האם סרכה היא בעיית טרפה שאינה קשורה לטומאת קודשים?

  1. כשרות בשר חולין מול קודשים:
    • דברים טו' 21-22: "וְכִי-יִהְיֶה בוֹ מוּם, פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר, כֹּל, מוּם רָע - לֹא תִזְבָּחֶנּוּ, לַה' אֱלֹהֶיךָ. בִּשְׁעָרֶיךָ[1], תֹּאכְלֶנּוּ - הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו, כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" מתיר אכילת בשר חולין עם מום, שהוא כל הבשר הכשר בימינו ללא מקדש (ששם רק קודשים). אם כן, מדוע מקפידים היום על מומים קטנים (סרכות) בבשר כמו פגם בריאה בחלק (גלאט)/מהדרין?
    • זאת במיוחד כאשר ר' עקיבא סבר שמותר לאכול חולין ללא שחיטה: "בתחלה הותר להן בשר נחירה" (חולין טז' ב').
    • זאת ועוד כאשר הפרושים הראשונים נהגו לפגוע ולגרום למומים בבעה"ח של הקורבנות לקודשים: "היו מסרטין לעגל בין קרניו כדי שיפול דם בעיניו אתא איהו בטיל משום דמיחזי כי מומא במתניתא תנא שהיו חובטין אותו במקלות כדרך שעושין אותו לפני עבודת כוכבים. אמר להם עד מתי אתם מאכילין נבילות למזבח נבילות הא שחיט להו אלא טריפות שמא ניקב קרום של מוח עמד והתקין להם טבעות[2] בקרקע" (סוטה מח'[3] ומעשר שני פרק ה' טו'[4]).
  2. הריגת דגים טרם אכילתם:
    • חז"ל טענו תחילה שאפשר לאכול דגים חיים (חולין כז' ע"ב; תוספתא תרומות פרק ט' הלכה ו'), אך במשך הדורות הפכו דעתם ואימצו את דעת עדת קומראן שיש להורגם טרם אכילתם (ברית דמשק, גניזה, יב' 12-14).

כשרות בעלי החיים ואופן שחיטתם לפי מגילות ים המלח

השוואה בין מגילות קומראן, התנ"ך וספרות הפרושים

מאמר זה מביא מחלוקות בענייני הכשרות וטהרת בעלי החיים לאכילה ואופן שחיטתן – בין מגילות קומראן לפרושים.

הלכות שחיטה על פי מגילת המקדש, עמ' 272-282, בתוך: אור ליעקב, מחקרים במקרא ובמגילות מדבר יהודה, לזכרו של יעקב שלום ליכט, ביאליק, תשנ"ז.

ניתן לצפות בסרטון של הקראה והסבר מאמר זה: https://youtu.be/5lB0XTQ2Ie0

תוכן

א.           מחלוקות על סוגי המזון:. 2

  1. דגים:. 2
  2. חגבים:. 2
  3. ולד שבהריון (בן פקועה) 2
  4. איסור אכילת לחם נכרי (ספר טוביה ???):. 2
  5. דבש: "אל ישקץ איש את נפשו בכל ה̇חיה והרמש לאכל מהם מעגלי הדבורים" (ברית דמשק יב' 14-15). 2

ב.           מחלוקות על אופן השחיטה הבהמות:. 3

  1. כשרות בשר חולין:. 3

6.1. דברים טו' 21-22: "וְכִי-יִהְיֶה בוֹ מוּם, פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר, כֹּל, מוּם רָע--לֹא תִזְבָּחֶנּוּ, לַה' אֱלֹהֶיךָ.   בִּשְׁעָרֶיךָ, תֹּאכְלֶנּוּ--הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו, כַּצְּבִי וְכָאַיָּל". 3

  1. כשרות בשר קודש של קורבנות:. 3
  2. גיד הנשה:. 3
  3. שור ובנו:. 4

9.3.       חז"ל מתירים אב ובנו ואוסרים רק אם ובנה, וגם זה רק לגבי קורבנות ולא חולין. 4

  1. שפיכת הדם על קרקע:. 4

ג.            מחלוקות אחרות בתחום הטהרה:. 4

  1. בכור בימינו ללא המקדש:. 4

הוכחה תורנית-מדעית לזכותו של עם ישראל לבצע את מצוות השחיטה, שהיא גם השחיטה הטובה ביותר  5

תגובה תורנית-מדעית נגד איסור שחיטה במדינת דנמרק: המדע צועק על אמת התורה: הפיסיולוגיה המדהימה לכאב החלש בשחיטה כשרה, לצד זה שזו הדרך הטובה ביותר לשחוט, יחסית אפילו לשיטות מודרניות:. 5

א.   מחלוקות על סוגי המזון:

  1. דגים:
    • "עד כל נפש החיה אשר תרמוש במים והדגים אל יאכלו כי אם נקרעו חיים ונשפ֯ך ד̇מ̇ם" (ברית דמשק, גניזה, יב' 12-14).
    • בניגוד לכך, הפרושים-חז"ל התירו אכילת דגים ללא שחיטה (חולין כז' ע"ב) במדרש על הפסוק: "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם" (במדבר י"א), למרות שבאותו פרק הפועל "ויאספו את השליו" נאמר גם ביחס לשליו שחייבים לשוחטו[5].
    • תוספתא תרומות פרק ט' הלכה ו': "אוכל דגים וחגבים בין חיין בין מתין ואינו חושש", שזוהי עבירה על איבר מן החי: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (בראשית ט' 4).
  2. חגבים:
    • ברית דמשק יב' 14-15: "וכל החגבים במיניהם יבאו באש או במים עד הם חיי̇ם֯ כי̇ ה̇וא משפט בריאתם‏".
    • בניגוד לכך, הפרושים-חז"ל התירו אכילת חגבים ללא שחיטה[6].
  3. ולד שבהריון (בן פקועה)[7]:
    • מגילת המקדש (טור נב' 5): "ולוא תזבח לי שור ושה ועז והמה מלאות כי תועבה המה לי".
    • חז"ל התירו בן פקועה.
  4. איסור אכילת לחם נכרי (ספר טוביה ???):
    • כנראה המקור לאיסור פת נכרית אצל חז"ל (אך היום יותר מקלים).
  5. דבש: "אל ישקץ איש את נפשו בכל ה̇חיה והרמש לאכל מהם מעגלי הדבורים" (ברית דמשק יב' 14-15).

ב.    מחלוקות על אופן השחיטה הבהמות:

  1. כשרות בשר חולין:
    • דברים טו' 21-22: "וְכִי-יִהְיֶה בוֹ מוּם, פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר, כֹּל, מוּם רָע - לֹא תִזְבָּחֶנּוּ, לַה' אֱלֹהֶיךָ. בִּשְׁעָרֶיךָ, תֹּאכְלֶנּוּ--הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו, כַּצְּבִי וְכָאַיָּל".
    • מגילת המקדש מב' 13-21[8] מתירה לאכול בהמה שחוטה למרות שיש בה מום בשני תנאים: זהו בשר חולין (לא קדשי קורבן) ושנשחט במרחק של 30 ריס (כשישה ק"מ) מהמקדש.
    • היות ואין בימינו מקדש (יבנה במהרה בע"ה), הרי כל הבשר הינו חולין, וההחמרות השונות של הכשרויות למהדרין/חלק/גלאט וכדומה – מיותרות לפי מגילת המקדש כפי שנראה להלן:
  2. כשרות בשר קודש של קורבנות:
    • בבליסוטה , מח', א': "אמר רב יהודה אמר שמואל שהיו מסרטין לעגל בין קרניו כדי שיפול דם בעיניו אתא איהו בטיל משום דמיחזי כי מומא במתניתא תנא שהיו חובטין אותו במקלות כדרך שעושין אותו לפני עבודת כוכבים אמר להם עד מתי אתם מאכילין נבילות למזבח נבילות הא שחיט להו אלא טריפות שמא ניקב קרום של מוח עמד והתקין להם טבעות בקרקע". דהיינו, לפני שחיטת הקרבן, הפרושים היו נוהגים לחבוט עם מקל בראש הבהמה טרם שחיטתה והקרבתה, למרות שזה עלול וסביר לגרום לו למום, ובעיקר למרות שמדובר בבשר קודש.
    • יוחנן כהן גדול הוא כנראה הורקנוס ה-1, שלפי יוספוס (קדה"י ח' 296) וגם חז"ל נהיה צדוקי) ביטל הלכות הפרושים, ואת התקנה שתיקן - טבעות (חבקים) לתפיסת ראשי הקורבנות בבית המטבחיים, כך שיהיה נוח לשחותם ושלא יהיו בהם מומים.
    • הלכה זו יוחנן הורקנוס החשמונאי אימץ כנראה ממגילת המקדש לד' 6: "אוסרים את̇ר֯א֯ש̇י ה̇פ̇רים אל הטבעות ו[‏           ] ב֯טבעות... אחר יהיו ט̇ובח̇ים אותמה...".
  3. גיד הנשה:
    • ‎4Q158 (4QBibPar [4QRPa]): "ביום ההואה ויאמר אל תוא̇[כל... על שתי כפות הירך עד ה֯[יוםהזה".
    • הלכת הפרושים-חז"ל רק לירך הימנית.
  4. שור ובנו:
    • ויקרא כב' 28: "וְשׁוֹר, אוֹ-שֶׂה - אֹתוֹ וְאֶת-בְּנוֹ, לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד".
    • מגילת המקדש נב' 6: "ושור ושה אותו ואת בנו לוא תזבח ביום אחד ולוא תכה אם על בנים‏". הסיבה שמוספת של: "ולא תכה אם על בנים" נראית שמתפרשת שגם לגבי שחיטת חולין שאינה על המזבח.
    • חז"ל מתירים אב ובנו ואוסרים רק אם ובנה, וגם זה רק לגבי קורבנות ולא חולין.
  5. שפיכת הדם על קרקע:
    • במגילות כל בע"ח ועוף.
    • חז"ל רק בהמות.

ג.     מחלוקות אחרות בתחום הטהרה:

  1. בכור בימינו ללא המקדש:

בשמות יג': "קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה:  לִי, הוּא. .. וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַה'; וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים—לַה'". השאלה, כיצד יש לנהוג היום, מה לעשות עם בכורות הבהמה? הפרושים עושים מכירה פיקטיבים לגוי, הקראים אוכלים ללא שום שינוי.

תוספות/לעריכה:

הערות השוליים (המקורות, הרחבות והסברים מפורטים):

הוכחה תורנית-מדעית לזכותו של עם ישראל לבצע את מצוות השחיטה, שהיא גם השחיטה הטובה ביותר

הקדמה כללית על מצוות התורה ליחס לבעלי חיים: יונקים כשרים הם בעלי מחיצה טבעית מחומריות האדמה (פרסה), את מזונם הצמחוני הם אוכלים בפחד, במקום מסתור/מוגן לאחר ליקוטו במקום גלוי (העלאת גרה). הפתגם "אדם הוא מה שהוא אוכל" מתבטא גם במודעות מקור ומהות המזון בברכת הנהנין (טרם האכילה), ניקיון הגוף (טבילה) והידיים (נטילה), שליטה על תאוות האכילה בצורה[9] "וְאִם-תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל, כְּפִי תִהְיֶה" (ירמיהו טו') ,בכמות: "צַדִּיק--אֹכֵל, לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ; וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר" (משלי יג'), עד לברכת תודה לאחר השובע. מלבד האכילה, הכשרות היא חלק ממכלול מצוות מוסריות בנוגע לבעלי חיים, שיסודן ברחמים לאורח חיי החיה: "יוֹדֵעַ צַדִּיק, נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ; וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים, אַכְזָרִי." (משלי יב'); "כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ, מֵעֲזֹב לוֹ--עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ.")שמות כג'); " לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר, יַחְדָּו" (דברים כ"ב) ולפי מגילות קומראן אסור לשחוט בהמה בהריון[10] (לפי הפרושים מותר). יתרה מזו, התורה מדגישה ומזהירה דווקא בשלב הראשוני של חיי הוולד: היונק לא נלקח מהוריו טרם זכו ליהנות מאורו כוולד – "שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז כִּי יִוָּלֵד, וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ", לצד השמירה על שושלת וערך הורים-ילדים – "לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ"; "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים, אוֹ עַל-הַבֵּיצִים--לֹא-תִקַּח הָאֵם, עַל-הַבָּנִים...וְשׁוֹר, אוֹ-שֶׂה--אֹתוֹ וְאֶת-בְּנוֹ, לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד." (ויקרא כב'), אל הדרגה של צדק חברתי בריבוי המצוות הסוציאליות, ובפאן האישי "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת" (ישעיהו נח').

תגובה תורנית-מדעית נגד איסור שחיטה במדינת דנמרק: המדע צועק על אמת התורה: הפיסיולוגיה המדהימה לכאב החלש בשחיטה כשרה, לצד זה שזו הדרך הטובה ביותר לשחוט, יחסית אפילו לשיטות מודרניות:

  1. סכין חדה לכאב מינימאלי: ההלכה היהודית דורשת חתך בסכין חדה מאוד - כך שהבהמה לא מרגישה אפילו את החתך, מרוב שהסכין חדה.
  2. איבוד הכרה מיידי לאיבוד כל תחושה: כך, לאחר שנכרת העורק הראשי - מאבדת הבהמה את הכרתה מיד, כי הדם נשפך מן הראש ומטה. איבוד ההכרה חל כאן בתוך לא יותר משתי שניות, היות והמוח לא יכול להמשיך לפעול בגלל חוסר חמצן, החל עם איבוד דם מינימאלי. חשוב להזכיר כי קצב איבוד הדם הוא כזה, ש-33% מהכמות הכללית של הדם בגוף יוצא תוך 30 שניות ו-50% תוך 60 שניות.
  3. פרפור כאינסטינקט של חוסר חמצן ושארית סידן – ולא מכאב: תופעת הפרפור לאחר שיטת הבהמות קשורה לפעילות האנזימטית בסיבי השרירים בעקבות מחסור בחמצן, ומחסור ב-ATP שמהווה מקור אנרגיה בתא, וכתוצאה מכך, חוסר יכולת בספיגת הסידן התוך-תאי. כלומר, הסידן הנותר בתא תורם להתכווצויות סיבי השרירים בצורה בלתי הפיכה עקב המחסור באנרגיה תוך-תאית.

למאמר המלא: http://www.tsedek.com/1/torah/123-%D7%A9%D7%97%D7%99%D7%98%D7%94

שחיטה היא צורת ההמתה ההומאנית ביותר. על פי מאמר של ד''ר ס.ד. רוזן מהפקולטה לרפואה ב'קינגס קולג'', לונדון, שהתפרסם בכתב העת '' ''Veterinary Record,חיתוך הקנה הוושט ועורקי הצוואר גורם לבהמה אובדן הכרה בלתי הפיך תוך 2 שניות.
מערכת העצבים לא יכולה לשדר כאב כאשר אין קשר בין הראש לגוף, והעורק שמחבר את הצוואר לגוף - נותק.

מחקרים מדעיים לגבי השחיטה היהודית, חשוב לקרוא כאן:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2316843&forum_id=4142

מויקיפדיה (שהינה אינציקלופדיה אתאיסטית): "בשנים האחרונות ישנן דרישות מצד ארגונים שונים בעולם להגביל את השחיטה היהודית. מנגד ישנם חוקרים שטוענים שהשחיטה היהודית היא ההמתה ההומאנית ביותר, ביניהם ד"ר נורברטו קליין, הבעלים של המרפאה הוטרינרית "מזור לחי" שחקר את הנושא והגיע למסקנה שהשחיטה הכשרה איננה מכאיבה לבעלי חיים הכשרים למאכל ע"פי ההלכה היהודית ובבעלי חיים ממשפחות אחרות ייתכן כי ימצא כאב קל. הרב דוקטור מאיר לוינגר כתב דוקטורט על נושא השחיטה והגיע למסקנה שהשחיטה הכשרה איננה מכאיבה לבעל החיים וכשהביא הרב את ממצאיו לממשלת הולנד בוטל החוק האוסר את השחיטה הכשרה." (ערך: 'המאבק על השחיטה הכשרה').

תמצית המחקר שמוכיח כי השחיטה על פי ההלכה היהודית הינה ההומאנית ביותר, וחסרת כל כאב. תחושת כאב בנוגע לתחושת כאב חיצוני, כפי שנוכחתי מניסיוני האישי, חתך חד, כירורגי, אינו מורגש, כי לוקח זמן למוח להבין, לעבד ולשדר את תחושת הכאב, אם הוא בכלל מגיע לכך. פעמים רבות חתך זה אינו מורגש, ורק הדם הניגר ממנו מעיד על קיומו. לגבי כאב פנימי, אתייחס לשתי תגליות מדהימות: 1. איבוד הכרה מיידי שלוש שיטות חוקרות את אספקת הדם ותגובת המוח: מדידת גלי המוח (ECG), החדרת חומר ניגודי לכלי הדם (Angiography), ומדידה על ידי מנומטר.

איבוד החמצן בעקבות השחיטה משפיע בראש ובראשונה על המוח, ששובת מפעילות בתוך מקסימום 2 שניות. (לאחריו, האיבר הסובל מחוסר אספקת הדם הינו הלב, שממשיך לפעול באופן עצמאי ללא פעילות מוחית. כלומר, הלב יכול לקיים פעילות עצמאית מכיוון שמערכת העצבים שולטת אך ורק על מהירות קצב הלב ועוצמתו).

בנוסף, המוח מהווה 2% בלבד ממשקל הגוף. למרות זאת, מקבל הוא 20% מכמות הדם שמוזרמת מן הלב. באופן כללי, רוב אספקת הדם מגיעה אליו דרך עורקי הקרוטיד וחלק קטן יותר דרך העורקים החולייתיים. כלי דם אלו מגיעים לאזור שנקרא Rete Mirabile (בבעלי-חיים) או Circle of Willis (באדם), ואשר מהווה כעין תחנה מרכזית בה מתערבב הדם, ומשם מתפזר לכל חלקי המוח ובעיקר ל-Cortex, החלק של המוח שאחראי לתודעה. אזור ה-Rete Mirabile הינו בעל משמעות ובא לידי ביטוי כאשר נסתם אחד מכלי הדם. במקרה זה עדיין יסופק דם למוח ע``י כלי דם אחר. בתהליך השחיטה לעומת זאת, לא יקבל המוח אספקת דם מכיוון שהוא יזרום כל-כולו החוצה בעקבות הפרש הלחצים שנוצר, ולכן גם הדם הזורם בעורקים החולייתיים יזרום החוצה דרך חתך השחיטה בעורק הקרוטיד.

אספקת הדם למוח בחיות המותרות למאכל על פי ההלכה בחיות המותרות למאכל על-פי היהדות, כגון מעלי הגירה ועופות למיניהם, העורקים החולייתיים מתגלים כפחות מפותחים ואף אינם מגיעים ל-Rete Mirabile. כלומר, הם מתנקזים לעורק הקרוטיד. הדבר מודגש מאוד בכבשים שם העורקים החולייתיים מנוונים לגמרי, ואינם יעילים לצורך אספקת דם. בחיות שאינן מותרות למאכל, לעומת זאת, העורקים החולייתיים מספקים דם למוח בצורה אקטיבית. לדוגמה, הסוס, הכלב, החזיר וגם גוף האדם דומים מאוד במבנה העורקי המתואר.

בסוס ובכלב ה-Rete Mirabile מנוונת יחסית, והעורקים החולייתיים מספקים דם שיירות לבסיס המוח. בחיות לא-כשרות אלו, אם כן, העורקים החולייתיים נכנסים לאזור המוח ומספקים כמות דם נכבדה. משמע שאיבוד ההכרה בזמן השחיטה בחיות אלו יארך יותר זמן, וניתן אולי לייחס להן סבל מסויים בזמן שחיטה. לסיכום: בחיות הכשרות, שחיטה תקינה לא מלווה בכאב וצער[11] לבהמה עד כאן המחקר.

להלן מקבץ תגובותיו של משתמש בשם "פגוש בדב שכול" בנושא השחיטה היהודית, סרטון נגד השחיטה אותו הציג ארגון צמחוני בשםPETA,  ועל תגובות אחרות בנושא השחיטה בכלל:


ניגוד לטענת PETA , ד''ר א. מ. לוינגר, פיזיולוג ווטרינר, העיד כי מתוך 150 בהמות שנשחטו במהלך יומיים בהם שהה במפעל רק אחת הפגינה סימני חיים לאחר השחיטה. במהלך פרק הזמן בו נערכו צילומי הסתר של PETA נשחטו במפעל אלפי בהמות, רק המקרים הספורים בהם המשיכו הבהמות לפרפר לאחר השחיטה נכללו בקלטת כדי ליצור אפקט מזעזע.

ההלכה אוסרת גרימת צער מיותר לבעלי חיים אך מתירה את אכילתם.
העולם שקרן וכולם נגדנו ורואים זאת במיוחד שעל חמורים העולם צועק על הריגת יהודים יש דממה בהסכמה.

אגב, מדובר בארגון בעל מאפיינים תימהוניים למדי. בעבר הגישו אנשי PETA מחאה ליאסר עראפת על הפגיעה בבעלי חיים לאחר ש''חמור תופת'' טעון חומר נפץ נהרג במהלך פיגוע טרור נגד ישראלים.

ד''ר טמפל גרנדין, פרופסור למדעי החי באוניברסיטת קולוראדו, נחשבת כברת הסמכא הגדולה ביותר לכל מה שקשור להמתה הומאנית של בעלי חיים. כך היא מתארת את תהליך השחיטה (ג'רוזלם פוסט, 12.17.04): 

''כדי לבדוק אם אכן אין השחיטה מכאיבה התחלתי לאחוז את ראשי הבהמות בצורה יותר ויותר רפויה כדי לבחון אם היא תזוז במהלך השחיטה. אפילו פרים גדולים נותרו דוממים למרות שהתקן הריסון היה כה רפוי שהם היו יכולים בקלות למשוך את הראש החוצה... בידיו של שוחט מיומן בעל החיים אינו משמיע הגה או עושה תנועה והוא נופל מחוסר הכרה תוך 8-10 שניות'', ובהמשך: ''אני יודעת שהשחיטה הכשרה, כאשר היא נעשית כראוי, היא שיטת ההמתה ההומאנית ביותר''. 

אמנם אין להם דבר נגד שחיטה כשרה והם מודים שאם היא נעשית כהלכה היא הדרך הטובה ביותר. להלן ציטוט: http://www.goveg.com/feat/agriprocessors/
Bruce Friedrich, a spokesman for PETA, said it advocates vegetarianism and is ''not a fan of killing animals, period.'' But he said PETA acknowledges that ''done correctly, kosher slaughter is no less humane, and probably is better, than the conventional method'' in commercial slaughterhouses, which fire an air gun or metal bolt into the animal's brain. 
וזו היתה הודעת הדובר של האגודה הזו. אבל לא נמהר לשמוח כי הוא אמר בנוסף: 

''I'm not suggesting this is part of an anti-Semitic wave. But I do I think it's an attempt to get rid of kosher slaughter, maybe as a first step to getting rid of all slaughter,'' Lewin said. .

 

[1] מגילת המקדש נב' 19-13: "לוא תזבח שור ושה ועז טהורים בכול שעריכה קרוב למקדשי דרך שלושת ימים כי אם בתוך מקדשי תזבחנו לעשות אותו עולה או זבח שלמים ואכלתה ושמחתה לפני במקום אשר אבחר לשום שמי עליו וכול הבהמה הטהורה אשר יש בה מום בשעריכה תואכלנה רחוק ממקדשי סביב שלושים רס לוא תזבח‏ קרוב למקדשי כי בשר פגול הוא".

[2] הלכה זו יוחנן הורקנוס החשמונאי אימץ כנראה ממגילת המקדש לד' 6: "אוסרים את̇ ר֯א֯ש̇י ה̇פ̇רים אל הטבעות ו[‏           ] ב֯טבעות... אחר יהיו ט̇ובח̇ים אותמה...".

[3] תרגום: היו עושים שריטה לעגל כדי שיהיה יותר קל לשחוטו, בא יוחנן וביטל מעשיהם משום שנראה שעושים בעגל מום. בברייתא נתנו פירוש שונה ל'נוקפים' – שהיו מהממים את העגל כמו שהיו עושים לפני עבודה זרה. אמר להם יוחנן, עד מתי אתה עד מתי אתם מאכילים נבלות למזבח, ושאולים האם עגלים אלו נהיו נבלות? הרי שחטו אותם ולא מתו בעצמם. אלא הכוונה שבמכותיהם ניקב קרום המוח נעשו טריפות, ולכן עמד יוחנן והתקין להם טבעות בקרקע שיקשרו את הבהמות לנוחות שחיטתם.

[4] "יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר. אף הוא ביטל את המעוררים, ואת הנוקפים. ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים, ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי".

[5] הגמ' מחלקת ש"התם (בשליו) לא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני, הכא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני", וביאר רש"י (שם ד"ה הכא) את החילוק בין השליו לבין הדגים, שאצל הדגים "כתיבא אסיפה דידהו אצל שחיטת בהמה ומדשני בדיבוריה וכתיב בהו אסיפה שמע מינה דוקא הוא".

[6] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני דף לג' עמוד ב' זאת תורת הבהמה והעוף. מלמד שצריכין הוראה בישראל להזהיר את ישראל בכל עת. זאת תורת הבהמה והעוף. שוותה הבהמה לעוף לשחיטה מן הצואר. וכל נפש החיה הרומשת. חזר על איסור והיתר. הרומשת במים. אלו דגים. ולכל נפש השורצת על הארץ. אלו החגבים.

מאידך:  בספרי אמרו: "רבי שמעון אומר: כל עוף טהור תאכלו, אלו חגבים טהורים".

[7] מדרש חז"ל בראשית רבה (פרשה פ"ד ז') ותלמוד ירושלמי (פאה פא' ה"א; טו' ד'): "'ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם', מה אמר? רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון. רבי מאיר אמר: חשודין הן על אבר מן החי". על פקועה יש על דיבת יוסף, השווה לצוואת גד א' 6-8 (מגילות קומראן, צוואות השבטים, נוסח של פרופ' הרטום): "ויאמר יוסף אל אבינו: בני זלפה ובלהה זובחים את הבהמות הטובות ואוכלים אותן חרף דעת ראובן ויהודה; כי ראה כי לקחתי טלה מפי הדב ואהרגהו ואזבח את הטלה כי נעצבתי על אשר לא יכל לחיות ונאכלהו, ויגד לאבינו; ובגלל זאת כעסתי על יוסף עד יום מכירתו".

[8] מגילת המקדש (טור נב' 13 - נג' 1): "לוא תזבח שור ושה ועז טהורים בכול שעריכה קרוב למקדשי דרך שלושת ימים כי אם בתוך מקדשי תזבחנו לעשות אותו עולה או זבח שלמים ואכלתה ושמחתה לפני במקום אשר אבחר לשום שמי עליו וכול הבהמה הטהורה אשר יש בה מום בשעריכה תואכלנה רחוק ממקדשי סביב שלושים רס לוא תזבח‏ קרוב למקדשי כי בשר פגול הוא לוא תואכל בשר שור‏ ושה‏ ועז בתוך עירי אשר אנוכי מקדש לשום שמי בתוכה אשר לוא יבוא לתוך מקדשי וזבחו שמה וזרקו את דמו על יסוד מזבח העולה ואת חלבו יקטירו [כאשר דברתי לכה וכי ירח]ק‏ [ממכה המקום אשר בחרתי לשום שמי שמה‏]".

[9]  החזיר הוא הדוגמא ההפוכה ש'אין תוכו כברו', בהיותו מטעה בחיצוניותו - מפריס פרסה אך אינו מעלה גרה (מתוך 4 חיות שכתובות בתורה עם סימן כשרות אחד, לא נמצא עד היום בכל הציביליזציה, ולו חיה נוספת אחת), וטעמו שומני ואהוד על פי רוב. לכן זהו שמו: חי-זר, חיה לא מוכרת, בעלת התנהגות מבחילה (כולל מינית), ואין מאכל שלא נכנס לפיו.

[10] ולמצער, היום גם נוהגים ברפתות לעבר מלאכותית פרות (נקבות ברצף, כדי שיפיקו חלב ברצף ובכמויות - ראוי לאסור זאת בחוק.

[11] צער בעלי חיים: "ועתה בני, הנני מצווכם, אשר תשמרו את מצוות ה' ותרחמו איש על קרובו, ותחוסו על כל, לא רק על בני אדם, כי אם גם על כל חי אשר לא ידבר" (צוואת זבולון ה' 1).

כניסות: 4814
קטגוריה: מחלוקות בין כת היחד-לפרושים עידכון אחרון ב-שישי, 29 יוני 2018 נכתב על ידי מנהל אתר הדפסה דואל

אתר מגילות קומראן/ים המלח The DeadDea Scrolls

סקירת מגילות קוּמְרָאן, סיכום מחקרן והצעות להשתלשלות מסורותיהן בתושבע דרך החסידים. סיכום מחקרים, ניתוח והשוואה לספרות הפרושים-חז"ל ולספרים החיצוניים בבית שני. זיהוי הכתות שהתפתחו מעדת-היחד: האיסיים, בייתוסים, צדוקים, פרושים והיחס לבית חשמונאי-המקבים.

דוא"ל של עורך האתר: scrollsqumran@gmail.com, פנייה מקוונת באתר: לחץ כאן