הוכחות[1] שמגילות קומראן מהוות המקור לספרות תורת ישראל המקיפה/מלאה[2] (ושממנה עבר חלק לפרושים-חז"ל)[3]

תוכן

א.               930 מגילות קומראן הן ספריית בית המקדש של כהונת עם ישראל: 1

ב. כותבי מגילות ים המלח הם הכהונה הגדולה של בית צדוק שהיא ההגמוניה המוסמכת מהתורה (ואליהם הצטרפו חסידים/איסיים) ואילו הפרושים-חז"ל הם כת שהתפתחה מההתייוונות ונטישת הכהונה: 5

ג.        עדת קומראן התקהלה לעיר כוהנים כמצוות התורה (ולכן מכונים 'כת' קפדנית): 9

ד.        מתברר שהמסורות וההלכות של עדת קומראן הן הנכונות והמקור למסורות אחרות אחריה: 10

ה. בעדת קומראן הפירוש לחומש היה בדקדוק-פשט, לנביאים במדרשי פשרים אקטואליים, ולהלכה בהתגלות נבואית אחידה ללא מחלוקות: 14

ו. במגילות קומראן יש ספרות נבואית מסוג 'פשרים' שמחייבת תיארוך לפני המאורעות, וראיות לנבואות אחרות: 15

מילים המסומנות בהדגשה/כחול/קו תחתון הן קישורים ללחיצה המעבירה למאמר בנושא

א.    930 מגילות קומראן הן ספריית בית המקדש של כהונת עם ישראל:

  1. בין מגילות קומראן, ישנן מגילות בהן המחבר הינו ראשון במעלה, כגון: מגילת המקדש נאמרת מפי ה' (בגוף ראשון) שנותן את התורה למשה רבינו (וממנה ערך את החומש, ויש הוכחות לקדימותה[4]), היובלים מפי המלאך הראשי-הפנים (גם בהר סיני), אפוקריפונים – מגילות סודיות של הנביאים שמפרשים את נבואותיהם הגלויות שבתנ"ך, מגילה חיצונית לבראשית בה המספרים הם הקדמונים, צוואות בני יעקב (השבטים) שמשלימים את אירועיהם בבראשית ומצווים מוסר וחזונות, דברי יהושע בן נון, נבונאיד (נבוכדנצר האחרון), מגילות חוכמה, וכו'. בין אלו הלכות רבות המשלימות מצוות מהתורה והלכות נוספות במגילות פרשנות מאוחרות (המכונות כיתתיות).
  2. היות ועדת קומראן הקפידה בקיצוניות על טהרה חסד ואמת[5], לא סביר שהיא תבדה ותמציא מגילות שקריות (אמנם לאחר מכן התפתחה ספרות ביוונית ובטעות כולם כונו פְּסֵאוּדוּאֶפִּיגְרַפְיָה), ובפרט כאלו שנוגעות לפירוש והשלמת המסורת והקאנון המקודש – שחלקו מפורט במאמר זה.
  3. ספריית קומראן מכילה את שלושת נוסחי התנ"ך המקוריים שהתפצלו והתקבלו (כל אחד בנפרד) בזרמים המונותאיסטים: 1) נוסח המסורה עבר לקראים (בן אשר הקראי שניקד וטיעם את כתר ארם צובא) ומהם לפרושים; 2) הנוסח היווני 'השבעים' עם המקור בעברית שעבר לנצרות (יחד עם מסורות ממגילות קומראן[6]); 3) הנוסח הקדם-שומרוני עבר לשומרונים. במגילות ים המלח נמצאו עוד נוסחים, ביניהם גרסאות הרמוניסטיות (מאחדות), בשפה הארמית (ויקרא, איוב), וכאמור את מגילת המקדש המקורית לחומש, וכן שכתובי מקרא וקטעי ליטורגיה.
  4. הכלה של נוסחי מקרא שונים ואף מנוגדים חלקית אלו, מצביעה על בעלותם של עדת קומראן על הקאנון התנכ"י (כמסורת: "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" [תהילים סב']) ובו הפלא שלמרות היותם קנאים ומדקדקים בתורה, הם אלו שאוחזים במסורות מגוונות לתנ"ך (בתקופה שקודמת למה שחוקרים סברו עד אז).
  5. ממגילות קומראן שרדו 23 קלפי תפילין (ו-24 קציצות) ו-8 קלפי מזוזה, שהם המקור למסורת זו[7].
  6. עצם קיומן של מגילות מדהימות המצביעות על ידע תורני המאפיין במיוחד כוהני עם ישראל: משמרות כהונה שמיות מפורטות בתאריכים לתקופה של יובלים, הנחושת (מפרטת את אוצרות בית המקדש), המלחמה-אור וחושך (תפקיד הכוהנים במלחמה), טהרה, גירוש שדים, פיזונומיה[8] (חוכמת מראה הגוף), אסטרולוגיה שבה לראשונה השבטים מותאמים למזלות ולחודשים, סתרים ובכתב ראי, ועוד רבים.
  7. מסורות רבות מהמגילות הקדמוניות (בעיקר חנוך וענקים[9]) הועתקו ומהוות את המקור לספרות עמי קדם (בראשם המסופוטמים[10] והיוונים[11]), שחלקה נמסרה גם בתורה[12] (למשל פרשת 'משפטים' דומה לחוקי חמורבי).
  8. גם חז"ל-הפרושים במסכת חגיגה יד' א' מודים שאבדו רוב מסורות ההלכה: "מַשְׁעֵנָה אלו בעלי משנה כגון ר' יהודה בן תימא וחביריו. פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה", וכך מתואר גם במקבים ב' ב' 13-14: "וגם בכתובים ובזיכרונות מימי נחמיה מסופרים אותם דברים, ועל כך שהוא הניח את היסוד לספריה וכינס את הספרים על אודות המלכים והנביאים ואת אלה של דוד וגם איגרות מלכים בדבר הקדשות. וכך גם אסף את כל (הכתבים) שנתפזרו בשל המלחמה שהייתה לנו, והם אצלנו", וחזון עזרא (עסדראס הרביעי) מציין בחזיון השביעי 46 שלעם ניתנו כד' ספרי התנ"ך, ואילו לסופרים העוסקים בתורה - ניתנו שבעים 70 ספרים. ביתא ישראל (/הפלשים, בני שבט דן) גם אחזו ב-70 ספרי הקודש (מצהף קדוס), ובפרט בשתי מגילות קומראן יסודיות – ספר היובלים[13] וחנוך (אך חסרה להם רוב ספרות ההלכה והפרשנות).

ב.     כותבי מגילות ים המלח הם הכהונה הגדולה של בית צדוק שהיא ההגמוניה המוסמכת מהתורה (ואליהם הצטרפו חסידים/איסיים) ואילו הפרושים-חז"ל הם כת שהתפתחה מההתייוונות ונטישת הכהונה:

  1. בתנ"ך התפקיד והסמכות הובטחה ל"וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי--הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי, לְשָׁרְתֵנִי...וְאֶת-עַמִּי יוֹרוּ, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל; וּבֵין-טָמֵא לְטָהוֹר, יוֹדִעֻם. וְעַל-רִיב, הֵמָּה יַעַמְדוּ לשפט (לְמִשְׁפָּט)--בְּמִשְׁפָּטַי, ושפטהו (יִשְׁפְּטֻהוּ); וְאֶת-תּוֹרֹתַי וְאֶת-חֻקֹּתַי, בְּכָל-מוֹעֲדַי[14] יִשְׁמֹרוּ, וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי, יְקַדֵּשׁוּ" (יחזקאל מג'[15]), ואכן מאז הכוהן הגדול צדוק בין אחיטוב ששמר אמונים לדוד המלך וחנך את בית המקדש הראשון, כיהנו בפועל וברצף צאצאיו: "הודו לבוחר בבני צדוק לכהן כי לעולם חסדו" (בן סירא[16] נא') במשך כ-700 שנה: לאורך בית ראשון (אך לא שלטו והיוו מורי תורה לעם, כי ההנהגה והעם חטא, והמגילות הקדומות הוטמנו[17]), וכן בבית שני מעזרא הסופר[18] ויהושע בן יהוצדק, עובר לשמעון הצדיק[19] לבית חוניו בימי הכוהנים המתייוונים טרם מרד החשמונאים, עד שעזבו לקומראן.
  2. לעומתם, חלק מפרושים-חז"ל היו גרים[20], דבר שאינו רק מבטל את קדושת היוחסין שבתנ"ך, אלא מצביע על הקושי עצום של העברת תושב"ע/'מסורת אבות'. קשיים אלו הביאו את הפרושים-חז"ל לדרוש גדולה לעצמם ונגד ההגמוניה הכוהנית-תנ"כית: "אילו ואילו דברי אלוהים חיים הם", "חכם עדיף מנביא", "נצחוני בניי"[21], "ממזר תלמידחכם קודם לכהןגדול עםהארץ", "חביבים דברי סופרים מדברי תורה", "חמורים דברי זקנים מדברי נביאים". לאחר מכן "בא רבי עקיבא ודרש: את הפסוק בספר דברים 'את ה' אלהיך תירא', לרבות תלמידי חכמים", ואז ניצח כיבכול את משה רבינו[22] וחנוך[23]. וכך, אם "השמים - שמים לה'", אז הארץ היתה שייכת לרבנים! הם היו המלכים החדשים, כמאמר החכמים: "מאן מלכי – רבנן", מי הם המלכים - חכמים.
  3. חסידים[24], 'הרבים' ובני ברית הצטרפו לבני צדוק הכוהנים, כפי שמרומז בספרי המקבים[25] על מהותם כ: סופרים[26], יורדים למדבר, דורשי צדק[27], מתנדבים[28]. אטימולוגית, איסיים חסידים ובייתוסים קרובים (בנוסח משנה אחד בייתוסין רשומים כ'סיין'[29], ונראה ששמם המקורי היה: "בית-(א)סין", כלומר: ה'איסיים'[30]).
  4. הצדוקים הם כנראה קבוצה שפרשה מעדת קומראן[31], והם קודמים לפרושים-חז"ל בהיווסדותם, ובפרט שהיתה להם ספר הלכות (גזירתא) קודם לפרושים[32], ושבית חשמונאי היה כנראה צדוקי עד לשלום ציון המלכה. ישנה קרבה הלכתית בין הצדוקים לעדת קומראן[33], ובתמיכה המשותפת ביונתן אלכסנדר ינאי[34].
  5. את מגילות ים המלח (שכוללות כאמור מגוון עצום ומקיף של כל תחומי התורה) כתבו כ-500 כותבים שונים (כוהנים/איסיים/חסידים). לעומתם, בתקופה הטרום ותחילת חשמונאית של המגילות הכיתתיות[35] בקומראן (אמצע המאה השנייה לפנה"ס), הפרושים-חז"ל היו בודדים והעבירו הלכות בודדות בלבד, תוך שאסרו על עצמם כתיבת תושב"ע: "דברים שבעל פה אין אתה רשאי לאומרן בכתב.. ואי אתה כותב הלכות" (גיטין ע"ב ובמקבילה בתמורה יד' ע"ב[36]): הראשון - אנטיגנוס איש סוכו[37] מסר מסורת תורנית-הלכה אחת בלבד (ואילו רק בן סירא בתקופתו כתב 50 פרקי חוכמה ומוסר); השני - יוסי בן יועזר איש צרדה העביר 4 הלכות[38] שהם במחלוקת עם פשט התורה ועדת קומראן: אי-ידיעת המסורת לגבי לוח שנה ירחי כאשר יחול חג בשבת[39], הנוזלים המגיעים מבית המטבחיים שבמקדש טהורים ומותרים לשימוש אף על פי שדם הקורבן התערב בהם[40], בניגוד למגילת המקדש לב' 12-15. הקל שהנוגע בטמא-מת יהיה טמא רק עד הערב ולא שבעה ימים כפשט ברור בתורה. כינויו 'יוסי שריה'[41] (המקל) מקשר אותו ל: "[פשר‏]ו על איש הכזב אשר התעה רבים באמרי ש̇קר כיא בחרו בקלות" (פשר תהילים לז', טור א' 25-26); יהושע בן פרחיה העביר רק הלכה תורנית אחת (שמעידה על כך שלוח השנה שובש) ומרד במלך ישראל[42]; בן זוגו היה נתאי הארבלילא העביר מסורת הלכתית[43]; יהודה בן טבאי גזר החמרה בטהרה (טומאת מתכות) והקל בהריגת עדים;שמעון בן שטח נלחם רבות ביונתן המלך ובגד בו עם דימטריוס (ראה הרחבה בפרק 'ציונות וממלכתיות').

ג.      עדת קומראן התקהלה לעיר כוהנים כמצוות התורה (ולכן מכונים 'כת' קפדנית):

  1. בתקופה הטרום חשמונאית נוסדה עדת קומראן "וי̇בן להם בית נאמן בישראל אשר לא עמד כמהו למלפנים ועד הנה ה מחזיקים בו לחיי נצח וכל כבוד אדם להם הוא כאשר הקים אל להם ביד יחזקאל הנביא לאמר הכהנים והלוים ובני צדוק אשר שמרו את משמ̇רת מקדשי̇ בתעו̇ת בני ישראל מעלי" (ברית דמשק, ג' 19-ד' 2), ומינתה עליה את: "מורה הצדק אשר הודיעו אל את כול רזי דברי עבדיו הנבאים" (פשר חבקוק ז' 4-5), שיחד[44] פירשו את התורה ויצרו את ספרות ההלכה הראשונה.
  2. אך לאחר מכן עדת קומראן עזבה את ירושלים[45] (חוקרים מסכימים על מקור ספריית קומראן מירושלים[46]) בגלל הטומאה שפשטה בקרב העם כחלק מהתייוונות קשה בתקופה הטרום-חשמונאית. עם זאת, עדת קומראן נשארה ממלכתית וביקשה לטהר את המקדש (ומאידך בכתביה הפנימיים גינתה קשות את המתייוונים ודורשי החלקות).
  3. כאשר כוהני בית צדוק אינם במעונם שבמקדש שבירושלים, עליהם להתקהל כשאר משמרות הכהונה - בעיר כוהנים (13 ערים ניתנו לכוהנים [בדברי הימים א' ו' 42-44] כחלק מ-48 ערי לויים [כששש מתוכם ערי מקלט], וכמו שהיתה נוב עיר כוהנים [שמואל א' כב' 19]). עדת קומראן בחרה את היישוב המקראי סככה (שמו המאוחר – קומראן, יתכן וקראו לו בקוד 'דמשק' או שאכן היו בסוריה לפני כן).
  4. במגילות הכיתתיות כברית דמשק וסרך היחד יש הוראות ונהלים מפורטים לקהילה-העדה, בה הקפידו על מוסר חסד וטהרה. גם לפרושים-חז"ל היו כללים דומים[47], ובפרט עיקרון הלימוד למבוגרים והוראת הילדים[48]. כך גם היו רוב קבוצות המשנה מתחת לכוהנים, שנבדלו מעם הארץ[49].

ד.     מתברר שהמסורות וההלכות של עדת קומראן הן הנכונות והמקור למסורות אחרות אחריה:

  1. עדת קומראן ביטלה את עונש המוות מהתורה, וזו העתקה הגדולה של הפרושים-חז"ל (אם כי בשינוי סדרי הדין). זאת בניגוד חלקי[50] לצדוקים שאולי דרשו 'עין תחת עין' כפשוטו.
  2. האו"ם ניסה (ונכשל) 3 פעמים לחדש את לוח השנה בן 364 ימים בשנה[51], כיוון שהוא היעיל בעולם (מחזורי ועגול הפותר גם את בעיות המיסוי השנתיים) - כפי שהתגלה לנו במגילות ים המלח לוחות מפורטים ומשמרות כוהנים בשמותיהם לתקופות של יובלים (המצביעים על ניהולם את המקדש), כיוון שהוא היעיל בעולם (מחזורי ועגול).
  3. במגילות קומראן יש כותרות[52] של סרכי הלכה כגון: 'על השבועה' (ברית דמשק [גניזה], ט' 8), 'על הש[ב]ת לשמרה כמשפטה' (ברית דמשק [גניזה], י' 8), 'על העריות' (251Q4, קטע 17, שורה 1). אלו כנראה עברו בע"פ במשך מס' דורות עד שהגיעו לספרות המרשימה[53] של הפרושים-חז"ל - וכך העתיקו את רוב ההלכה (זולת חידושי השעה ומחלוקות כיתתיות).
  4. הפרושים-חז"ל חזרו בהם ממחלוקתם עם עדת היחד בנוגע לענייני טהרה, כגון: אכילת דג חי[54] וטומאת מת (יוסי בן יועזר הפחית טומאת המת ליום אחד, היתר להכנסת מת להר הבית), למרות דגשי השעה של הנביאים האחרונים כעזרא מלאכי וחגי שהטיפו בעניין.
  5. עדת קומראן המשיכה את זכויות הנשים כבתנ"ך (וקרובים אליהם בית שמאי), בניגוד לחז"ל (ובית הלל) השוביניסטים שתמכו בפוליגמיה וחיתון עם אחיינית (ושלא מדעתם, חזרו בהם וקיבלו את הדין של עדת היחד – כהלכה היום), ולמרות שהעתיקו את הלכות החתונה מטוביה[55] (כולל המונח: "כדת/תורת משה וישראל", עדים, ייחוד), מחקו את החיתון עם בת ממשפחת האב.
  6. מגילת המלחמה (בני האור נגד בני החושך) מסבירה את הניסים של ניצחונות החשמונאים שהיו קרובים בהלכותיהם לעדת קומראן (בעיקר בטהרה), כגון: שימוש בשמות האל/מלאכים[56], עזר של מלאכים כלוחמים[57], שימוש בחצוצרות[58], ניצחונות עם ההשגחה הניסית, תבוסות (מה"מ טז' 11), מפלת האויב (סוף טור יז' – יח' 8), וחזרת בני האור לירושלים ושולטים בה (ג' 11; ז' 3-4; ה' 2), זהות בכמות מספרי הכוחות בין מה"מ למק"א[59]. ייתכן ו'חבר היהודים' המוזכר במטבעות הוא המועצה שבמגילת המקדש נו' 11-15.
  7. עדת היחד היתה ממלכתית וציוניתבתמיכתה במלך ישראל ובשכנוע נימוסי לטהרת בית המקדש, בעוד הפרושים בראשות שמעון בן שטח בגדו[60] במלך ישראל יונתן אלכסנדר ינאי ונלחמו נגדו עם המלך הסלווקי דימיטריוס השלישי.
  8. האיסיים הראשונים שהתפללו (וכתבו )2 תפילות ביום[61], אך במגוון מתחלף לכל יום מועד ועניין (ואילו חז"ל העתיקו[62] חלק בנוסח חוזר ונדוש), ומסורת ראשונה על התפילין והמזוזה.
  9. בן סירא הינו המקור לרוב מדרשי המוסר של חז"ל שאינם שכתוב של ספר משלי, ולמרות זאת, בכפיות טובה, גינו אותו כספר חיצוני.
  10. ספר חנוך חזה את שלושת מיני האדם המפותח מבני נוח, כפי שממצאי הגנטיקה/אבולוציה מצביעים כיום (הומו ספיינסהומו ארקטוס והומו הביליס), וכן חורים שחורים בחלל.
  11. חלק מהפרושים מסרו את ספרות היכלות ומרכבה, שדומה לחלק ממגילות קומראן[63].
  12. רק לאחר שמורה הצדק ועדת קומראן הפסיקו לכתוב, העזו שלוש הקבוצות להתחיל לכתוב ספרויות המשך. ספרי המקבים, ספר גזירתא הצדוקי[64], הברית החדשה של הנוצרים. רק לאחר שעדת קומראן ומורה הצדק בראשה הפסיקו לכתוב פירושים ופשרים, העזו -  המקבים, הצדוקים (ספר גזירתא הצדוקי[65]) והנוצרים, להפר את הכלל "לֹא-תֹסֵף עָלָיו, וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ"[66] - לכתוב את ספרויות אחרות. האחרונים שהעזו להעלות על הכתב (אמנם בהיפוך גמור להיום) הם חז"ל-הפרושים: "דברים שבעל פה אין אתה רשאי לאומרן בכתב.. ואי אתה כותב הלכות" (גיטין ע"ב ובמקבילה בתמורה יד ע"ב[67]).
  13. הנצרות, בעיקר הקדומה, העתיקה רעיונות[68] והלכות[69] מעדת קומראן, ואף ישו ויוחנן המטביל מחקים את מורה הצדק והקדמונים[70].
  14. עדת קומראן ומקצת מגילותיה קרובות במיקום (מדבר יהודה) ובהלכה לממצאי מצדה ב-73' (3 מגילות ייחודיות/כיתתיות), לסוסיא במאות 3-9 לספירה (כגון: לוח שנה לפי יובלים, 30 מקוואות, פתח מזרחי לבה"כ, לשון עברית), ולגניזה הקהירית(בן סירא, ברית דמשק[71] וצוואת לוי הארמית) שכנראה מהווה איחוד או לפחות קרבה לקראים הראשונים.

ה.    בעדת קומראן הפירוש לחומש היה בדקדוק-פשט, לנביאים במדרשי פשרים אקטואליים, ולהלכה בהתגלות נבואית אחידה ללא מחלוקות:

  1. האיסיים הצהירו על דרך הפירוש של: "לשוב אל ת̇ורת משה כי בה הכל מדוקדק‏" (ברית דמשק טז' 2), שלכאורה קרוב לצדוקים ולקראים, אך בידם מגילות של מסורות והלכות קדומות המשלימות לתנ"ך (כמגילת המקדש והיובלים), לצד התגלויות לפרטי הלכה בתקופתם (טרום מרד חשמונאי) לחברי העדה ובעיקר למורה הצדק (כברית דמשק והסרכים).
  2. דרש פירוש ייחודית ומעין אלגורית היא מגילות הפשרים על הנביאים בעיקר, שלפיהם יישמו וניבאו את מאורעות תקופתם ובעתיד הקרוב להם, וכוללות הטפה נגד קבוצות שבראשן אפרים ודורשי חלקות, שבראשן מטיף הכזב ואיש הלצון – שקשה לקבוע אם הכוונה לפרושים הראשונים (במיוחד יוסי בן יועזר שהקל) או למתייוונים.
  3. עם כל ההלכה הענפה של כוהני בית צדוק, הם העזו לבטל את עונש המות וליישם עקרונות מוסר להרחבת מצוות פשט כ'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל' לאיסור הטעייה מסחרי ומוסרי, והכל – ללא מחלוקות ודעות שונות על הפירוש האפשרי – התכונה האופיינית ביותר לפרושים-חז"ל (שהם סותרים בכך את עצמם).
  4. לאחר שעדת קומראן נטשה את ההנהגה המתייוונת ונטלה עמה את מגילות ההלכה, החלו הפרושים-חז"ל לנסות לשמר את המסורות כ'מסורת אבות' של תושב"ע במדרשים כגון: א) שחלילה שכח משה רבינו כ-5,000 הלכות (כי התעצבן) ו-300 ליהושע[72], ו"אף על פי כן, החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו" [תמורה טז' ע"א]); ב)  א) ציטוט חלקי ועיוות של הפסוק "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים--לְהַטֹּת" ב'תנורו של עכנאי', שהרי המצווה לא ללכת אחרי הרוב כאשר הוא פועל לרעה או טועה (ממש כפי שפעל אליעזר בן הורקנוס במדרש זה); ג) פירוש שגוי ועיוות של הפסוק: "ככל אשר יורוך", שהרי התורה נתנה סמכות לדון רק לשופטים ו/או לכוהנים (ולא לחכמים) שבירושלים (ולא בגליל או בבל), ובמגילת המקדש נו' 4 מודגש שזאת לפי "ספר התורה"; ד) מדרשי הצדקות לקשיי הספרות: "אילו ואילו דברי אלוהים חיים הם", "מנעו בנכם מן ההיגיון" (ברכות כח'), "חביבים דברי סופרים מדברי תורה", משום ש"דברי תורה - יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולין ויש בהן חומרים, אבל דברי סופרים - כולן חמורין הן".
  5. הפרושים-חז"להעתיקו מדרשי אגדה רבים ממגילות מדבר יהודה[73], אך ערבבו והעתיקו גם מספרים לא מקודשים כמו ספר הישר (אגדה)[74] וקדמוניות המקרא, שסותרים בתיאוריהן, ועוד שחלקם קשים להיגיון ושכל הישר.

ו.       במגילות קומראן יש ספרות נבואית מסוג 'פשרים' שמחייבת תיארוך לפני המאורעות, וראיות לנבואות אחרות:

  1. במגילות הפשרים יש נבואות מוקדמות לאירועים המתוארים (הוכחת נבואה), כך למשל בפשר נחום א' 2-3[75] נכתבה (לראשונה) ע"י מורה הצדק טרם/בתחילת התקופה החשמונאית, כאשר מתואר בה הכיבוש הרומאי - כמאה שנה אחרי כתיבתה.
  2. במגילות קומראן יש 11 ספרי חנוך (במיוחד פרק צ'[76])  ו-7 ספרי דניאל (במיוחד פרקים ז'-יב') שמתארים את שיא המרד החשמונאי בשנת 165 לפנה"ס, כאשר שני ספרים אלו קדומים בכתיבתן ללפחות המאה השלישית לפנה"ס לפי מגילות ים המלח, היות ונכתבו עליהם מגילות פשרים[77] (כלומר שהתקבעו כספרי יסוד במשך עשרות שנים, ועוד עשרות שנים עד שנכתבו עליהם פשרים), ואף לפי אזכורם בספרויות בנות זמנם (חנוך הינו דמות יסוד בעמי קדם ודניאל מוזכר בספרות הפרסית במאה החמישית לפנה"ס).
  3. מורה הצדק היה מעין נביא שכתב הרבה מגילות פירוש הלכתי ואקטואלי, ומזמורים כתהילים (הודיות). גם חברי עדת קומראן קיבלו התגלות[78] וזיהו עצמם כ'משכילים'[79] (מדניאל יא' 33-35). יוספוס פלביוס משבח ביותר את האיסיים בכמות (הקדיש 43 סעיפים לאיסיים מתוך 47 העוסקים בזרמים) ובנבואתם[80].
  4. עדת קומראן ידעה באמצע בית שני שאין זה בית המקדש האחרון שייבנה[81].
  5. עדת קומראן התחברה עם מלאכים ב'שירות עולת השבת', הגדירה עצמה 'ציון'[82], ותיארה ב-554Q4 את ירושלים הענקית (שטחה ככל הגדה המערבית[83]) של אחרית הימים.

הערות השוליים (המקורות, הרחבות והסברים מפורטים) של המאמר:

  1. להוסיף מתיאור למגזין
  2. "3. המאורעות בתקופה החשמונאית המתוארים במגילות קומראן הכיתתיות"
  3. לא משנה איך לקרוא להם – השאלה מהותם ותורתם.
    1. דוקטורט של דוד נחמן: 'ההלכה בכתבי יוסף בן מתתיהו', במיוחד עמ' 15-34
  4. לפי המשנה בפרה צריך לסגור את הכוהן שבעה ימים בהסגר של מבנה אבנים כדי שיישאר טהור, ולכן ברור שישנה מסורת על טהרת הכוהן הגדול, בניגוד לחטא החמור של החטאתו.

[1] "האתגר הגדול העומד עתה לפני החוקרים הוא להאיר בעזרת המגילות את אחת התקופות החשובות ביותר בתודותנו: שלהי תקופת בית שני. הדבר אפשרי רק אם יוסר המחסום הרוחני, ההיסטורי והדתי" (ידין, ארכיאולוגיה, עמ' 171). טענתי שהרוחני ההיסטורי והדתי עולים עם האמת, הם לא מחסום, הם שפע.

[2] או כותרת אחרת: הוכחות שמגילות קומראן מהוות את ההשלמות לתנ"ך והמקור לספרות הפרושים-חז"ל, לרעיונות הנצרות הקדומה וזרמים מונותאיסטים, או: הוכחות למקוריות (אותנטיות) וקדמות (כתיבה במועד המתואר במגילה) למגילות קומראן.

[3] "הניסיון לרדת לעומקם של תהליכי התהוותה והתפתחותה של ההלכה, ולגשר על פני התהום הגדולה בתולדות ישראל בין מקרא למשנה שהרי כולנו עומדים משתאים בפני המחזה המופלא של שיטה הלכתית מפותחת, המקיפה את כל שטחי החיים ומגובשת עד לפרטי פרטיה, הנציבת בפנינו במלוא קומתה בספרות ההלכה הקלאסית של התנאים. כיצד היא צמחה? מה היו שלי התפתחותה? מה עבר עליה מן המקרא ועד לגיבושה הסופי בספרות התנאים?" (זוסמן, 'חקר תולדות ההלכה ומגילות מדבר יהודה: הרהורים תלמודיים ראשונים לאור מגילת "מקצת מעשה התורה"', תרביץ, נט (תש"ן) עמ' 48-56(.

[4] הוכחות לקדימותה של מגילת המקדש:

- קורבן העצים: נחמיה י' 35 מציין שקורבן העצים מזומנים לבער על המזבח "ככתוב בתורה", אך בחומש (המסורה) לא מוזכר קורבן העצים, בפרט לא בויקרא כג' המפרט את החגים וקורבנותיהם, אלא רק עצים מצוינים בויקרא ו' 5-6 כמקור לאש המזבח. והנה, בטור כג' במגילת המקדש (שהיא מנוסחת כמקור לחומש בדיבור בגוף ראשון של ה' למשה רבינו) כן מצוין קורבן העצים (לאחר חג השמן-היצהר), וזהו חיזוק לקדימות מגילת המקדש שהיתה ביד כוהנים כעזרא הסופר ומנהיגים כנחמיה (מבקרי המגילה יכולים לטעון שהיא הושלמה בעקבות הקושי בנחמיה י' 35, אך אז צריך פתרון אחר כיצד נחמיה 'המציא' מסורת של  קורבן העצים).

- לוחות משמרות כוהנים שתואמים ללוח מגילת המקדש והם לתקופות של יובלים.

- להוסיף ממאמר מועצת המלך..

[5] 'אמת' הוא כינוי מקובל בעדת קומראן לעקרונותיה ההלכתיים ולברית המחייבת את חבריה. השווה: סרך היחד א' 11; ה' 10; ו' 15; ז' 18; מגילת המלחמה יג' 9-10; הודיות ב' 14; ד' 14; טז' 4, 5, 7; קטע ב' 15. 'אנשי אמת': פשר חבקוק ז' 10; הודיות יד' 2, וכן כינויים דומים כבני אמת', בני אמתך, 'בית אמת', מוסד אמת'.

[6] ישו ובעיקר יוחנן המטביל, היו קרובים לעדת קומראן. לישו היו מספר מטבעי לשון של המגילות הכיתתיות, ובעיקר מורו ששהה באזור מדבר יהודה היו מנהגים דומים , ואולי אפילו לוח השנה השמשי מקורו מהמגילות (אם כי השתבש מאוד , ותלמידו פול מציין שכולם חגגו ראש חודש ירחי). אף מדעותיו של ישו נראה שהיה יהודי קנאי . בכללי, ישו היה מקל (וודאי שהדורות אחריו) ואילו עדת בית צדוק היתה מקפידה ומדקדקת בכל התורה (יש אפשרות לפרש פסוק במגילת עדת היחד לביטול מצוות ). בצוואות השבטים יש פסוקים נוצריים מובהקים, כמו: "עד אשר יפקוד עליון את הארץ. והוא בא כאדם, עם אנשים אוכל ושותה, ובשקט משבר את ראש התנין במים. הוא יושיע את ישראל ואת כל הגויים, אלוהים מתראה כאדם" (צוואת אשר, ז', 2ג'-4); "ותראו את אלוהים בדמות אדם ותראו את אדוני במקום אשר בו יבחר אדוני, בירושלים למען שמו. ירושלים שמו." (צוואת זבולון א' 8ב'-8ג'). אך היות ופסוקים אלו לא שרדו, הנחת החוקרים היא שאלו תוספות-השלמות נוצריות מאוחרות. וידוי לכוהן ככפרה על חטא, דומה לווידוי לכומר.

ספר חנוך (א' פרק קו' 1-12) ומגילה חיצונית לבראשית (דף 2) מתארים את סיפור לידתו של נח, שנולד לבן הדומה למלאך, ולכן אביו למך פנה לאשתו לבירור האם היא שכבה עם מלאך.  בספר חנוך ב' (הסלאבי) כג' מתואר שניר (אחיו של נוח, שבנו מתואר בהמשך בבראשית כמלכיצדק) חושד באשתו צופמינה ששכבה (בגדה) עם איש אחר, כיוון שהיא בהריון והוא לא שכב איתה כי שימש ככוהן גדול. שני סיפורים אלו הם כנראה המקור לתיאור לידת ישו, שהוא כנטען משיח כמלאך.

מלכיצדק (אחיין של נוח) גם ניצל ונשמר מהמבול כאשר עלו השמיימה (חנוך ב' הסלאבי כג' 36, 63). יתכן והעובדה שחנוך, על פי המסורת הנוצרית, לא מת, שימשה בידי הנוצרים הראשונים טיעון לאישוש עלייתו של ישו כביכול השמיימה.

[7] אמנם בחלק מהקלפים היו פרשיות נוספות, כגון עשרת הדיברות ????. בוואדי מורבעאת, בנחל חבר ובנחל צאלים נמצאו קלפים בודדים נוספים. התלמוד הירושלמי (ברכות פרק א', הלכה ה'אומר על הברכות  הנאמרות במקדש "בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום ומפני מה אין קורין אותן מפני טענות המינין שלא יהיו אומרים אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני". להרחבה ראה: מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך ראשון, תשס"ט – 2009, דוד נחמן תפילין ומזוזות בקומראן, עמ' 143.

[8] Q18644QHoroscope  .

[9][9] אלו הענקים המוזכרים בספר הענקים: גלגמס/גלגמיש/חובבש, אוהיו וחמבבה. ספר הענקים נמצא בגרסה דומה בטורפן (דרך המשי) שבסין מהמאה ה-3 לפסה"נ (להרחבה: Ancient Tales of Giants from Qumran and Turfan, 2005).

[10] דוגמאות למסורת חנוך שעברה למסורת מסופוטאמית: המלך השביעי Enmeduranki בשורת מלכי שומר הקדומים שמלכו לפני המבול, בעיר סיפר (מרכז עבודת אל השמש), והחכם שלו Utuabzu. אנמדוראנכי מצטייר כמי שזכה לשבת על כסא זהב לפני האלים שמש ואדד, שהעניקו לו את חוכמת הניחוש על פי אותות (במיוחד לפי השמן והכבד), שאותה העביר לבני אדם. על החכם שלו, אותואבזו נשתמרו מסורות, שלפיהן 'עלה לשמיים'. נחשב לאבי המנחשים ולתורתם.             אובברתותו עליית אתנפשתם: האלים לקחוהו והושיבוהו ב'פי הנהרות' (מוזכר באותו ההקשר גם בספר חנוך החבשי כאחד המקומות בו סיירו המלאכים עם חנוך במרחבי העולם) והעניקו לו חיי נצח (עלילת גיגמש, לוח יא', 196).

[11] דוגמאות למסורת חנוך והיובלים שעברה למיתולוגיה היוונית: חנוך א' פרק י' 4-15 - למלחמת טרויה.           במגילות קומראן ישנם כ-7 עותקים בארמית של ספר חנוך, בו מתואר מלחמת המלאכים והשמדת הגיבורים (ולאחר מכן באחרית הימים דין המלאכים-האבות): "ועוד אמר ה' אל רפאל אסור את עזזאל ידיו ורגליו והשלכתו אל החושך ועשית פתח אל המדבר אשר בדודאל (כנראה "בית חדודו" שבמשנה יומא ו') והשלכתו שמה; ושמת עליו סלעים קשים וחדים וכיסיתו בחושך וישב שם עד עולם וכיסית את פניו לבל יראה אור; והיום הדין הגדול ישלך אל תוך האש; וריפאת את הארץ אשר השחיתו המלאכים ובישרת רפואת הארץ כי ירפא לארץ ולא יכחדו כל בני האדם מפני כל הרזים אשר גילו העירים; ותישחת כל הארץ בלמד מעשי עזזאל וכתבת עליו את כל החטא; ואל גבריאל אמר ה' צא לקראת הממזרים והמתועבים וילדי הזימה והכחדת בני הזימה ובני העירים מתוך האנשים והוצאתם ושילחתם איש ברעהו למען ישמידו איש את רעהו במלחמה כי אורך ימים לא יהי להם; ולכל אשר ישאלו ממך אבותיהם לתקותם כי חייהם ימשכו לעולם וכי כל איש מהם יחיה חמש מאות שנה אל תשמע; ויאמר ה' אל מיכאל לך ואסרת את שמחזי ורעיו אשר עמו שהתחברו אל נשים ויטמאו איתן בטומאתן; ואשר ירצחו כל בניהם וכאשר יראו בהשמד אהוביהם תאסרם לשבעים דור מתחת לגבעות הארץ עד יום דינם וכלותם מתחת לגבעות הארץ עד יום דינם וכלותם עד כלות המשפט אשר לעולמי עולמים; בימים ההם יובאו אל תחתיות האש אל הצער והמאסר והיו כלואים בו לעולם; ואשר יבוער וישמד מהם יאסר אתם יחד עד סוף הדורות; והשמדת את כל רוחות התאוה ואת בני העירים יען אשר עשו חמס לבני האדם".

פפירוס ברלין 10560 משמר חלקים מהספר החמישי והאחרון של 'קטלוג הנשים' (אהויאי) המקביל לבראשית ו' 1-4: "וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם; וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ; וַיֹּאמֶר ה', לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה;  הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם". החיבור גנאלוגי שבמוקדו ניצבות נשים שילדו במשכבן עם האלים את הגיבורים והאבות האפנוימיים היוונים, החל מדאוקליון, גיבור המבול, וכלה בקצו של דור הגבורים שלחם במלחמת טרויה: זאוס החליט לשים קץ לדור הגיבורים ולתקופה שבה הלכו האלים והאדם יחדיו, כי אמר להשמיד את חצאי האלים, הם בניהם של האלים ובנות התמותה.

בחיבור קיפריה החליפה מלחמת טרויה את המבול.

[12] סקירה זו מפורטת במאמר על חנוך באתר.

[13] הלכות של ביתא ישראל (בני שבט דן, פלשים) כתובה בספר תזז סנבת שבו 22 הלכות מספר היובלים (מגילת יסוד בעדת קומראן), העיקריות והמפורסמות בהן: טהרה, אי-משגל בשבת. מנגד,  ביתא ישראל לא קיבלה (ושמרה) על רוב ההלכות שבמגילות קומראן (כגון: לוח 364 השמשי שביובלים, התפילות, התפילין והמזוזה, לימוד התורה לילדים ולמבוגרים, ועוד רבים).

[14] הסמכות והתפקיד לקבוע את המועדים הינה מהותית, במיוחד שהתורה אינה מפרדת מהו לוח השנה. יוער שגם הסמכות והתפקיד לקבוע את המועדים ניתן לכוהני בית צדוק, לצד קביעת השבתות. הפרושים-חז"ל טענו שיש להפריד ביניהם, כאשר את השבתות הקב"ה קובע ואת החגים הם.

[15] וכן: "וְנָתַתָּה אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר הֵם מִזֶּרַע צָדוֹק הַקְּרֹבִים אֵלַי, נְאֻם אֲדֹנָי ה' לְשָׁרְתֵנִי".

[16] הוכחה שבן-סירא היה ולמד את ספריית מגילות קומראן, ובפרט את חלק מהספרים הקדמונים (כצוואות האבות והשבטים, אולי היובלים ומגילה חיצונית לבראשית) היא מהקדמת נכדו לתרגום היווני: "אבי הזקן ישוע נתן את נפשו עד מאוד למקרא התורה והנביאים והספרים האחרים של האבות, וכשקנה לו בהם מידה הגונה נמשך אף הוא לכתוב דבר הנוגע למוסר וחכמה, כדי שאוהבי תורה ישקדו אף על אלו ויוסיפו עוד יותר בחיים לפי התורה."

[17] מגילת ברית דמשק, טור ה', 2-5: "בספר התורה החתום אשר היה בארון כי לא‏ {נפ׺׺‏} נפתח בישראל מיום מות אלעזר ויהושע ויושוע והזקנים אשר עבדו את העשתרת ויטמון נגלה עד עמוד צדוק ויעלו מעשי דויד מלבד דם אוריה"; דברי הימים ב' טו': "וְיָמִים רַבִּים, לְיִשְׂרָאֵל: לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת, וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה - וּלְלֹא תוֹרָה".

[18] ייחוסו לש בן עזרא לצדוק: "וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ-פָּרָס--עֶזְרָא, בֶּן-שְׂרָיָה, בֶּן-עֲזַרְיָה, בֶּן-חִלְקִיָּה.  בֶּן-שַׁלּוּם בֶּן-צָדוֹק, בֶּן-אֲחִיטוּב". (עזרא, פרק ז').

[19] ייחוסו בנחמיה יב': "וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת יוֹיָקִים, וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת אֶלְיָשִׁיב, וְאֶלְיָשִׁיב אֶת יוֹיָדָע. וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת יַדּוּעַ". ידוע הוליד את חוניו, שהיה אביו של שמעון הצדיק. הפרושים ניסו לנכס את שמו הטוב של שמעון הצדיק: "היה משיירי הכנסת הגדולה" (פתיחת מסכת פרקי אבות).

הפרושים ניסו לנכס את שמו הטוב של שמעון הצדיק גם לעצמם במשנה במסכת אבות.

[20] אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך" (יומא, כב'). תנאים גרים: הזוג שמעיה ואבטליון (תלמוד בבלי, גיטין דף נ"ז עמוד ב'), בן בג בג, בן הא הא, אונקלוס, רבי עקיבא.

[21] בניגוד חמור לדרך התורה: "שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ, אַל-תִּגְבָּהוּ:  כִּי ה', דִּבֵּר. תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד ".

[22] מסכת מנחות מ': "אמר לפניו [משה לקב'ה] : רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי ? אמר לו [הקב'ה למשה]: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו [משה לקב'ה]: רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו. אמר לו [הקב'ה למשה]:חזור לאחוריך. [כנס שוב למכונת הזמן וראה את סופו של ר' עקיבא] חזר לאחוריו וראה ששוקלין בשרו במקולין[ראה משה שמוכרים בשווקים את בשרו של ר' עקיבא אחרי מותו, שהיה מהרוגי מלכות] אמר לפניו [משה לקב'ה]: זו תורה וזו שכרה?! אמר לו [הקב'ה למשה]: שתוק כך עלה במחשבה לפני."

[23] מסכת סנהדרין לח ע"ב: "חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל. אמר, גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום ב' רשויות הן? אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא" (בעברית: ראה את מ"ט שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב את זכויות ישראל. אמר: קיבלתי מרבותיי שלמעלה אין לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום ב' רשויות הן?! הוציאוהו למ"ט והיכוהו שישים מכות אש).

[24] ראסל גמירקין טוען שהחסידים כתבו את מה"מ, ברית דמשק וסרך היחד.

[25] מק"א א' 42: "אז נאספו אליהם קהל חסידים, גיבורי חיל מישראל, כל מתנדב לתורה"; מק"ב יד' 6: "אלה מן היהודים המכונים 'חסידים', אשר מנהיגם יהודה המקבי, מנהלים מלחמה  ומורדים ואינם מאפשרים לממלכה למצוא יציבות".

[26] מק"א ז' 12-14: "ויאספו אל אלקימוס ואל באקחידס קהל סופרים לבקש צדק". סופרים קרובים למשכילים: "היאה עת המצרף הב[אה על בית י]ה֯ודה להתם[‏את הפושעים אשר הכשילם] בליעל ונשאר שא֯ר֯‏ [ו מע]ם‏ [ישר]אל ועשו את כול התורה֯ [כאשר צוה ה' ביד] מושה הואה ה֯[דבר אש]ר‏ כתוב בספר דניאל הנביא להרשי֯[ע רשעים ולוא יבינו‏] וצדיקים‏ י֯ת֯[בררו‏ ויתלב]נו‏ ויצטרפו‏ ועם‏ יודעי‏ אלוה‏ יחזיקו‏ המ֯[ה אנשי] ה֯[אמת] ‏" (פשר 4Q174 [כונתה תחילה: 4QFlorilegium, וכעת: Eschatological Commentary, או: Midrash on Eschatology]. ההדרה משולבת עם קימרון, החיבורים העבריים, כרך ב', עמ' 290).

[27] מק"א ז' 12-14: "ויאספו אל אלקימוס ואל באקחידס קהל סופרים לבקש צדק; וראשונים החסידים היו בבני ישראל, ויבקשו מהם כי אמרו: איש מזרע אהרון בא בחיל ולא ירע לנו; וידבר עמם דברי שלום וישבע להם לאמור: לא נבקש לידידכם רעה; ויאמינו לו...".

[28] הביטוי 'מתנדב' נפוץ במגילות הכיתתיות, ראה מאמרו של פרופ' מנחם, קיסטר. "השורש נד"ב במגילות וצמיחתם של טקסטים קומראניים: בין לקסיקוגרפיה לתאולוגיה". מגילות, מחקרים במגילות מדבר יהודה. חיפה: ביאליק, כרכים יא'-יב', 2015, עמ' 111-132.

[29] כתב יד לתוספתא ידיים ב' כ'.

[31] ישנם 4 קבוצות שמתוארות במגילות קומראן שעזבו את עדת קומראן: 'בית פלג' ו'בית אבשלום'. רוב החוקרים סבורים שהצדוקים הם קבוצה המכונת 'מנשה' (פשר נחום ד' 1: "ב֯ית פלג הנלוים על מנשה"), כאשר מזהים את הפרושים כקבוצת 'אפרים'. החוקרת ברין מאמצת את החוקר דופון שומר שבית פלג הם החשמונאים.

[32] הפרושים מעידים על הצדוקים במגילת תענית (מהדורת נעם, עמ' 45): "בארבעה בתמוז עדא [נשרף] ספר גזירתא [ספר ההלכות הצדוקי]",משמע, שלצדוקים היה ספר הלכות, וזאת בתקופה שהפרושים לא היו כותבים תורה (כי כנראה גם לא היתה להם כזו): "דברים שבעל פה אין אתה רשאי לאומרן בכתב.. ואי אתה כותב הלכות" (גיטין ע"ב ובמקבילה בתמורה יד ע"ב). גייגר טען זאת בגישתו, כולל שמקבים א'/ב' הינו צדוקי (ראה עמ' 28).

[33] הלכות זהות בין עדת קומראן לצדוקים: שלוש בממ"ת: שרפת פרה אדומה ב'מעורבי שמש', טומאת עצמות בהמה וטומאת הניצוק. אך עוד בברית דמשק: התנגדות לעירוב חצרות בשבת (אם כי ייתכן וזהו פירוש לא נכון של הקטע), ובמגילת המקדש: קביעת ימי המילואים כמועד שנתי, והתפיסה של דם טמא (וכלל זה אי-התחשבות בגורם הווסת לזיהוי דם הנידה, כפי שנרמז בברית דמשק). להרחבה ראה: אייל רגב, הצדוקים והלכתם, על דת וחברה בימי בית שני. ירושלים: יד בן צבי, 2005, עמ' 209-201.

[34] להלן ציטוט ממגילת (448Q4) 'תפילה לשלום יונתן המלך': "הללויה מזמ֯ו֯[ר‏] ש֯י֯ר֯ ... משכנו בציון ב֯[וחר עור קדש על יו̇נתן המלכ וכל קהל עמכ ישר̇א̇ל אשר בא̇ר̇ב̇ע רוחות שמים יהו̇ שלום כלם ו̇ע̇ל ממלכתכ י̇ת̇ברכ שמכ". רוב החוקרים מנסים לתרץ שמגילה זו הובאה לעדת קומראן מבחוץ ואינה מאפיינת אותה, אך זו אפשרות חלשה , היות ומדובר בקהילה הדוגלת באמת הצרופה וקיצונית בדעותיה.

[35] מוצע לחלק את המגילות הכיתתיות (ובכלל זה את אלו המוגדרות טרום/סמי כיתתיות), לשלוש קבוצות שמובדלות בסוג המחבר, במהות וסגנון הכתיבה, וכמובן לתקופה שונה:

הקבוצה הראשונה: 'המגילות הכיתתיות של ימי חורבן בית ראשון' כיוון שהיא מיוחסת לכותב הידוע המוזכר בה מתקופה זו , כמו אפוקריפון או פאסידו של נביא. כאן גם נכלל ספרי טוביה ובן סירא (ואם גם יהודית ושושנה אכן במגילות קומראן [יש על כך מחלוקת נוכח הקטעים המעטים ששרדו]).

הוכחה שבן-סירא היה ולמד את ספריית מגילות קומראן, ובפרט את חלק מהספרים הקדמונים (כצוואות האבות והשבטים, אולי היובלים ומגילה חיצונית לבראשית) היא מהקדמת נכדו לתרגום היווני: "אבי הזקן ישוע נתן את נפשו עד מאוד למקרא התורה והנביאים והספרים האחרים של האבות, וכשקנה לו בהם מידה הגונה נמשך אף הוא לכתוב דבר הנוגע למוסר וחכמה, כדי שאוהבי תורה ישקדו אף על אלו ויוסיפו עוד יותר בחיים לפי התורה."

הקבוצה השנייה: 'המגילות הכיתתיות של מורה הצדק', בה במובהק סגנון נבואי (כולל פרשנות לנבואות) המיושם או מזכיר קבוצות/כתות ודמויות אקטואליות, והם בעיקר ברית דמשק והפשרים. מתוארכת בשנות השבעים והששים של המאה השנייה לפנסה"נ.

הקבוצה השלישית: 'מגילות כיתתיות תיעודיות' שאינן בסגנון נבואי ומאופיינות בציון של דמויות ספציפיות – אנשים (כ: 'ברכה לשלום יונתן המלך', שלומציון, הורקנוס, אמליוס, פוטליאיס), ללא אזכור של קבוצות/כתות, או שחוברו ע"י סופרי העדה בלשון רבים (בדומה לממ"ת), ואין בהן מימד של ספר קודש או נבואה (כטקסטימוניה - 41Q75), והתעודה הכלכלית (מבין שבע תעודות כלכליות, מגילת 4Q348 מציינת את הכוהן: "{יוסף בן קומ]דיוס" שכיהן בין השנים 46-47 לאחר ספירת הנוצרים. תעודה זו מעידה שעדיין היתה קהילה סמוך למרד הגדול ולחורבן, מה גם מתוך 14 מגילות שנמצאו במצדה משנת 73' לספירה, מקורן של 2 מעדת קומראן: היובלים ובן סירא, ואילו השלישית היא ייחודית וסודית: שירות עולת השבת).

מגילות שאינם כיתתיות אלא בקטגוריית 'קדמוניות': חנוך, הענקים, מגילה חיצונית לבראשית, מגילת המקדש, ספר היובלים. זאת על אף הדימיון הלשוני וההלכתי.

[36] בסכוליון הפירוש למסכת מגילה שנתחבר בתקופה מאוחרת יותר, נאמר עליו: שהיו ביתוסין כותבין הלכות בספר, ואדם שואל, ומראין לו בספר. אמרו להם חכמים: "והלא כבר נאמר: 'על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל' (שמות לד, כז); 'על פי התורה אשר יורוך' וגו' (דברים יז, יא)?! מלמד שאין כותבין בספר".

[37] מאפיין בשמו תהליך התייוונות, ובאופן אבסורדי, חז"ל טוענים זאת בעיקר נגד החשמונאים, שהיו מאוחרים לו. ייתכן והוא המגונה 'איש הלצון' בברית דמשק (מהדורת קמרון, עמ' 6, שורות 46-41/טור א', 14).

[38] העביר מסורת תורנית מצומצמת, ואמנם הקפיד, בדומה לעדת קומראן, על טומאה וטהרה (משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ז'), אך גזרתו על טומאת ארצות ניכר כבר מוזכרת בספר עזרא (ו' 21; ט' 11).

[39] בלוח השמש הקומראני אין חגים בשבת.

[40] משנה, עדויות, ח', ב'. "הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר, אִישׁ צְרֵדָה, עַל אַיִל קַמְצָא, דָּכָן. וְעַל מַשְׁקֵה בֵית מִטְבְּחַיָּא, דְּאִינּוּן דַּכְיָן. וּדְיִקְרַב בְּמִיתָא, מִסְתָּאָב. וְקָרוּ לֵיהּ, יוֹסֵי שָׁרְיָא" (עדיות, פרק ח', משנה ד').

[41] מאידך, מכונה 'חסיד שבכהונה' (משנה, חגיגה, ב', ב') כיוון שהקפיד על ענייני טהרה - בניגוד לדוגמאות אלו, וייתכן וכינוי זה הינו הקבלה הפוכה ל'כוהן הרשע' שבמגילות הכיתתיות, או אפילו ל'כפיר החרון' שגם היה כוהן (אם כי לא כוהן גדול), ולא ידוע לנו על כוהן פרושי גדול מתקופה זו.

[42] ברח לאלכסנדריה, כחלק ממרידתו במלכות יונתן אלכסנדר ינאי בברית עם שמעון בן שטח. מוזכר גם בדעה סותרת לגבי אפר פרה אדומה (ילקוט שמעוני, פרשת חקת, רמז תשס"א) – מחלוקת גלויה וברורה כיום בין עדת קומראן (מגילת ממ"ת) לפרושים.

[43] למעט כאמור המחלוקת על לוח השנה והלכת מוסר אחת בפרקי אבות.

[44] ברית דמשק 4QDc 11-17 5-6 (מספור של קימרון, החיבורים העבריים, עמ' 6. יוצא לפני תחילת מספור הגניזה): "ויגל עיניהמה בנסתרות ואוזנם פתחו וישמעו עמוקות ויבינו בכל"; ג' 18-19: "בכל הנגלה‏ להם".

[45] אגרת מקצת מעשי התורה, טור ד' 7-8: "[ואתם יודעים ש]פרשנו מרוב הע]ם ומכול טומאתם] [ו]מהתערב בדברים האלה ומלבוא ע[מהם] לגב אלה"; ברית דמשק ו' 11-16: "וכל אשר הובאו בברית לבלתי בוא אל המקדש להאיר מזבחו̇ חנם ויהיו מסגירי הדלת אשר אמר אל מי בכם יסגור דלתי̇‏  ולא תאירו מזבחי חנם אם לא ישמרו לעשות כפרוש התורה לקץ הרשע ולהבדל מבני השחת ולהנזר מהון הרשעה הטמא בנדר ובחרם ובהון המקדש". דפים ד'-ה' מפרטים את החטא השלישי של טימוא המקדש.

[46] כך טען פרופק קרל היינריך רנגסטורף מאונ'ינסטר ב-63', ובשנות ה-80 הצטרפו נורמן גולב, יזהר הירשפלד, יצחק מגן, יובל פלג, ורחל אליאור. עיקר טענותיהם שרשימת האוצרות שבמגילת הנחושת יכלה להיכתב רק בירושלים, בשל אופי המקומות והאוצרות הרשומים בה. במגילות יש מגוון רב של רעיונות סותרים, מה שמראה שהן לא נכתבו כולן בידי אותה הכת. כמות של כ-150,000 מילים בכ-15,000 כתבי יד שונים ובכ-250 חיבורים חדשים (לא כולל מאות מגילות ותהילים נוספים שהעיד הפטריארך טימותיאוס הראשון שנמצאו ליד יריחו במאה ה-8 לספירה) מעידים רק העתקי סופרים של טקסטים דתיים שונים - כשאריות מספריות, ושהן לא נכתבו קרוב למקום שנמצאו בו. מגוון כזה של מגילות יכול היה להגיע רק מהמרכז האינטלקטואלי והדתי הראשי בתקופה זו - ירושלים.

[47] מסכת תוספתא דמאי א', ה': "אמר שלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן"; ב', ג':"המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח ואין מתארח אצל עם הארץ"; ב', ט': "אמר איני מקבל עלי אלא לכנפים בלבד מקבלין אותו קבל עליו לטהרות ולא קבל עליו לכנפים אף על הטהרות אינו נאמן"; ב', ב': "המקבל עליו ארבעה דברים מקבלין אותו להיות חבר שלא ליתן תרומות ומעשרות לעם הארץ ושלא יעשה טהרות אצל עם הארץ ושיהא אוכל חולין בטהרה". ועוד רבים..

ב', ט': "הבא לקבל עליו אם היה נוהג מתחלה בצינעא מקבלין אותו ואחר כך מלמדין ואם לאו מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו ומלמדין אותו והולכין ומקבלין לכנפים ואחר כך מקבלין לטהרות".

להרחבה ראה: עמ' 296 בספרו המדעי של יעקב ליכט מגילת הסרכים (ביאליק).

בכל אופן: "היה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו  - לא יכנס לבית המדרש" (בבלי ברכות כח', א'), כפי שהיו תנאי כניסה והתקדמות בעדת קומראן.

[48] סרך העדה א' 6-9: "ומן נע[וריו] [יל]מ̇דהו בספר ההגי וכפי יומיו ישכילוהו בחוקי הברית ול̇[קחת]‏[מו]סרו במשפטיהמה. עשר שנים[‏י]בוא בטף. וב̇[ן] עשרים שנ[ה יעבור על ה]פקודים לבוא בגורל בתוך משפ[ח]תו ליחד בעד[ת] קודש"; ברת דמשק טו' 5-10: "והבא ב̇ב̇ר̇ית לכל ישראל לחוק עולם את בניהם אשר̇ יגיעו לע̇ב̇ו̇ר על הפקודים בשבועת הברית יקימו עליהם... לש̇[וב‏ ]א֯ל ת̇ו̇ר̇ת̇ משה בכל לב ו֯‏[ב‏]כ̇[ל] נפש"

בנוסף, על כך מעידות כמובן כמות העצומה של המגילות, וארכיאולוגיה נוספת: כמות קסתות, חדרי לימוד ומדפים..

[49] "בגדי עם הארץ מדרס לפרושין. בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. בגדי קודש מדרס לחטאת" (משנה חגיגה ב' ז'). '..מכירין אנו בהן שהן עמלין בתורה וזהירין [במצוות] ובמעשרות [וכל וסת טובה היתה בהן]...' (תוספתא סוף מנחות – ירושלמי יומא א' א' לח ע"ג) כגון: 'טובלי שחרין' (תוספתא סוף ידים), 'מינים גליליים' (משנה ידים, בכתבי-יד), 'כתות של צדיקים' ו'כתות של מלאכי שרת'.

[50] עדיין ניתן לא לבטל את עונש המוות ולהכיל 'עין תחת עין', במיוחד אם מותירים זכות זו לנפגע.

[51] בשנים שלפני גילוי מגילות קומראן עם אותם 364 ימים בשנה: 19?????

[52] אם כי לשתי הספרויות של ספרויות ללא נושא או כותרת, כמו מדרשי הלכה תנאיים, וכך גם בתנ"ך הלכות פזורות בין הספרים והסיפורים.

[53] כפי שציין זוסמן: "הניסיון לרדת לעומקם של תהליכי התהוותה והתפתחותה של ההלכה, ולגשר על פני התהום הגדולה בתולדות ישראל בין מקרא למשנה שהרי כולנו עומדים משתאים בפני המחזה המופלא של שיטה הלכתית מפותחת, המקיפה את כל שטחי החיים ומגובשת עד לפרטי פרטיה, הניצבת בפנינו במלוא קומתה בספרות ההלכה הקלאסית של התנאים. כיצד היא צמחה? מה היו שלי התפתחותה? מה עבר עליה מן המקרא ועד לגיבושה הסופי בספרות התנאים?" (זוסמן, 'חקר תולדות ההלכה ומגילות מדבר יהודה: הרהורים תלמודיים ראשונים לאור מגילת "מקצת מעשה התורה"', תרביץ, נט (תש"ן) עמ' 48-56(.

[54] "עד כל נפש החיה אשר תרמוש במים והדגים אל יאכלו כי אם נקרעו חיים ונשפ֯ך ד̇מ̇ם" (ברית דמשק, גניזה, יב' 12-14), ואילו הפרושים-חז"ל התירו אכילת דגים ללא שחיטה (חולין כז ע"ב) למרות שהפשט של במדבר יא' נאמר גם ביחס לשליו שחייבים לשוחטו.

[55]ספר טוביה מוזכר בספר אחיקר שנמצא בעיר יב שמצברים מהמאה החמישית לפנה"ס, כך גם מוכח לנו עד כמה ספר 'חיצוני' זה קדום ואוטנתי-אמיתי, והוא מזכיר מס' פעמים את תורת משה.

[56] מה"מ ג'-ד': 'מלחמת אל', נקמת אל', 'ריב אל', 'גמול אל' וכו' (בחנוך צ' 14: "וארא עד אשר בא האיש אשר כתב את שמות הרועים ויביאם לפני אדני הצאן בא ויזרעהו ויושיעהו ויראהו הכל הוא ירד לעזרת האיל".) - מק"ב ח' 23: "וגם את אלעזר, ולאחר שקרא בספר הקדוש ונתן את הסיסמה 'עזרת האלוהים' הוא עצמו הנהיג את היחידה הראשונה והתנפל על ניקנור"; מק"ב יג' 15: "לאחר שהפיץ בין אלה אשר עמו את הסיסמה 'ניצחון של אלוהים' הוא התנפל בלילה...". להרחבה ראה ראסל גמירקין.

[57] קיים במק"ב י' 29, מלאכים שנלחמים במגילת המלחמה יש בקרב ביום האחרון וכן בעזרת השר הגדול מיכאל שיחייב את בני-אור עצמם להילחם יחד עם המלאכים בבני חושך ומלאכיהם. מלאכים כתובים על המגנים.

[58] 5 אזכורים במק"א – במגילת המלחמה תופסות החצוצרות מקום חשוב, כגון דפים ז' 12 – ט' 9 (פרשה יב' 12 עד הסוף). דיון מפורט בספרו של ידין, מלחמת בני האור, עמ' 82-105; שצמן, על הצבא, עמ' 126-127.

[59] "These documents describe the sectarians as living in wilderness camps under the command of priests, all those of fighting age organized into military units of 10s, 50s, 100s and 1000s, exactly as in the War Scroll and in 1 Maccabees: War camps, see 1QM 3-4, 13; 6-9; 7-1, 3, 7; 14-2; CD 7-6; 10-23; 12-22–23; 13-1–4, 7, 13, 20; 14-3, 8–9; 19-2–3; 1QSa 1-6, 21, 26; 2-15; cf. 1 Macc 2-27–31, 42–44; 5-24–29, 35–36; 9-33; under command of priests, see 1QM 7-9–18; 8-1–19; 9-1–9; 16-2–12; CD 13-2–4; 10-5; 14-3–7; 1QS 2-19; 5-1–3, 8–9, 21; 1QSa 1-2, 22–24; 2-2; cf. 1 Macc 2-1; 3-46–49; 5-67; ranks of 1000s, 100s, 50s and 10s, see 1QM 2-16; 3-15–18; 4-2–3; CD 12-22–13-4; 1QS 2-19–22; 1QSa 1-13–15; 2-1; cf. 1 Macc 3-55".

[60] "שלחו אל דמטריוס אקאירוס ובקשו עזרה ממנו" (קדמוניות יג', 379-380). העדפת הפרושים בבריתם עם דימיטריוס השלישי מלך סוריה בן דימיטריוס איקיירוס היווני (סלווקי) שבדמשק, הינה עבירה על התורה: ""נָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר" (שמות כב' 27), ולכן הפרושים דרשו פסוק זאת בצמצום – רק אם הוא נוהג מנהג 'עמך', ואילו ידוע שההלכה הראויה היא כפי שהנביא אליהו כיבד את אחאב למרות שהיה רשע עובד אלילים

[61] כנראה לפי שני קורבנות התמיד -"ונשלמה פרים שפתינו" (הושע יד').

[62] ברכות תפילת העמידה (18) היא ממגילות קומראן ומבן סירא: פרק נא': "למקבץ נדחי ישראל.. לבונה עירו ומקדשו.. למצמיח קרן לבית דוד.. למגן אברהם.";           סרך היחד: "ברוך אתה אלי [הפותח לדעה לב עבדכה]" (סרך היחד יא' 15);     מגילת ההודיות: "ברוך אתה אדני [כי לא עזבתה יתום]" (הודיות יג' 20); "ברוך אתה אדני אל הרחמים" (הודיות יח' 14); "ברוך אתה אדני אל הרחמים והחנינה" (הודיות יט' 29); מגילה מס' 4Q284ב' 5: "ברוך אתה אל ישראל"

[64] "בארבעה בתמוז עדא [נשרף] ספר גזירתא  [ספר ההלכות הצדוקי]" (מגילת תענית, מהדורת נעם, עמ' 45).

[65] "בארבעה בתמוז עדא [נשרף] ספר גזירתא  [ספר ההלכות הצדוקי]" (מגילת תענית, מהדורת נעם, עמ' 45).

[66] דברים יג', וכן דברים ד'; משלי ל'.

[67] בסכוליון הפירוש למסכת מגילה שנתחבר בתקופה מאוחרת יותר, נאמר עליו: שהיו ביתוסין כותבין הלכות בספר, ואדם שואל, ומראין לו בספר. אמרו להם חכמים: "והלא כבר נאמר: 'על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל' (שמות לד, כז); 'על פי התורה אשר יורוך' וגו' (דברים יז, יא)?! מלמד שאין כותבין בספר".

[68] כגון: וידוי לכוהן (שעבר לכומר) ככפרה על חטא - penanace, הרבים הפכו להיות ה'קהל' - הכנסייה, סלע כיסוד הקהילה.

[69] כגון: תוכחה מסרך היחד ה' 20 – ו' 1 -אל– מתי יח' 15-17. שני מאמרים במגילות קומראן, מבואות ומחקרים ב'.

[70] לישו היו מספר מטבעי לשון של המגילות הכיתתיות, ובעיקר למורו יונתן המטביל ששהה באזור מדבר יהודה היו מנהגים דומים. ספר חנוך (א' פרק קו' 1-12) ומגילה חיצונית לבראשית (דף 2) מתארים את סיפור לידתו של נח, שנולד לבן הדומה למלאך, ולכן אביו למך פנה לאשתו לבירור האם היא שכבה עם מלאך.        בספר חנוך ב' (הסלאבי) כג' מתואר שניר (אחיו של נוח, שבנו מתואר בהמשך בבראשית כמלכיצדק) חושד באשתו צופמינה ששכבה (בגדה) עם איש אחר, כיוון שהיא בהריון והוא לא שכב איתה כי שימש ככוהן גדול. שני סיפורים אלו הם כנראה המקור לתיאור לידת ישו, שהוא כנטען משיח כמלאך.            מלכיצדק (אחיין של נוח) גם ניצל ונשמר מהמבול כאשר עלו השמיימה (חנוך ב' הסלאבי כג' 36, 63). יתכן והעובדה שחנוך לא מת, שימשה בידי הנוצרים הראשונים טיעון לאישוש עלייתו של ישו השמיימה.

[71]  הקראי קרקסאני כותב על  "ספר צדוק", ומתכוון כנראה למגילת ברית דמשק: החכם הקראי קרקסאני כותב בספרו "שא.א. הרכבי"  על "ספר צדוק", ואפשר שמתכוון למגילת ברית דמשק.

[72] "כך כתבת בי (שמות ל"ג) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל? מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו" (מקור ?).

[73] מספר היובלים למשל, הועתקו 4 מדרשי חז"ל: 'אסף הרופא', 'תדשא', 'ויסעו'. ובנוסף עשרות מדרשי אגדה, למשנה ולתלמוד (המפורסם שבהם הוא שאברהם אבינו שובר את הפסלים לאביו תרח).

[74] הספר בהקדמה נקרא בשם 'תולדות אדם'.

[75] "פשרו‏ על  דמי]טרי֯ס מלך יון אשר בקש לבוא ירושלים בעצת דורשי החלקות [ולא נתן אל את ירושלים] ב֯יד מלכי יון מאנתיכוס עד עמוד מושלי כתיים ואחר תרמס [העיר ונתנה ביד מושלי הכתיים]".

[76] "ואחרי כן ראיתי במראי את כל עוף השמים באים הנשרים הדיות האיות והעורבים והנשרים היו מנהלים את העופות ויחלו לבלו את הצאן ולנקר את עיניהם ולבלוע את בשרם".

[77] פשר על חנוך: 'פשר על חזון השבועות' 4Q247, פשר על דניאל: 4QFlorilegium, ולאחר מכן ינתן לה שם חדש: Eschatological Commentary, או: Midrash on Eschatology.

[78] ברית דמשק 4QDc 11-17 5-6: "ויגל עיניהמה בנסתרות ואוזנם פתחו וישמעו עמוקות ויבינו בכל"; ג' 18-19: "בכל הנגלה‏ להם".

רוב ספר חנוך מתוארך ע"י חוקרים מביקורת המקרא למאה השלישית לפנה"ס, זולת נבואות על החשמונאים – בגלל הקושי החילוני-ביקורתי להודות בנבואת הספר.

[79] פשר 4Q174 (כונתה תחילה: 4QFlorilegium, וכעת: Eschatological Commentary, או: Midrash on Eschatology): "היאה עת המצרף הב[אה על בית י]ה֯ודה להתם[‏את הפושעים אשר הכשילם] בליעל ונשאר שא֯ר֯‏ [ו מע]ם‏ [ישר]אל ועשו את כול התורה֯ [כאשר צוה ה' ביד] מושה הואה ה֯[דבר אש]ר‏ כתוב בספר דניאל הנביא להרשי֯[ע רשעים ולוא יבינו‏] וצדיקים‏ י֯ת֯[בררו‏ ויתלב]נו‏ ויצטרפו‏ ועם‏ יודעי‏ אלוה‏ יחזיקו‏ המ֯[ה אנשי] ה֯[אמת] ‏" (ההדרה משולבת עם קימרון, החיבורים העבריים, כרך ב', עמ' 290).

[80] יוספוס מתאר את האיסיים שאינם טועים כמעט בנבואותיהם ומביא 3 דוגמאות לנבואתם: יהודה האיסיי על אריסטובלוס (מלחמת היהודים א' 75-80), המקרה השנה הוא של מנחם על הורדוס כילד, והמקרה השלישי הוא של שמעון האיסיי על חלומו של ארכאלוס (מלחמת היהודים ב' 111-113).

[81] ספר טוביה יד' 5: "ושב ורחם אותם האלוהים וישיב אותם האלוהים לארץ ישראל וישובו לבנות את הבית ולא כבראשונה עד עת [כי אם] עד אשר ימלא קץ העתים ואחרי זאת ישובו מן הגלות בכבוד כל יושבי ירושלים ובית האלוהים בתוכה יבנה כאשר דברו עליה נביאי ישראל".

4Q174  (כונתה תחילה: 4QFlorilegium, וכעת: Eschatological Commentary, או: Midrash on Eschatology) א' 1-7: "כאשר בראישונה ולמן ה̇יום אשר [צויתי שופטים‏] ע֯ל עמי ישראל הואה הבית אשר[ יבנה‏] ל[וא‏ ]ב֯א֯חרית הימים כאשר כתוב בספר [משה‏  מקדש‏] ה' כ֯[]ו֯ננו ידיכה ה' ימלוך עול֯ם̇ ו֯ע̇ד הואה הבית אשר לוא̇ יבוא שמה [        ]׺[עד‏] ע֯ולם וע֯מ֯וני ומואבי וממזר ובן נכר וגר עד עולם כיא קדושי שם  יג֯[ל]ה֯[ כבודו‏  ל‏]ע̇ו̇ל̇ם תמיד עליו יראה ולוא ישמוהו עוד זרים כאשר השמו ברא֯ישונה את מקד֯[ש י]שראל בחטאתמה ויואמר לבנות לוא מקדש אדם להיות מקטירים בוא לוא לפניו מ̇ע֯ש̇י תורה".

מגילת המקדש כט' 7 – ל' 5: "ורצית֯י֯ם֯ ו֯ה֯י֯ו֯ לי לעם ואנוכי אהיה להם לעולם‏ [ו‏]שכנתי אתמה לעולם ועד ואקדשה‏ [את מ]ק̇דשי בכבודי אשר אשכין עליו את כבודי עד יום הברכה אש̇ר אברא אני את מק̇ד̇שי להכינו לי כול ה̇ימים כברית אשר כרתי ע̇ם יעק̇וב בבית אל ‏[...] ואקדש‏ ועשי̇[תה‏...] למעלו̇ת מ[...] בבית אשר תבנה‏ [להיות] שמי עליו".

[82] 13Q11 שורות 23-25: "כאשר כת̇וב עליו[ אומר לצי]ון מלך אלוהיך‏ [צי]ון ה[יאה‏] [עדת כול בני הצדק המה‏ ]מקימ[י‏] הברית הסרים מלכ̇ת‏ [בד]ר֯ך֯ העם ואל[ו]היך̇ ה̇ו̇אה ‏[     מלכי צדק אשר יצי]ל‏[מה מי]ד̇ בליעל".

סרך היחד, ח' 4-10: "ובתכון העת בהיות אלה בישראל נכונה‏ {ה‏}עצת היחד באמת‏ vacat‏ {ל‏} למטעת עולם בית קודש לישראל וסוד קודש קודשים לאהרון עדי אמת למשפט וב{י֯}חירי רצון לכ̇פר בעד הארצ ולהשב     לרשעים גמולם‏ vacat היאה חומת הבחן פנת יקר בל‏ vacat יזדעזעו‏ יסודותיהו ובל יחישו ממקומם‏ vacat מעון קודש קודשים לאהרון בדעת כולם לברית משפט ולקריב‏ ריח ניחוח ובית תמים ואמת בישראל להקם‏ {׺׺׺׺׺} ברית לחו{׺׺}קות עולם‏ והיו‏ לרצון‏ לכפר‏ בעד‏ הארצ‏ ולחרוצ‏ משפט‏ רשעה".

לניתוח ומקורות נוספים: מאמרו של מנחם קיסטר, מגילות קומראן, מבואות ומחקרים ב' עמ' 493-494.

[83] מגן ברושי שיחזר על פי מגילות קומראן את תבניתה האדריכלית של העירית שרחובותיה ישרים שמצטלבים זה בזה: 'אדריכלות ובניין ערים במגילות הגנוזות', ארץ-ישראל, כג' (תשנ"ב), עמ' 286-292.

כניסות: 6127
קטגוריה: תיאור ופירוש מגילות ים המלח עידכון אחרון ב-שישי, 24 מרס 2017 נכתב על ידי מנהל אתר הדפסה דואל

אתר מגילות קומראן/ים המלח The DeadDea Scrolls

תובנות (בעזרת מחקרים אקדמיים) מתומצתות (רובם עד מעט עמודים תוך הרחבה בהערות שוליים) על מגילות קומראן/ים-המלח/מדבר יהודה/הגנוזות, דרכם בפירוש התנ"ך, זיהוי עדת קומראן כבני-צדוק הכוהנים ו/או האיסיים, והמחלוקות עם הפרושים-חז"ל, צדוקים והרקע ההיסטורי עד ומול החשמונאים-מכבים. המיקוד נסוב על העתקות/שיבושי המסורת וסיבותיהן אל המשנה, גמרא וספרות הפרושים – תושב"ע.

 

חופשיות שימוש והעתקה

באתר מגילות ים המלח אין זכויות יוצרים: מותר להפיץ את ההצעות לעיל והמידע שבדף זה באופן חופשי, ללא צורך בציון המקור, וכן מותר לשנות ולעבד לצורך שימוש בתוכן למסמכים אחרים. ניתן לקבל מידע נוסף ומענה לשאלות בתחום באמצעות פנייה לדוא"ל: scrollsqumran@gmail.com
פנייה מקוונת באתר: לחץ כאן