכחה) לאפרים הפורה כמו פריון מפוטוסינתזה.

[26] מהאר"י ז"ל: "הטעם שזכו בית הלל שהלכה כמותם ולא כבית שמאי, כי אין העולם מתקיים במדת הדין כי אם במידת החסד לכן הלכה כבית הלל שמדתם חסד ולא כבית שמאי שמדתם דין אבל לעתיד לבוא שהנהגת העולם תהיה במידת הדין כי היצר הרע יתבטל ושוב לא יהיה צורך להנהגת מדת החסד תהיה הלכה כבית שמאי שמדתם דין". ספר אמרי יוסף על פרשת תולדות ד"ה ויהי יצחק, פרי צדיק לר' צדוק הכהן מלובלין הלכות חנוכה.

[27] ואם כסלו הוא חודש תשיעי שמשי, אזי א' בחשון  (נר שביעי של חנוכה) הוא היום הקצר בשנה (היפוך חורפי-דרומי), שבו הימים מתחילים להתארך.

[28] •       ספר דברים פרק כא: וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה:

כניסות: 10852
קטגוריה: מחלוקות בין כת היחד-לפרושים עידכון אחרון ב-שני, 15 אפריל 2019 נכתב על ידי מנהל אתר