1.      שאלות ותשובות המסכמות את תקצירי טענות הספר:

'נפל דבר בישראל'. עולם המתיוונים בתקופת טרום החשמונאים לעומת אורחות התורה של  החשמונאים והכתות שנוסדו מימיה, מהווה את מהפכת התורה הגדולה ביותר שידע עם ישראל, והמשיך עד ימינו ממש, בשמירת רוב ההלכה (זולת רוב דיני הטהרה).

המייסדים של המהפכה הזו הם עדת קומראן. החשמונאים הם קבוצה אחת שניסתה להתקרב אליהם ולחקות אותם, וכך רוב הכתות מהתקופות העוקבות.

ספר זה מפרט כיצד מעברים והשתלשלויות אלו קרו.

בספר זה המגילות הקדמוניות הן אלו שחוברו לפני מתן תורה.

חנוך בן ירד, דור 7 מהאדם הראשון, זכה להיות הסופר הראשון שיצר את הכתיבה (יובלים ד' 18-17), ולהתהלך ברחבי העולם בסיור מודרך של המלאכים ('וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים [בראשית ה' 24]). קטעים מספרו שרדו במגילות קומראן, והוא מוזכר בכמה ספרים ומגילות של הקדמונים: מגילה חיצונית לבראשית, צוואות השבטים והיובלים. לפיכך, מקובל לתארכו בין הספרים המוקדמים ביותר.

חנוך מתאר ונשלח להטיף ולהעניש את המלאכים שחטאו עם בנות האדם היפות, ואת ילדיהם הנפילים. מגילה נוספת, ספר הענקים, גם מתארת זאת, ובהם כמה מהענקים שידועים לנו ממסופוטמיה: גלגמס/גלגמיש/חובבש, אוהיו, חמבבה.

מאות מסורות קרובות יש לספר חנוך עם הכתבים המסופוטמיים, וכן עם ספרות יוון. המסורות כוללות סיפורי בריאה, תפקידי מלאכים וחנוך בפרט, תיאורי מסעותיו בארץ ובשמיים, מחזורי השמש הירח ושערי השמיים.

במגילות קומראן לפחות 5 נוסחים של התנ"ך ('אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים' [תהלים סב' 12]), אך יותר מכך, החלק האחרון של מגילת המקדש הוא הרמוניזציה (האחדה) מורחבת של מצוות התורה (ללא סיפורי 3.5 החומשים האחרונים); פלא ספרותי (ללא מחשב/קונקורדנציה) שלא הכרנו,[1] ושפרשני המקרא ניסו לעשות (כגון: יוספוס, הרא"ש, הרמב"ם, ספר החינוך ועוד). זהו הנוסח המקורי של התורה (דברי ה' למצוות) לפי שהיא פוצלה ונכתבה בשלבים כתורת משה גם לאחר הר סיני (אוהל מועד, ערבות מואב) בשילוב עם הסיפורים ההיסטוריים של מאורעות עמ"י במדבר סיני.

אחת העובדות המרתקות על מגילות קומראן היא שאין סתירות ביניהן, וכך בפרט בין המגילות המקראיות האלו, ומעל הכל בהרחבה המפורת והסדר המדהים של מגילת המקדש, שהיא גם מהווה מגילת יסוד למגילות הלכתיות כיתתיות.

החלק הראשון של מגילת המקדש הוא תכנית של בניית המקדש, דהיינו הציוויים-הוראות לבניית בית המקדש הראשון, כאשר במלכים א' ו'-ז' מתואר אופן בנייתו בפועל (בדומה למשכן לפרשות תרומה-תצוה מול ויקהל-פיקודי). ביד חז”ל מסורת זהה על כך שמשה רבינו קיבל את הוראות המקדש ישירות מהאל והעבירה לנביאים עד לשמואל הנביא,[2] וכן מציינים את 'ספר העזרה' שהיה בארון הברית ואינו מקבל טומאת ידיים (בבא בתרא יד'), ומאידך אחד משלושה שהיו בו נוסחי מילות שונות (סופרים ו' ד').[3]

מגילת המקדש כט' 10-7 גם מציינת שירושלים של מעלה/ירושלים של אחרית הימים/בית מקדש שלישי ירד משמיים[4] (ומגילת ירושלים החדשה בארמית מתארת את פרטיה), וספר טוביה יד' 5 מציין מפורשות שאין זה בית המקדש השני עליו שאליו התכוונו הנביאים.[5]

נדגים זאת ממגילת המקדש נז' 11-15 שבה מצוין חוק לאיזון כוחו של המלך מול שריו, כשרי הממשלה. זהו האיזון הנאור ביותר בעולם העתיק, ומדהים שהוא קרוב ואף נעלה מסעיף 39.ד' לחוק יסוד הממשלה (המקנה קול כפול בשוויון בלבד): 'ושנים עשר נשי[א]י עמו עמו ומן הכוהנים שנים עשר ומן הלויים שנים עשר אשר יהיו יושבים עמו יחד למשפט ולתורה ולוא ירום לבבו מהמה ולוא יעשה כול דבר לכול עצה חוץ מהמה'.

וכאן אין רק הלכה תיאורטית, אלא חוק זה חוזר בדומה ומוזכר במגילת ברית דמשק להרכב של מועצה ללא מלך: 'וגם אל ישא מהונם כל בעבור אשר לא יגדפו כי אם בעצת חבור (4QDb[6]: 'חבר') ישראל' (יב' 6-8); 'וזה סרך הרבים... וינתן על יד המבקר והשופטים... ולכל עבודת [בית] החֶבֶר ולו יכרת בית החבר מידם‏' (יד' 17-12).

והנה, ממטבעות החשמונאים נמצא כי ארבעת מנהיגי החשמונאים האחרונים היו ראשי 'חֶבֶר היהודים', שכנראה זהו אותו הרכב ובאותו מונח מעדת קומראן.

כנראה הרכב זה נקרא יותר מאוחר הסנהדרין וכדומה, ובספרות חז"ל מצוין כ-5 פעמים: 'חבר עיר'.

בימי ובמקביל לדניאל, זרתוסטרה, מייסד הדת הזורואסטרית-האיראנית, מינה ב-590 לפה”ס את וישטספה, כמבוזי והמפורסם מכולם - המלך הנכרי היחיד שזכה לתואר המכובד: 'כֹּה אָמַר יי לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ' (ישעיה מא' 1).[7] המשך הפרשייה בישעיה מה' 7-1[8] מציינת את עקרונות הדואליסטים, ששתי קבוצות אלו (הזורואסטרים ועדת קומראן) דוגלות בהן, לצד קרבה אידיאולוגית והלכתית רבה ביניהן.

כידוע, כורש דחף ומימש את זכויות שיבת ישראל לבניית מדינת היהודים והמקדש השני (שהם ראש ועיקר הציונות עד היום), אך לפי -          מגילת פשר מעשי מלכיצדק ואפוקריפון ירמיהו ב' 4-2, 70 שנות הגלות שמציינים ירמיה כט' 10 ודניאל ט' 24 מוכפלים ב-7, כך שהגאולה צפויה להגיע לאחר 490 שנה – ואז עלתה מלכות חשמונאי ע"י יונתן אלכסנדר ינאי שהגדיל את שטחה של מדינת ישראל/יהודה פי 4, ואימץ, בדרכו של אביו יוחנן הורקנוס, מסורות נוספות ממגילות קומראן, ואולי אף התאחד עמם, שכן עדת קומראן יישמה את: 'וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר' בחסידות, בכך שחיברה עבורו את מגילת 'ברכה לשלום יונתן [אלכסנדר ינאי] המלך'[9] (נוסח ברכה לשלום המדינה הותקן בדומה לחלקה).

אך לינאי היו אויבים מבית – הפרושים, שלא כיבדוהו לפי שמות כב' 27: 'וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר' (על אף שאליהו הנביא רץ לפני המלך אחאב לכבדו), ואף בגדו ונלחמו נגדו כשהצטרפו לאויב מבחוץ, דימיטריוס השלישי, מלך סוריה.

בתשובה זו נניח בצד את האיסיים. יוספוס פלביוס מספר שעיקר המחלוקת בין שתי הכתות האלו היתה: 'הפרושים מסרו לעם כמה הלכות ממסורות אבות שלא נכתבו בתורת משה, ומשום כך דוחה אותם כת הצדוקים האומרת שיש לחשוב לחוקים (רק) את הכתובים, ואילו אלה שבמסורת אבות אין (חובה) לשמור' (קדמה”י יג' 288).[10] מגילת תענית (הפרושית) פ"ד מגנה מחד שלצדוקים היה ספר הלכות כתוב: 'גזירתא', ומאידך העלתה לאחר מכן על הכתב מסורות דומות: 'אלו הן הנהרגין.. הנשרפין.. הנסקלין.. הנחנקין.. אלו הן הלוקין' (מסכתות סנהדרין ומכות).

נוכח אוצר מגילות קומראן שהתגלה לנו, הכולל ספרויות תורה רבות ומגוונות, בכללן ספרויות דומות לאלו של חז"ל (לצד ספרויות ששרדו בנצרות, חסידים, איסיים, כוהנים טובלי שחרית ועוד), מתבקשת השאלה -  למי דומה עדת קומראן בהגדרה זו של יוספוס – לצדוקים או לפרושים?

כמובן שלצורך כך צריך להגדיר ולהדגים "מסורת אבות" (ולצידה/אחריה את התושב"ע), אך במגילות קומראן יש מושג חדש: 'ובמחזיקים במצות אל אשר נותרו מהם הקים אל את בריתו לישראל עד עולם לגלות להם נסתרות אשר תעו בם כל ישראל‏ שבתות קדשו ומועדי כבודו' (ברית דמשק ג' 13-15); לפיו, עדת קומראן ייסדה לראשונה את ההלכה הפרטנית (בהמשך קטע זה את הלכות שבת – שהתקבלו ונשמרו בדומה במשנה מסכת שבת של חז"ל). יתרה מזו, מאות ממגילות קומראן הן מסורות קדומות המיוחסות לקדמונים, לאבות, לשבטים, למתן תורה ולנביאים. אם כן לעדת קומראן יש לא רק כמה מסורות שאינן כתובות בתורה, אלא אלפי מסורות מעין אלו.

לפיכך, נראה שדווקא הפרושים, ולא הצדוקים, הם שיותר קרובים למסורת עדת קומראן. זאת כיוון שלעדת קומראן היה תורות קדומות רבות ומגוונות שנוספות על תורת משה, וגם ייסדה בעצמה הלכות חדשות בטענה שהחוקים הראשונים שאבדו/נשכחו/תעו – כאשר אלו לא כתובים בתורה (וזוהי הטענה של הפרושים לפי יוספוס לעיל).

מאידך, עדת קומראן טוענת: 'לשוב אל ת̇ורת משה כי בה הכל מדוקדק‏' (ברית דמשק טז' 2; כך גם על היובלים בפסוק הבא). האם דקדוק זה גלוי או נסתר? האם צריך את עדת קומראן כדי להבין את דקדוק תורת משה, או כל מי שלומד ביסודיות ובכנות יבין את התורה? האם מהדקדוק יוצא 'מסורת אבות' שאינה כתובה בתורת משה?

כנראה בתחום הטהרה, הצדוקים היו אלו ששמרו על הדקדוק של תורת משה, בהנחה שהמשמעות של "דקדוק" הוא פשט המקראות. אך דוגמא הפוכה שממחישה את המורכבות של שני המושגים לעיל, היא הלכת הנישואים מתורת משה; לפי חז"ל, הצדוקים לא אחזו בה: 'קובלים הצדוקים שהלכה למשה מסיני על נישואין' (ידיים ד'). היות וספר טוביה ו' 13; ז' 13, 14 (שנמצא במגילות קומראן) מהווה את המקור להלכה ולפתגם: 'כדת משה וישראל', לצד רוב הלכות הנישואים הידועות במסורת חז"ל עד היום, הרי שלפחות בעניין זה, שוב הפרושים הם אלו ששימרו את ההלכות הנוספות על מהתורה, שאין להן מקור ישיר ומפורש, ואילו הצדוקים לא רק שלא אחזו בהלכה זו, אלא כנראה גם לא שמעו או קיבלו את הספר החשוב זה.

עם זאת, מכמה מקורות מתוארים הצדוקים שאינם מאמינים בשלושת העקרונות הפיסלוסויים/אמוניים: שכר ועונש, תחיית המתים ועולם המתים. מגילות קומראן הן המשך המקראי של הראשון, והמקור לשניים הנוספים, כך שלפי עקרונות אלו הפרושים הם הממשיכים של עדת קומראן.

נוכח מורכבות של סתירות והתאמות לסירוגין אלו, לצד הקרבה בין החשמונאים (שהיו צדוקים) לעדת קומראן, בספר זה מוצע כי ישנם הבדלים מהותיים בין הצדוקים-הראשונים (החשמונאים) לצדוקים-האחרונים (שי ימי חורבן הבית).

תחילה יש לשאול, האם כל אחת מההגמוניות שאלו בתקופתה של עדת קומראן - הן כת?: הכנסת הגדולה, הסנהדרין, הזקנים, הסופרים, החסידים, הראשונים?     מהתיאורים של חז"ל על הגמוניות אלו (ובעדת קומראן שהם ה"כנסת") , נמצא קרבה גבוהה למסורות של עדת קומראן, כך שמה שהיסטוריונים כינו ומכנים היו כת, היה פעם הגמוניה נבחרת של עדת התורה.

שנית, גם אם עדת קומראן התנהלה ככת בחלק מתקופתה (שכנראה נפרסת על כ-150 שנה, לא כולל האיסיים ומחנות אחרים שהמשיכו את דרכה), הרי שאם היא הראשונה והמייסדת של ההלכה, אזי זהו הבדל עצום לכתות אחרות שניסו לדבוק בעקרונות והלכות מסוימות, אחרי שכבר חלקה מהפכת התורה וההלכה.

שלישית, לכת יש ספרות משלה, ואילו לעדת קומראן יש ספרות ענפה של ספרות קדם/טרום-כיתתית (ומחולקת בספר זה ל-3 סוגים שונים) שחוברה ע"י נביאים וסופרים שקדמו לימיה (המחקר מסכים לקדמות מגילות אילו אך אינו יודע להצביע על זיהוי המחקרים שקדמו לעדת קומראן). הסיבה שעדת קומראן התנהלה ככת בחלק מימיה ולא בהרכב רשמי של הגמוניה המקובל על כל העם, היא מהסיבה הקריטית שבתחילת ימי היווסדותה המתיוונים שלטו ברוב העם ובירושלים, ולכן היה ראוי להתרחק מהם (כפי שבעקבותם עשו החשמונאים).

בספר החיצוני עסדראס הרביעי/חזון עזרא יד' 47-44 מסופר כי כד'-24 ספרים (התנ”ך) נתנו לכל העם, ואילו עוד 70 ספרי סוד מיועדים רק לסופרים העוסקים בתורה.[11] כיוון שכך, נאסר או הורחקה הגישה של רוב העם לספרים אלו, וכנראה זו הסיבה העיקרית להיותם והגדרתם 'חיצוניים', ואילו לפי ביתא ישראל אלו: מצהף קדוס.

במגילות קומראן יש כ-7.5 ספרים שמוכרים לנו כספרים חיצוניים (חנוך, כתב לוי הארמי, צוואת נפתלי, יובלים, טוביה, תפילת מנשה, בן סירא, מזמורי תהילים חיצוניים. החצי הינו הספק לגבי שושנה ואגרת ירמיהו). אך יותר מאלו, רוב הספרים חיצוניים סותרים לעובדות שמצוינות בספרות קומראן (בעוד בין מגילות קומראן המגוונות אין סתירות).

לפיכך ההנחה שרוב הספרים החיצוניים הסותרים למגילות קומראן הם אכן ראויים להיקרא ספרים חיצוניים פסולים, ואילו 7.5 הספרים החיצוניים ראויים להיקרא ספרים פנימיים סודיים, בדומה לעוד מגילות/ספרים רבים ממגילות קומראן, כגון ספרי הקדמונים (כגון: הענקים, נח) ולנביאים (כגון: אפורקיפונים - נבואות גנוזות).

אפשר להניח שהספרים החיצוניים הפסולים האלו חוברו מהשפעה זרה או נוצרית (וגם לברית החדשה יש 120 ספרים שלא הוכנסו אליה), ומאי-הכרותם את מגילות קומראן, המציאו פרטים שסותרים אותם.

ישנם כ-90 ספרים חיצוניים ביהדות. מהם כמה בודדים התקבלו בשלמות כמדרשי חז"ל בימי הביניים, אך מרובם התקבלו מסורות מקוטעות בכל ספרות חז"ל (ללא אזכור המקור, כנראה נוכח גלגולי מסורות אלו בע"פ או שכחת מקורם או חשש מאזכור ספרים שנאסר על שימושם). כך יוצא אבסורד שלמרות שבחז"ל נאסרה הקריאה בספרים החיצוניים, בפועל אלפי מסורות ומדרשים הם העתקים מספרים חיצוניים, וחמור מכך, רוב מתוך הספרים החיצוניים הפסולים (שסותרים למגילות קומראן).

חז"ל מודים ומציינים בחגיגה יד': 'מַשְׁעֵנָה אלו בעלי משנה כגון ר' יהודה בן תימא  וחביריו.  פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה' (דהיינו: אבדו 700/600 משניות). טענה זו מתאימה לעובדה  שהיו מגילות כמו אלו שנטמנו במערות קומראן (זולת בודדות שהועתקו למצדה וגניזת קהיר), או כמו טענת ספר עזרא החיצוני שהיו 70 ספרי סוד לסופרים ולכוהנים.

יש לציין שהספרים החיצוניים מאופיינים במיעוט הלכה, ואילו במגילות קומראן יש כמה מגילות גדושות בענייני הלכה, כגון: מגילת המקדש, ברית דמשק, טהרות, סרך היחד, ממ"ת. המעבר בין מסורות סיפוריות נלוות לתנ"ך (כך הם הספרים החיצוניים שהיו ידועים לנו עד מציאתן של מגילות קומראן) למגילות הלכתייות, היא עיקר היצירה של עדת קומראן.

עדת קומראן פירשה את חומש התורה בפרשנות פשט-דקדוקית:

'לשוב אל ת̇ורת משה כי בה הכל מדוקדק‏' (ברית דמשק טז' 2); 'תורת מושה לכול הנגלה ממנה לבני צדוק הכוהנים שומרי הברית ודורשי רצונו' (סרך היחד ה' 10-8); 'הנה הוא מדוקדק על ספר מחלקות העתים ליובליהם ובשבועותיהם' (ברית דמשק  ח' 4-3).

מצוקת הגישה למסורות הכתובות כמו מגילות קומראן שנטמנו במערות, הביאו את חז"ל לשנן אותן בע"פ. אך ימי סוף בית המקדש השני היו רווים במלחמות תהפוכות ושלטונות אכזריים בתוך ומחוץ לישראל (מלחמות פנימיות של אחרוני החשמונאים ונגד רומא, שיגעונות הורדוס והנציבים, מאבקי הכתות). אלו הקשו על שמירת המסורות ע"י חסידים וחכמים שלא הורשו לכתוב דברי תורה נוספים זולת התנ"ך ('דברים שבעל פה אין אתה רשאי לאומרן בכתב... ואי אתה כותב הלכות' [גיטין ס' II; תמורה יד'II ]), ובזכות הזיכרונות של התנאים, נוצר מפעלם הגדול ביותר של חז"ל – שמירת ההלכות הקדומות.

המסורת בע"פ אצל חז"ל עברה לעיתים שכלולים ולעיתים שיבושים, במהלכים משולבים עם מסורות מזרם אפרים-דורשי החלקות ולצד מדרש יוצר ההכרחי להשלמת המסורות ולפי צרכי השעה והדור (כמו הלכות חנוכה שנוסדו לאחר חתימת התנ"ך ועדת קומראן).[12] להלן דוגמה:

הספרים החיצוניים מהווים חלק נכבד מהספרות האגדתית של חז"ל (וקיצת ההלכתית, היות שאין בהם כמעט הלכות), הגם שחלקם התנגדו והחרימו חלקם, ולהלן דוגמאות:

יגאל ידין ציין בעמ' 171 למאמרו על שלושים שנות ארכיאולוגיה בא"י: 'האתגר הגדול העומד עתה לפני החוקרים הוא להאיר בעזרת המגילות את אחת התקופות החשובות ביותר בתולדותינו: שלהי תקופת בית שני. הדבר אפשרי רק אם יוסר המחסום הרוחני, ההיסטורי והדתי'. דוד פלוסר, מגדולי החוקרים בדור השני למגילות, היה נוהג לומר כי ישנו אדם ענק שמתהלך, ואנו רואים את צילו. פעם היום יודעים שזה צל, היום רק מנתחים את הצל ללא הענק. עם המלצות חשובות אלו לשבירת תקרת הזכוכית, הקורא מוזמן בפתיחות הדעת לעקוב אחר רצף הטענות שמתחברות לציור היסטורי ותורני, שמוביל למסקנה כי עדת קומראן ומגילותיה הן ראשית וראש מסורות ישראל הבלום והקדום.

ספר זה מונגש בכמה אתרים וסוגי מסמכים לקריאה:

 

[1] יגאל ידין הציג יפה שתי דוגמאות להאחדת מצוות משמות ודברים: פיתוי ואונס הבתולה, וחלוקת השלל לאחר המלחמה.

[2] המדרשים על דברי הימים א' כח' 13-11 (וכן בדבה"י ב' ד' 7): 'וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם... וּלְכָל כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּיתה', הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יי': 'מגילת המקדש שמסר הקדוש ברוך הוא למשה בעמידה... עמד משה ומסרה ליהושע בעמידה... עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה... עמדו זקנים ומסרוה לנביאים בעמידה... עמדו נביאים ומסרוה לדוד בעמידה... עמד דוד ומסרה לשלמה בנו בעמידה' (מדרש שמואל, מהדורת באבער, עמ' 92); 'ריבונו של עולם, העמידני בשביל (מגילת) בית המקדש שמסר לי שמואל הנביא, אלא בבקשה ממך תן לי... שאעמוד מן המטה הזה ואשלים להם מגילת בנין בית המקדש...' (אגדת בראשית, מהודרת באבער, עמ' 75-76). בנוסף: מגילה א' א' (עמ' א').

[3] מציינים 3 ספרים שנמצאו בעזרה, אך שמותם לפי נוסחים שונים (או טעויות) של מילה אחת שונה, ולכן לא ברור מדוע אלו שמות הספרים.

[4] 'ורציתים והיו לי לעם ואנוכי אהיה להם לעולם‏ ו]שכנתי אתמה לעולם ועד ואקדשה‏ [את מ]קדשי בכבודי אשר אשכין עליו את כבודי עד יום הבריה אשר אברא אני את מקדשי להכינו לי כול הימים, כברית אשר כרתי עם יעקוב בבית אל'. בדומה מציינים זאת היובלים א' 17, 27;  פשר 4Q177 ג' 13-1; וחז"ל – אלא שהם לאחר חורבן הבית.

[5] 'ושב ורחם אותם האלוהים וישיב אותם האלוהים לארץ ישראל וישובו לבנות את הבית ולא כבראשונה עד עת [כי אם] עד אשר ימלא קץ העתים ואחרי זאת ישובו מן הגלות בכבוד כל יושבי ירושלים ובית האלוהים בתוכה יבנה כאשר דברו עליה נביאי ישראל'.

[6]  4QDb היא 4Q267, קטע 9 ג', לפי קימרון, החיבורים העבריים א', עמ' 47.

[7] חוקרים לא הבינו איך ישעיה, שחי לפני חורבן בית ראשון, יכול לנבא לתקופת תחילת בית שני – 70 שנה מאוחר יותר, ולכן הציעו שיש 2 ישעיה. במגילות קומראן יש עיקרון שמכונה 'יישום חוזר'.

[8] 'כֹּה אָמַר יי לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ. אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ וַהֲדוּרִים אושר [אֲיַשֵּׁר] דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ. וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יי הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי. אֲנִי יי וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי. לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָהּ כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יי וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יי עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה'. גם הנוסח במגילת ישעיה השלמה מקומראן מצוין 'טוב' (במקום "שָׁלוֹם").

[9] מגילת 448Q4 ב' 1-9: 'עור קדש על יו̇נתן המלכ וכל קהל עמכ ישר̇א̇ל אשר בא̇ר̇ב̇ע רוחות שמים. יהו̇ שלום כלם וע̇ל ממלכתכ י̇ת̇ברכ שמכ' (קימרון, החיבורים העבריים ג', עמ' 186).

[10] ייתכן והנוסח המורחב של מגילת המקדש נו' 3-4 לדברים יז' 10: 'על פי התורה אשר יגידו לכה ועל פי הדבר אשר יואמרו לכה‏ מספר התורה ויגידו לכה באמת' קשור למחלוקת זו, כאשר חז"ל דרשו על כך: 'אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין – שמע להם' (ספרי דברים קנד'). אלא שמגילת המקדש מיוחסת לתורת משה, וזהו מדרש חז"ל טיפוסי שעיקרו חיזוק תקנות הסופרים הראשונים – הם עדת קומראן, כגון: 'הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה, ודברי סופרים כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה' (עירובין כא' II).

[11] 'ונכתבו בארבעים יום אלה תשעים וארבעה ספרים; ויהי ככלות ארבעים היום וידבר אלי עליון לאמור: את עשרים וארבעה הספרים אשר כתבת בראשונה תגלה, ויקראו בהם ראויים ושאינם ראויים; ואת שבעים האחרונים שמור, ומסור אותם לחכמי עמך, כי בהם מעיין הינה ומקור החכמה ונהר הדעת'. ביד' 26 מצוין גם מי אמור לשמור על ספרי הסוד: 'וכאשר תגמור את הספרים, שמהם תגלה, ומהם תמסור לחכמים בסתר' – ואכן כך הם חלק ממגילות קומראן (ראו בפרק על ספרות הסוד).

[12] גם הרמב"ם טוען שהרוב למדו לפי שכלם דעותיהם והמידות שהתורה נדרשת בהם (??).

[13] '1) ‏יא[וכל ואחר אש]ר֯ יזו עלי̇ו̇ את֯‏ הרישונה ירח̇ץ ויכבס טרם ישנ[ה 2) ואם יח]ו̇ל עליו השביעי ביומ ה֯שבת֯ אל יז בשבת כי 3) ‏[אמר שמור] את יום ה֯שבת רק אל יגע בטהרה עד אשר ישנה. 4) [וכול]֯ הנוגע בשכבת הזרע מאדם עד כול כלי יטבול והנושא אות̇ו̇ 5) [יטבו?]֯ל והבגד אשר תהיה עליו והכלי אשר ישאנה יטבול 6) ‏[במי]ם֯. ואמ במחנה יהיה איש אשר לוא השי̇גה ידו ורח֯[ץ] ‏7) [ולבש כו]ל הב̇גד̇ אשר לוא נגעה בו. רק אל יג̇ע̇ בו את לחמו. והנו̇ג֯[ע] 8) ‏[בזב במשכ]ב֯[ו ובמ]ו֯שבו אמ לוא נגע בו ב֯[גדו ורחץ?] ב̇מים ואם 9) [נגע בגדו בטמא] וכבס ולכול הקודשים יכ̇בס ו֯[רחץ?] במים את' (4Q274, 4QTohorot A, פרגמנט 2. קימרון, החיבורים העבריים ב', עמ' 213, עם מספר מחיקות השלמה שלי).

[14] ייתכן וחפיפה זו הינה הניקיון עם המים השאובים שביטלו חז"ל בהמשך.

כניסות: 564
קטגוריה: מאמרים עידכון אחרון ב-שישי, 05 פברואר 2021 נכתב על ידי עורך אתר