הוכחות שמגילות קומראן מהוות המקור לספרות תורת ישראל המקיפה/מלאה (ושממנה עבר חלק לפרושים-חז"ל)[1]

תוכן

א.               930 מגילות קומראן הן ספריית בית המקדש של כהונת עם ישראל: 1

ב. כותבי מגילות ים המלח הם ההגמוניה המוסמכת מהתורה – הכהונה הגדולה של בית צדוק, וחסידים (איסיים) שהצטרפו אליהם: 3

ג.        עדת קומראן התקהלה לעיר כוהנים כמצוות התורה (ולכן מכונים 'כת' קפדנית): 5

ד.        המסורות וההלכות של עדת קומראן מתבררות כמקוריות, נכונות והמדויקות משאר המסורות: 6

ה. צורת הפירוש וההשלמה למסורות מצוות התורה (חומש) אחידה לפשט, השלמה בהתגלות וללא מחלוקות: 8

ו.         במגילות קומראן יש ספרות נבואית מסוג 'פשרים' שמחייבת תיארוך לפני המאורעות: 9

מאמר זה בעריכה – אודה על עצתך על שיפורו (לאימייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.  )

ניתן ללחוץ על קישורים (מסומנים בהדגשה) למעבר למאמר בנושא

א.    930 מגילות קומראן הן ספריית בית המקדש של כהונת עם ישראל:

  1. בין מגילות קומראן, ישנן מגילות בהן המחבר הינו ראשון במעלה[2], כגון: מגילת המקדש נאמרת מפי ה' (בגוף ראשון) שנותן את התורה למשה רבינו (וכנראה משה רבינו ערך ממנה את החומש), היובלים מפי מלאך הפנים (ראשי) בהר סיני, אפוקריפונים ע"י נביאים שמפרשים בסוד את נבואותיהם הגלויות, במגילה חיצונית לבראשית המספרים הם הקדמונים, בצוואות בני יעקב (השבטים)הם משלימים את אירועיהם בבראשית ועקרונות המוסר לדורות, דברי יהושע, נבוזאיד וכו'.
  2. היות ועדת קומראן הקפידה בקיצוניות על טהרה חסד ואמת[3], לא סביר שהיא תבדה ותמציא מגילות שקריות, ובפרט כאלו שנוגעות לפירוש והשלמת המסורת והקאנון המקודש.
  3. ספריית קומראן מכילה את שלושת נוסחי התנ"ך המקוריים שהתפצלו ועברו (כל אחד בנפרד) לזרמים מונותאיסטים: נוסח המסורה עבר לקראים (ובן אשר שניקד וטיעם את כתר ארם צובא) ומהם לפרושים, הנוסח היווני 'השבעים' עבר לנצרות (יחד עם מסורות ממגילות קומראן[4]), נוסח קדם-שומרוני עבר לשומרונים. נוסח הרמוניסטי נוסף היה כנראה סודי. קיימים עוד נוסחים בארמית 'ויקרא' ואיוב.
  4. הכלה של נוסחי מקרא שונים ואף מנוגדים חלקית אלו, מצביעה על בעלותם של עדת קומראן על הקאנון התנכ"י (כמסורת "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" [תהילים סב']) ובו הפלא שלמרות היותם קנאים לתורתם, הם אלו שאוחזים במסורות המגוונות לתנ"ך.
  5. עצם קיומן של מגילות מדהימות המצביעות על ידע תורני של חכמי וכוהני עם ישראל: משמרות כהונה שמיות מפורטות בתאריכים לתקופה של יובלים, הנחושת (מפרטת את אוצרות בית המקדש), פיזונומיה-חוכמת מראה הגוף (Q18644QHoroscope-), סתרים ובכתב ראי, אסטרולוגיה שבה לראשונה השבטים מותאמים למזלות ולחודשים, גירוש שדים, תפקיד הכוהנים במלחמה (אור וחושך), ועוד רבים.
  6. מסורות רבות מהמגילות הקדמוניות (בעיקר חנוך וענקים[5]) הועתקו לספרות עמי קדם (בראשם המסופוטמים[6] והיוונים[7]) ולכן מגילות אלו מהוות את המקור לספרות עמי קדם, שחלקה נמסרה גם בתורה (למשל פרשת 'משפטים' דומה לחוקי חמורבי). לנסח ממאמר המתאים.
  7. גם חז"ל-הפרושים במסכת חגיגה יד' א' מודים שאבדו רוב המסורות: "מַשְׁעֵנָה אלו בעלי משנה כגון ר' יהודה בן תימא וחביריו. פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה", וכך מתואר גם במקבים ב' ב' 13-14: "וגם בכתובים ובזיכרונות מימי נחמיה מסופרים אותם דברים, ועל כך שהוא הניח את היסוד לספריה וכינס את הספרים על אודות המלכים והנביאים ואת אלה של דוד וגם איגרות מלכים בדבר הקדשות. וכך גם אסף את כל (הכתבים) שנתפזרו בשל המלחמה שהייתה לנו, והם אצלנו", ועזרא החיצוני (עסדראס הרביעי/חזון עזרא) מציין בחזיון השביעי 46 כי בעוד שלעם ניתנו כד' ספרי התנ"ך, לסופרים העוסקים בתורה כל יום וכל היום, ניתנו שבעים 70 ספרים.
  8. לעדת קורמאן יש מסורת של 500 כותבים של אוצר בלום ומקיף של כל התורה, למול מסורת של פרושים בודדים מאמצע בית שני.

ב.     כותבי מגילות ים המלח הם ההגמוניה המוסמכת מהתורה – הכהונה הגדולה של בית צדוק, וחסידים (איסיים) שהצטרפו אליהם:

  1. בתנ"ך התפקיד והסמכות ניתן ל"וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי--הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי, לְשָׁרְתֵנִי...וְאֶת-עַמִּי יוֹרוּ, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל; וּבֵין-טָמֵא לְטָהוֹר, יוֹדִעֻם. וְעַל-רִיב, הֵמָּה יַעַמְדוּ לשפט (לְמִשְׁפָּט)--בְּמִשְׁפָּטַי, ושפטהו (יִשְׁפְּטֻהוּ); וְאֶת-תּוֹרֹתַי וְאֶת-חֻקֹּתַי, בְּכָל-מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ, וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי, יְקַדֵּשׁוּ" (יחזקאל מג').
  2. עדת קומראן היא קהילה בהנהגת הכהונה הגדולה: "וְנָתַתָּה אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר הֵם מִזֶּרַע צָדוֹק הַקְּרֹבִים אֵלַי, נְאֻם אֲדֹנָי ה' לְשָׁרְתֵנִי" (יחזקאל מג'), שנבחרה מאז צדוק בין אחיטוב שחנך את בית המקדש הראשון ועד לבית חוניו בימי הכוהנים המתייוונים טרם מרד החשמונאים, והובטח לה גם הכהונה האחרית הימים.
  3. לעומתם, הפרושים-חז"ל היו בחלקם גרים[8]. חוץ משיבוש של קדושת היוחסין שבתנ"ך, יש קושי עצום למסירת תושב"ע ללא 'מסורת אבות' – עקרונם הגדול), רבי עקיבא מנצח את משה רבינו וחנוך, ועוד.
  4. בית צדוק (ובית חוניו) היו בירושלים ברצף (זולת גלות בית ראשון) כ-700 שנה, אך ברוב בית ראשון לא שלטו והיוו מורי תורה לעם, כי ההנהגה והעם חטא.
  5. חסידים[9], 'הרבים' ובני ברית הצטרפו לבני צדוק הכוהנים, כפי שמרומז בספרי המקבים[10] על מהותם כ: סופרים[11], יורדים למדבר, דורשי צדק[12], מתנדבים[13]. אטימולוגית, איסיים חסידים ובייתוסים קרובים (בנוסח משנה אחד בייתוסין רשומים כ'סיין'[14]).
  6. הצדוקים הם קבוצה שפרשה מעדת קומראן[15], אך עדיין הצדוקים (כרוב בית חשמונאי עד לשלום ציון המלכה) היו קודמים לפרושים-חז"ל בהיווסדותם ובתורתם[16], אך עדיין היתה קרובה אליה הלכתית במחלוקות הגלויות וסמויות, ובתמיכה ביונתן אלכסנדר ינאי המלך החשמונאי (מקורות גם מהסילבוס).
  7. לעומת כ-500 כותבים במגילות קומראן, הפרושים-חז"ל הראשונים כמעט ולא העבירו מסורות (הראשון - אנטיגנוס איש סוכו[17] מסר מסורת תורנית-הלכה אחת בלבד, השני - יוסי בן יועזר איש צרדה העביר 4 הלכות[18] שהם במחלוקת עם פשט התורה ועדת קומראן: אי-ידיעת המסורת לגבי לוח שנה ירחי כאשר יחול חג בשבת[19], הנוזלים המגיעים מבית המטבחיים שבמקדש טהורים ומותרים לשימוש אף על פי שדם הקורבן התערב בהם[20]. הלכה זו מנוגדת למגילת המקדש (לב' 12-15)[21]. הקל שהנוגע בטמא-מת יהיה טמא רק עד הערב ולא שבעה ימים כפשט ברור בתורה. כינויו 'יוסי שריה' (המקל), עובדה שמקשרת אותו לאיש הכזב[22]: "[פשר‏]ו על איש הכזב אשר התעה רבים באמרי ש̇קר כיא בחרו בקלות" (פשר תהילים לז' 4QpPsa, טור 1, 25-26); יהושע בן פרחיה העביר רק הלכה תורנית אחת (שמעידה על כך שלוח השנה שובש) ומרד במלך ישראל[23]; בן זוגו היה נתאי הארבלילא העביר מסורת הלכתית[24]; יהודה בן טבאי גזר החמרה בטהרה (טומאת מתכות) והקל בהריגת עדים;שמעון בן שטח.

ג.      עדת קומראן התקהלה לעיר כוהנים כמצוות התורה (ולכן מכונים 'כת' קפדנית):

  1. עדת קומראן מציינת שעזבה את ירושלים בגלל הטומאה (וחוקרים מסכימים על מקור ספריית קומראן מירושלים[25]), ואכן ידוע על התייוונות קשה בתקופה הטרום-חשמונאית.
  2. כאשר בני צדוק אינם בירושלים ובמקדש, עליהם להתקהל בעיר כוהנים, ובחרו בקומראן (סככה), לפי שב???? הוקדשו 13 ערים לכוהנים (מתוך 48 ללויים, ושלוש מתוכם ערי מקלט), וכמו שהיתה נוב עיר כוהנים (???):"וי̇בן להם בית נאמן בישראל אשר לא עמד כמהו למלפנים ועד הנה ה מחזיקים בו לחיי נצח וכל כבוד אדם להם הוא כאשר הקים אל להם ביד יחזקאל הנביא לאמר הכהנים והלוים ובני צדוק אשר שמרו את משמ̇רת מקדשי̇ בתעו̇ת בני ישראל מעלי" (ברית דמשק, ג' 19-ד' 2).
  3. במגילות הכיתתיות כברית דמשק וסרך היחד יש הוראות על התקהלות בקהילות ונהלי הקהילה. גם לפרושים-חז"ל היו כללים דומים[26]. כנראה גם היו רוב קבוצות המשנה מתחת לכוהנים, שנבדלו מעם הארץ[27].

ד.     המסורות וההלכות של עדת קומראן מתבררות כמקוריות, נכונות והמדויקות משאר המסורות:

  1. האו"ם ניסה 3 פעמים לחדש את לוח השנה הקומראני[28], כיוון שהוא היעיל והמדויק בעולם.
  2. עדת קומראן המשיכה את זכויות הנשים כבתנ"ך, בניגוד לחז"ל השוביניסטים: חז"ל חזרו בהם ממחלוקתם עם עדת היחד בנוגע לפוליגמיה וחיתון עם אחיינית (ושלא מדעתם, קיבלו את הדין של עדת היחד). עוד העתיקו את הלכות החתונה מטוביה[29] (כולל המונח: "תורת משה וישראל").
  3. חז"ל חזרו בהם ממחלוקתם עם עדת היחד בנוגע לענייני טהרה, כגון: אכילת דג חי וטומאת מת (יוסי בן יועזר הפחית טומאת המת ליום אחד, מותר להכניס מת להר הבית).
  4. במגילות ים המלח יש לוחות שנה ומשמרות כוהנים מפורטים בשמות לתקופה של יובלים (דבר המצביע על ניהולם את המקדש).
  5. מגילת המלחמה (בני האור נגד בני החושך) היתה מסבירה את הניסים של ניצחונות החשמונאים, כגון שימוש בשמות האל/מלאכים[30], עזר של מלאכים כלוחמים[31], שימוש בחצוצרות[32], ניצחונות עם ההשגחה הניסית, תבוסות (מה"מ טז' 11), מפלת האויב (סוף טור יז' – יח' 8), וחזרת בני האור לירושלים ושולטים בה (ג' 11; ז' 3-4; ה' 2), זהות בכמות מספרי הכוחות בין מה"מ למק"א[33]. שילוב זה עולה עם הממלכתיות והציונות של עדת קומראן, בניגוד לפרושים-חז"ל.
  6. הנביאים האחרונים (עזרא מלאי וחגי) הטיפו להקפדה על טהרה ועניני המקדש, ורק עדת קומראן שמרה על טהרה ברמה גבוהה (הפרושים הקלו בהלכות טהרה רבות: יוסי בן יועזר הפחית טומאת המת ליום אחד, מותר להכניס מת להר הבית).
  7. מגילות הגנוזות מסבירות ומבהירות את הקושיות הגדולות של בעיות מסורת חז"ל:תושב"ע לעומת מאות מגילות כתובות, שאף 3 מגילות מהן שרדו אלף שנה לגניזה הקהירית(בן סירא, ברית דמשק[34] וצוואת לוי הארמית). ייתכן והמעבר קשור לקהילה הקראית מצרים, או טרום קראית הקרובה לעדת קומראן.
  8. עדת היחד היתה ממלכתית וציונית, בעוד הפרושים בגדו[35] במלך ישראל (יונתן אלכסנדר ינאי) בראשות שמעון בן שטח (נלחמו לצד המלך הסלווקי דימיטריוס השלישי).
  9. האיסיים הראשונים שהתפללו (וכתבו )2 תפילות ביום[36], אך במגוון מתחלף לכל יום מועד ועניין (ואילו חז"ל העתיקו[37] חלק בנוסח חוזר ונדוש), ומסורת ראשונה על התפילין והמזוזה.
  10. עדת קומראן ביטלה את עונש המוות הנפוץ בתורה, אך חז"ל שקיבלו עיקרון זה, ניסחו אותו בצורות שמוציאות מתוכן את סדרי הדין.
  11. בן סירא הינו המקור לרוב מדרשי המוסר של חז"ל שאינם שכתוב של ספר משלי, ולמרות זאת, בכפיות טובה, גינו אותו כספר חיצוני.
  12. ספר חנוך חזה את שלושת מיני האדם המפותח מבני נוח, כפי שממצאי הגנטיקה/אבולוציה מצביעים כיום (הומו ספיינסהומו ארקטוס והומו הביליס), וכן חורים שחורים בחלל.
  13. חלק מהפרושים מסרו את ספרות היכלות ומרכבה, שדומה לחלק ממגילות קומראן[38].
  14. רק לאחר שמורה הצדק ועדת קומראן הפסיקו לכתוב, העזו שלוש הקבוצות להתחיל לכתוב ספרויות המשך. ספרי המקבים, ספר גזירתא הצדוקי[39], הברית החדשה של הנוצרים. רק לאחר שעדת קומראן ומורה הצדק בראשה הפסיקו לכתוב פירושים ופשרים, העזו -  המקבים, הצדוקים (ספר גזירתא הצדוקי[40]) והנוצרים, להפר את הכלל "לֹא-תֹסֵף עָלָיו, וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ"[41] - לכתוב את ספרויות אחרות. האחרונים שהעזו להעלות על הכתב (אמנם בהיפוך גמור להיום) הם חז"ל-הפרושים: "דברים שבעל פה אין אתה רשאי לאומרן בכתב.. ואי אתה כותב הלכות" (גיטין ע"ב ובמקבילה בתמורה יד ע"ב[42]).

ה.     צורת הפירוש וההשלמה למסורות מצוות התורה (חומש) אחידה לפשט, השלמה בהתגלות וללא מחלוקות:

  1. הפשט הנכון והאמיתי: דקדוקי ("לשוב אל ת̇ורת משה כי בה הכל מדוקדק‏" [ברית דמשק טז' 2]) ותכליתי[43], ללא מחלוקות כספרות חז"ל.
  2. ניתן להצביע על שיוון ודימיון של מאות עקרונות והלכות בין מגילות קומראן (ועוד ספרים חיצוניים) לספרות חז"ל (ובראשן המשניות). היות ומגילות קומראן קודמות, הרי שהן המקור (לצד הסיבות הנוספות, שרובן מפורטות בקישור זה).
  3. לחז"ל-הפרושים יש הלכות שקרובות לכת אפרים ודורשי חלקות, לצד היותם מקלים על פשט התורה כמטיף הכזב.
  4. הקשיים של העלאת כבוד חכמי הפרושים וצריבת התושב"ע כמסורת ישירה ממשה רבינו מופיעה במספר מדרשים, הראשון הינו 'תנורו של עכנאי' (שהינו ציטוט חלקי ועיוות של הפסוק "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים--לְהַטֹּת", שהרי המצווה לא ללכת אחרי הרוב כאשר הוא פועל לרעה או טועה - ממש כמו שעשה אליעזר בן הורקנוס). השני הוא פירוש שגוי עד עיוות של הפסוק: "ככל אשר יורוך", שהרי התורה נתנה סמכות לדון רק לשופטים ו/או לכוהנים (ולא לחכמים) שבירושלים (ולא בגליל או בבל), ובמגילת המקדש ?? מודגש שמדובר לפי "ספר" התורה.
  5. מדרשי אגדה רבים הועתקו למסורות חז"ל[44], אך חז"ל השלימו מדרשי אגדה גם מספרים לא מקודשים, כמו ספר הישר (אגדה)[45] וקדמוניות המקרא, עד שספרות מדרשי האגדה התבלגנה והתקרבה לבדיונית.
  6. הפרושים הביאו מדרשי אגדה שהתושב"ע עברה או התחדשה לאורך כל התקופות, כגון שחלילה שכח משה רבינו כ-5,000 הלכות כי התעצבן (מסכת תמורה טז' ע"א), ו-300 ליהושוע[46], ואילו מנגד אפילו חידושים במהלך התנ"ך: "אמר רבי אבהו: אף על פי כן, החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו" (תמורה טז' ע"א).
  7. אמירות כאלו מצביעות על ניסיון קביעת הגמונייה חדשה בכח: "אילו ואילו דברי אלוהים חיים הם" (מקור), "חכם עדיף מנביא" (מקור), "נצחוני בניי"[47] (מקור), "מנעו בנכם מן ההיגיון" (ברכות כח'), "ממזר תלמידחכם קודם לכהןגדול עםהארץ", חביבים דברי סופרים מדברי תורה", ו"חמורים דברי זקנים מדברי נביאים", משום ש"דברי תורה - יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולין ויש בהן חומרים, אבל דברי סופרים - כולן חמורין הן". לאחר מכן "בא רבי עקיבא ודרש: את הפסוק בספר דברים ״ את ה` אלהיך תירא`, לרבות תלמידי חכמים".
    1. חלק מהכללים שנקבעו לצורך כך הם: "חכם עדיף מנביא", "ממזר תלמידחכם קודם לכהןגדול עםהארץ"; "חביבים דברי סופרים מדברי תורה", ו"חמורים דברי זקנים מדברי נביאים", משום ש"דברי תורה - יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולין ויש בהן חומרים, אבל דברי סופרים - כולן חמורין הן". לאחר מכן "בא רבי עקיבא ודרש: את הפסוק בספר דברים ״את ה` אלהיך תירא`, לרבות תלמידי חכמים". וכך, אם "השמים - שמים לה`",הארץ היתה שייכת לרבנים! הם היו המלכים החדשים, "כמאמר החכמים: `מאן מלכי – רבנן`, מי הם המלכים - חכמים".

ו.       במגילות קומראן יש ספרות נבואית מסוג 'פשרים' שמחייבת תיארוך לפני המאורעות:

  1. במגילות הפשרים יש נבואות מוקדמות לאירועים המתוארים, כך למשל בפשר נחום א' 2-3[48] מתואר הכיבוש הרומאי, וזאת כאשר המגילה נערכה ע"י מורה הצדק טרם/בתחילת התקופה החשמונאית (כאמה שנה לפני כן).
  2. במגילות קומראן יש את ספרי חנוך צ'[49] ודניאל שמתארים את המרד החשמונאי, וגם מגילות של פשרים של ספרים אלו (ומכאן שגם הספרים [הוכחה ראשונה לנבואת תנ"ך] וגם הפשרים הם נבואות).
  3. עדת קומראן מציינת שחבריה קיבלו התגלות[50] ובראשם מורה הצדק, וגם יוספוס פלביוס מתאר את האיסיים בשבח גדול כולל שהיו נביאים[51]. עדת קומראן מזהה את עצמם גם כ'משכילים'[52] המתוארים בדניאל יא' 33-35.

הערות השוליים (המקורות, הרחבות והסברים מפורטים):

  1. להוסיף מתיאור למגזין
  2. "3. המאורעות בתקופה החשמונאית המתוארים במגילות קומראן הכיתתיות"
  3. לא משנה איך לקרוא להם – השאלה מהותם ותורתם.

[1] או כותרת אחרת: הוכחות שמגילות קומראן מהוות את ההשלמות לתנ"ך והמקור לספרות הפרושים-חז"ל, לרעיונות הנצרות הקדומה וזרמים מונותאיסטים, או: הוכחות למקוריות (אותנטיות) וקדמות (כתיבה במועד המתואר במגילה) למגילות קומראן.

[2] ספרות זו כונתה פְּסֵאוּדוּאֶפִּיגְרַפְיָה, אך כעת – כשבידינו ספריית קומראן (ומסקנות כמאמר זה), נראה שהמחברים אכן הם, ולא שקר ספרותי מאוחר.

[3] 'אמת' הוא כינוי מקובל בעדת קומראן לעקרונותיה ההלכתיים ולברית המחייבת את חבריה. השווה: סרך היחד א' 11; ה' 10; ו' 15; ז' 18; מגילת המלחמה יג' 9-10; הודיות ב' 14; ד' 14; טז' 4, 5, 7; קטע ב' 15. 'אנשי אמת': פשר חבקוק ז' 10; הודיות יד' 2, וכן כינויים דומים כבני אמת', בני אמתך, 'בית אמת', מוסד אמת'.

[4] ישו ובעיקר יוחנן המטביל, היו קרובים לעדת קומראן. לישו היו מספר מטבעי לשון של המגילות הכיתתיות , ובעיקר מורו ששהה באזור מדבר יהודה היו מנהגים דומים , ואולי אפילו לוח השנה השימשי מקורו מהמגילות (אם כי השתבש מאוד , ותלמידו פול מציין שכולם חגגו ראש חודש ירחי). אף מדעותיו של ישו נראה שהיה יהודי קנאי . בכללי, ישו היה מקל (וודאי שהדורות אחריו) ואילו עדת בית צדוק היתה מקפידה ומדקדקת בכל התורה (יש אפשרות לפרש פסוק במגילת עדת היחד לביטול מצוות ). בצוואות השבטים יש פסוקים נוצריים מובהקים, כמו: "עד אשר יפקוד עליון את הארץ. והוא בא כאדם, עם אנשים אוכל ושותה, ובשקט משבר את ראש התנין במים. הוא יושיע את ישראל ואת כל הגויים, אלוהים מתראה כאדם" (צוואת אשר, ז', 2ג'-4); "ותראו את אלוהים בדמות אדם ותראו את אדוני במקום אשר בו יבחר אדוני, בירושלים למען שמו. ירושלים שמו." (צוואת זבולון א' 8ב'-8ג'). אך היות ופסוקים אלו לא שרדו, הנחת החוקרים היא שאלו תוספות-השלמות נוצריות מאוחרות. וידוי לכוהן ככפרה על חטא, דומה לווידוי לכומר.

ספר חנוך (א' פרק קו' 1-12) ומגילה חיצונית לבראשית (דף 2) מתארים את סיפור לידתו של נח, שנולד לבן הדומה למלאך, ולכן אביו למך פנה לאשתו לבירור האם היא שכבה עם מלאך.  בספר חנוך ב' (הסלאבי) כג' מתואר שניר (אחיו של נוח, שבנו מתואר בהמשך בבראשית כמלכיצדק) חושד באשתו צופמינה ששכבה (בגדה) עם איש אחר, כיוון שהיא בהריון והוא לא שכב איתה כי שימש ככוהן גדול. שני סיפורים אלו הם כנראה המקור לתיאור לידת ישו, שהוא כנטען משיח כמלאך.

מלכיצדק (אחיין של נוח) גם ניצל ונשמר מהמבול כאשר עלו השמיימה (חנוך ב' הסלאבי כג' 36, 63). יתכן והעובדה שחנוך, על פי המסורת הנוצרית, לא מת, שימשה בידי הנוצרים הראשונים טיעון לאישוש עלייתו של ישו כביכול השמיימה.

[5][5] אלו הענקים: גלגמס/גלגמיש/חובבש, אוהיו וחמבבה.

[6] למשל: מסורת מסופוטאמית מספרת על המלך השביעי בשורת מלכים שמלכו לפני המבול (שבעת מלכי שומר הקדומים), Enmeduranki מלך סיפר (עיר מרכז עבודת אל השמש), והחכם שלו Utuabzu. אנמדוראנכי מצטייר כמי שזכה לשבת על כסא זהב  לפני האלים שמש ואדד, שהעניקו לו את חוכמת הניחוש על פי אותות (במיוחד לפי השמן והכבד), שאותה העביר לבני אדם. על החכם שלו, אותואבזו נשתמרו מסורות, שלפיהן "עלה לשמיים". נחשב לאביהם של המנחשים, גם כאבי תורתם וגם כאביהם ממש. עליית חנוך לשמיים דומה לאובברתותו עליית אתנפשתם: האלים לקחוהו והושיבוהו ב"פי הנהרות" והעניקו לו חיי נצח (עלילת גיגמש, לוח יא', 196). פי הנהרות מוזכר באותו ההקשר גם בספר חנוך החבשי כאחד המקומות בו סיירו המלאכים עם חנוך במרחבי העולם.

[7] למלחמת טרויה במיתולוגיה היוונית - חנוך א' פרק י' 4-15:

"ועוד אמר ה' אל רפאל אסור את עזזאל ידיו ורגליו והשלכתו אל החושך ועשית פתח אל המדבר אשר בדודאל (כנראה "בית חדודו" שבמשנה יומא ו') והשלכתו שמה; ושמת עליו סלעים קשים וחדים וכיסיתו בחושך וישב שם עד עולם וכיסית את פניו לבל יראה אור; והיום הדין הגדול ישלך אל תוך האש; וריפאת את הארץ אשר השחיתו המלאכים ובישרת רפואת הארץ כי ירפא לארץ ולא יכחדו כל בני האדם מפני כל הרזים אשר גילו העירים; ותישחת כל הארץ בלמד מעשי עזזאל וכתבת עליו את כל החטא; ואל גבריאל אמר ה' צא לקראת הממזרים והמתועבים וילדי הזימה והכחדת בני הזימה ובני העירים מתוך האנשים והוצאתם ושילחתם איש ברעהו למען ישמידו איש את רעהו במלחמה כי אורך ימים לא יהי להם; ולכל אשר ישאלו ממך אבותיהם לתקותם כי חייהם ימשכו לעולם וכי כל איש מהם יחיה חמש מאות שנה אל תשמע; ויאמר ה' אל מיכאל לך ואסרת את שמחזי ורעיו אשר עמו שהתחברו אל נשים ויטמאו איתן בטומאתן; ואשר ירצחו כל בניהם וכאשר יראו בהשמד אהוביהם תאסרם לשבעים דור מתחת לגבעות הארץ עד יום דינם וכלותם מתחת לגבעות הארץ עד יום דינם וכלותם עד כלות המשפט אשר לעולמי עולמים; בימים ההם יובאו אל תחתיות האש אל הצער והמאסר והיו כלואים בו לעולם; ואשר יבוער וישמד מהם יאסר אתם יחד עד סוף הדורות; והשמדת את כל רוחות התאוה ואת בני העירים יען אשר עשו חמס לבני האדם".

במגילות קומראן ישנם כ-7 עותקים בארמית של ספר חנוך, בו מתואר מלחמת המלאכים והשמדת הגיבורים (ולאחר מכן באחרית הימים דין המלאכים-האבות): "ועוד אמר ה' אל רפאל אסור את עזזאל ידיו ורגליו והשלכתו אל החושך ועשית פתח אל המדבר אשר בדודאל (כנראה "בית חדודו" שבמשנה יומא ו') והשלכתו שמה; ושמת עליו סלעים קשים וחדים וכיסיתו בחושך וישב שם עד עולם וכיסית את פניו לבל יראה אור; והיום הדין הגדול ישלך אל תוך האש; וריפאת את הארץ אשר השחיתו המלאכים ובישרת רפואת הארץ כי ירפא לארץ ולא יכחדו כל בני האדם מפני כל הרזים אשר גילו העירים; ותישחת כל הארץ בלמד מעשי עזזאל וכתבת עליו את כל החטא; ואל גבריאל אמר ה' צא לקראת הממזרים והמתועבים וילדי הזימה והכחדת בני הזימה ובני העירים מתוך האנשים והוצאתם ושילחתם איש ברעהו למען ישמידו איש את רעהו במלחמה כי אורך ימים לא יהי להם; ולכל אשר ישאלו ממך אבותיהם לתקותם כי חייהם ימשכו לעולם וכי כל איש מהם יחיה חמש מאות שנה אל תשמע; ויאמר ה' אל מיכאל לך ואסרת את שמחזי ורעיו אשר עמו שהתחברו אל נשים ויטמאו איתן בטומאתן; ואשר ירצחו כל בניהם וכאשר יראו בהשמד אהוביהם תאסרם לשבעים דור מתחת לגבעות הארץ עד יום דינם וכלותם מתחת לגבעות הארץ עד יום דינם וכלותם עד כלות המשפט אשר לעולמי עולמים; בימים ההם יובאו אל תחתיות האש אל הצער והמאסר והיו כלואים בו לעולם; ואשר יבוער וישמד מהם יאסר אתם יחד עד סוף הדורות; והשמדת את כל רוחות התאוה ואת בני העירים יען אשר עשו חמס לבני האדם".

פפירוס ברלין 10560 משמר חלקים מהספר החמישי והאחרון של 'קטלוג הנשים' (אהויאי) המקביל לבראשית ו' 1-4: "וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם; וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ; וַיֹּאמֶר ה', לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה;  הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם". החיבור גנאלוגי שבמוקדו ניצבות נשים שילדו במשכבן עם האלים את הגיבורים והאבות האפנוימיים היוונים, החל מדאוקליון, גיבור המבול, וכלה בקצו של דור הגבורים שלחם במלחמת טרויה: זאוס החליט לשים קץ לדור הגיבורים ולתקופה שבה הלכו האלים והאדם יחדיו, כי אמר להשמיד את חצאי האלים, הם בניהם של האלים ובנות התמותה.

בחיבור קיפריה החליפה מלחמת טרויה את המבול.

[8] אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך" (יומא, כב'): הזוג שמעיה ואבטליון (תלמוד בבלי, גיטין דף נ"ז עמוד ב'), בן בג בג, בן הא הא, אונקלוס, רבי עקיבא.

[9] ראסל גמירקין טוען שהחסידים כתבו את מה"מ, ברית דמשק וסרך היחד.

[10] מק"א א' 42: "אז נאספו אליהם קהל חסידים, גיבורי חיל מישראל, כל מתנדב לתורה"; מק"ב יד' 6: "אלה מן היהודים המכונים 'חסידים', אשר מנהיגם יהודה המקבי, מנהלים מלחמה  ומורדים ואינם מאפשרים לממלכה למצוא יציבות".

[11] מק"א ז' 12-14: "ויאספו אל אלקימוס ואל באקחידס קהל סופרים לבקש צדק". סופרים קרובים למשכילים: "היאה עת המצרף הב[אה על בית י]ה֯ודה להתם[‏את הפושעים אשר הכשילם] בליעל ונשאר שא֯ר֯‏ [ו מע]ם‏ [ישר]אל ועשו את כול התורה֯ [כאשר צוה ה' ביד] מושה הואה ה֯[דבר אש]ר‏ כתוב בספר דניאל הנביא להרשי֯[ע רשעים ולוא יבינו‏] וצדיקים‏ י֯ת֯[בררו‏ ויתלב]נו‏ ויצטרפו‏ ועם‏ יודעי‏ אלוה‏ יחזיקו‏ המ֯[ה אנשי] ה֯[אמת] ‏" (פשר 4Q174 [כונתה תחילה: 4QFlorilegium, וכעת: Eschatological Commentary, או: Midrash on Eschatology]. ההדרה משולבת עם קימרון, החיבורים העבריים, כרך ב', עמ' 290).

[12] מק"א ז' 12-14: "ויאספו אל אלקימוס ואל באקחידס קהל סופרים לבקש צדק; וראשונים החסידים היו בבני ישראל, ויבקשו מהם כי אמרו: איש מזרע אהרון בא בחיל ולא ירע לנו; וידבר עמם דברי שלום וישבע להם לאמור: לא נבקש לידידכם רעה; ויאמינו לו...".

[13] הביטוי 'מתנדב' נפוץ במגילות הכיתתיות, ראה מאמרו של פרופ' מנחם, קיסטר. "השורש נד"ב במגילות וצמיחתם של טקסטים קומראניים: בין לקסיקוגרפיה לתאולוגיה". מגילות, מחקרים במגילות מדבר יהודה. חיפה: ביאליק, כרכים יא'-יב', 2015, עמ' 111-132.

[14] כתב יד לתוספתא ידיים ב' כ'.

[15] ישנם 4 קבוצות שמתוארות במגילות קומראן שעזבו את עדת קומראן: 'בית פלג' ו'בית אבשלום'. רוב החוקרים סבורים שהצדוקים הם קבוצה המכונת 'מנשה' (פשר נחום ד' 1: "ב֯ית פלג הנלוים על מנשה"), כאשר מזהים את הפרושים כקבוצת 'אפרים'. החוקרת ברין מאמצת את החוקר דופון שומר שבית פלג הם החשמונאים.

[16] הפרושים מעידים על הצדוקים במגילת תענית (מהדורת נעם, עמ' 45): "בארבעה בתמוז עדא [נשרף] ספר גזירתא [ספר ההלכות הצדוקי]",משמע, שלצדוקים היה ספר הלכות, וזאת בתקופה שהפרושים לא היו כותבים תורה (כי כנראה גם לא היתה להם כזו): "דברים שבעל פה אין אתה רשאי לאומרן בכתב.. ואי אתה כותב הלכות" (גיטין ע"ב ובמקבילה בתמורה יד ע"ב).

[17] מאפיין בשמו תהליך התייוונות, ובאופן אבסורדי, חז"ל טוענים זאת בעיקר נגד החשמונאים, שהיו מאוחרים לו. ייתכן והוא המגונה 'איש הלצון' בברית דמשק (מהדורת קמרון, עמ' 6, שורות 46-41/טור א', 14).

[18] העביר מסורת תורנית מצומצמת, ואמנם הקפיד, בדומה לעדת קומראן, על טומאה וטהרה (משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ז'), אך גזרתו על טומאת ארצות ניכר כבר מוזכרת בספר עזרא (ו' 21; ט' 11).

[19] בלוח השמש הקומראני אין חגים בשבת.

[20] משנה, עדויות, ח', ב'. "הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר, אִישׁ צְרֵדָה, עַל אַיִל קַמְצָא, דָּכָן. וְעַל מַשְׁקֵה בֵית מִטְבְּחַיָּא, דְּאִינּוּן דַּכְיָן. וּדְיִקְרַב בְּמִיתָא, מִסְתָּאָב. וְקָרוּ לֵיהּ, יוֹסֵי שָׁרְיָא" (עדיות, פרק ח', משנה ד').

[21] להרחבה ראה: רגב, 2000 (ב), עמ' 99-100.

[22] מאידך, מכונה 'חסיד שבכהונה' (משנה, חגיגה, ב', ב') כיוון שהקפיד על ענייני טהרה - בניגוד לדוגמאות אלו, וייתכן וכינוי זה הינו הקבלה הפוכה ל'כוהן הרשע' שבמגילות הכיתתיות, או אפילו ל'כפיר החרון' שגם היה כוהן (אם כי לא כוהן גדול), ולא ידוע לנו על כוהן פרושי גדול מתקופה זו.

[23] ברח לאלכסנדריה, כחלק ממרידתו במלכות יונתן אלכסנדר ינאי בברית עם שמעון בן שטח. מוזכר גם בדעה סותרת לגבי אפר פרה אדומה (ילקוט שמעוני, פרשת חקת, רמז תשס"א) – מחלוקת גלויה וברורה כיום בין עדת קומראן (מגילת ממ"ת) לפרושים.

[24] למעט כאמור המחלוקת על לוח השנה והלכת מוסר אחת בפרקי אבות.

[25] כך טען פרופק קרל היינריך רנגסטורף מאונ'ינסטר ב-63', ובשנות ה-80 הצטרפו נורמן גולב, יזהר הירשפלד, יצחק מגן, יובל פלג, ורחל אליאור. עיקר טענותיהם שרשימת האוצרות שבמגילת הנחושת יכלה להיכתב רק בירושלים, בשל אופי המקומות והאוצרות הרשומים בה. במגילות יש מגוון רב של רעיונות סותרים, מה שמראה שהן לא נכתבו כולן בידי אותה הכת. כמות של כ-150,000 מילים בכ-15,000 כתבי יד שונים ובכ-250 חיבורים חדשים (לא כולל מאות מגילות ותהילים נוספים שהעיד הפטריארך טימותיאוס הראשון שנמצאו ליד יריחו במאה ה-8 לספירה) מעידים רק העתקי סופרים של טקסטים דתיים שונים - כשאריות מספריות, ושהן לא נכתבו קרוב למקום שנמצאו בו. מגוון כזה של מגילות יכול היה להגיע רק מהמרכז האינטלקטואלי והדתי הראשי בתקופה זו - ירושלים.

[26] מסכת תוספתא דמאי א', ה': "אמר שלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן"; ב', ג':"המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח ואין מתארח אצל עם הארץ"; ב', ט': "אמר איני מקבל עלי אלא לכנפים בלבד מקבלין אותו קבל עליו לטהרות ולא קבל עליו לכנפים אף על הטהרות אינו נאמן"; ב', ב': "המקבל עליו ארבעה דברים מקבלין אותו להיות חבר שלא ליתן תרומות ומעשרות לעם הארץ ושלא יעשה טהרות אצל עם הארץ ושיהא אוכל חולין בטהרה". ועוד רבים..

ב', ט': "הבא לקבל עליו אם היה נוהג מתחלה בצינעא מקבלין אותו ואחר כך מלמדין ואם לאו מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו ומלמדין אותו והולכין ומקבלין לכנפים ואחר כך מקבלין לטהרות".

להרחבה ראה: עמ' 296 בספרו המדעי של יעקב ליכט מגילת הסרכים (ביאליק).

בכל אופן: "היה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו  - לא יכנס לבית המדרש" (בבלי ברכות כח', א'), כפי שהיו תנאי כניסה והתקדמות בעדת קומראן.

[27] "בגדי עם הארץ מדרס  לפרושין. בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. בגדי קודש מדרס לחטאת" (משנה חגיגה ב' ז').

[28] בשנים שלפני גילוי מגילות קומראן עם אותם 364 ימים בשנה: 19?????

[29]ספר טוביה מוזכר בספר אחיקר שנמצא בעיר יב שמצברים מהמאה החמישית לפנה"ס, כך גם מוכח לנו עד כמה ספר 'חיצוני' זה קדום ואוטנתי-אמיתי, והוא מזכיר מס' פעמים את תורת משה.

[30] מה"מ ג'-ד': 'מלחמת אל', נקמת אל', 'ריב אל', 'גמול אל' וכו' (בחנוך צ' 14: "וארא עד אשר בא האיש אשר כתב את שמות הרועים ויביאם לפני אדני הצאן בא ויזרעהו ויושיעהו ויראהו הכל הוא ירד לעזרת האיל".) - מק"ב ח' 23: "וגם את אלעזר, ולאחר שקרא בספר הקדוש ונתן את הסיסמה 'עזרת האלוהים' הוא עצמו הנהיג את היחידה הראשונה והתנפל על ניקנור"; מק"ב יג' 15: "לאחר שהפיץ בין אלה אשר עמו את הסיסמה 'ניצחון של אלוהים' הוא התנפל בלילה...". להרחבה ראה ראסל גמירקין.

[31] קיים במק"ב י' 29, מלאכים שנלחמים במגילת המלחמה יש בקרב ביום האחרון וכן בעזרת השר הגדול מיכאל שיחייב את בני-אור עצמם להילחם יחד עם המלאכים בבני חושך ומלאכיהם. מלאכים כתובים על המגנים.

[32] 5 אזכורים במק"א – במגילת המלחמה תופסות החצוצרות מקום חשוב, כגון דפים ז' 12 – ט' 9 (פרשה יב' 12 עד הסוף). דיון מפורט בספרו של ידין, מלחמת בני האור, עמ' 82-105; שצמן, על הצבא, עמ' 126-127.

[33] "These documents describe the sectarians as living in wilderness camps under the command of priests, all those of fighting age organized into military units of 10s, 50s, 100s and 1000s, exactly as in the War Scroll and in 1 Maccabees: War camps, see 1QM 3-4, 13; 6-9; 7-1, 3, 7; 14-2; CD 7-6; 10-23; 12-22–23; 13-1–4, 7, 13, 20; 14-3, 8–9; 19-2–3; 1QSa 1-6, 21, 26; 2-15; cf. 1 Macc 2-27–31, 42–44; 5-24–29, 35–36; 9-33; under command of priests, see 1QM 7-9–18; 8-1–19; 9-1–9; 16-2–12; CD 13-2–4; 10-5; 14-3–7; 1QS 2-19; 5-1–3, 8–9, 21; 1QSa 1-2, 22–24; 2-2; cf. 1 Macc 2-1; 3-46–49; 5-67; ranks of 1000s, 100s, 50s and 10s, see 1QM 2-16; 3-15–18; 4-2–3; CD 12-22–13-4; 1QS 2-19–22; 1QSa 1-13–15; 2-1; cf. 1 Macc 3-55".

[34]  הקראי קרקסאני כותב על  "ספר צדוק", ומתכוון כנראה למגילת ברית דמשק: החכם הקראי קרקסאני כותב בספרו "שא.א. הרכבי"  על "ספר צדוק", ואפשר שמתכוון למגילת ברית דמשק.

[35] "שלחו אל דמטריוס אקאירוס ובקשו עזרה ממנו" (קדמוניות יג', 379-380). העדפת הפרושים בבריתם עם דימיטריוס השלישי מלך סוריה בן דימיטריוס איקיירוס היווני (סלווקי) שבדמשק, הינה עבירה על התורה: ""נָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר" (שמות כב' 27), ולכן הפרושים דרשו פסוק זאת בצמצום – רק אם הוא נוהג מנהג 'עמך', ואילו ידוע שההלכה הראויה היא כפי שהנביא אליהו כיבד את אחאב למרות שהיה רשע עובד אלילים

[36] כנראה לפי שני קורבנות התמיד -"ונשלמה פרים שפתינו" (הושע יד').

[37] ברכות תפילת העמידה (18) היא ממגילות קומראן ומבן סירא: פרק נא': "למקבץ נדחי ישראל.. לבונה עירו ומקדשו.. למצמיח קרן לבית דוד.. למגן אברהם.";           סרך היחד: "ברוך אתה אלי [הפותח לדעה לב עבדכה]" (סרך היחד יא' 15);     מגילת ההודיות: "ברוך אתה אדני [כי לא עזבתה יתום]" (הודיות יג' 20); "ברוך אתה אדני אל הרחמים" (הודיות יח' 14); "ברוך אתה אדני אל הרחמים והחנינה" (הודיות יט' 29); מגילה מס' 4Q284ב' 5: "ברוך אתה אל ישראל"

[39] "בארבעה בתמוז עדא [נשרף] ספר גזירתא  [ספר ההלכות הצדוקי]" (מגילת תענית, מהדורת נעם, עמ' 45).

[40] "בארבעה בתמוז עדא [נשרף] ספר גזירתא  [ספר ההלכות הצדוקי]" (מגילת תענית, מהדורת נעם, עמ' 45).

[41] דברים יג', וכן דברים ד'; משלי ל'.

[42] בסכוליון הפירוש למסכת מגילה שנתחבר בתקופה מאוחרת יותר, נאמר עליו: שהיו ביתוסין כותבין הלכות בספר, ואדם שואל, ומראין לו בספר. אמרו להם חכמים: "והלא כבר נאמר: 'על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל' (שמות לד, כז); 'על פי התורה אשר יורוך' וגו' (דברים יז, יא)?! מלמד שאין כותבין בספר".

[44] מספר היובלים למשל, הועתקו 4 מדרשי חז"ל: 'אסף הרופא', 'תדשא', 'ויסעו'. ובנוסף עשרות מדרשי אגדה למשנה ולתלמוד (המפורסם שבהם הוא שאברהם אבינו שובר את הפסלים לאביו).

[45] הספר בהקדמה נקרא בשם 'תולדות אדם'.

[46] "כך כתבת בי (שמות ל"ג) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל? מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו" (מקור ?).

[47] בניגוד חמור לדרך התורה: "שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ, אַל-תִּגְבָּהוּ:  כִּי ה', דִּבֵּר תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד ".

[48] "פשרו‏ על  דמי]טרי֯ס מלך יון אשר בקש לבוא ירושלים בעצת דורשי החלקות [ולא נתן אל את ירושלים] ב֯יד מלכי יון מאנתיכוס עד עמוד מושלי כתיים ואחר תרמס [העיר ונתנה ביד מושלי הכתיים]".

[49] "ואחרי כן ראיתי במראי את כל עוף השמים באים הנשרים הדיות האיות והעורבים והנשרים היו מנהלים את העופות ויחלו לבלו את הצאן ולנקר את עיניהם ולבלוע את בשרם"

[50] ברית דמשק 4QDc 11-17 5-6 : "ויגל עיניהמה בנסתרות ואוזנם פתחו וישמעו עמוקות ויבינו בכל"; ג' 18-19: "בכל הנגלה‏ להם".

[51] יוספוס מתאר את האיסיים שאינם טועים כמעט בנבואותיהם ומביא 3 דוגמאות לנבואתם: יהודה האיסיי על אריסטובלוס (מלחמת היהודים א' 75-80), המקרה השנה הוא של מנחם על הורדוס כילד, והמקרה השלישי הוא של שמעון האיסיי על חלומו של ארכאלוס (מלחמת היהודים ב' 111-113).

[52] פשר 4Q174 (כונתה תחילה: 4QFlorilegium, וכעת: Eschatological Commentary, או: Midrash on Eschatology): "היאה עת המצרף הב[אה על בית י]ה֯ודה להתם[‏את הפושעים אשר הכשילם] בליעל ונשאר שא֯ר֯‏ [ו מע]ם‏ [ישר]אל ועשו את כול התורה֯ [כאשר צוה ה' ביד] מושה הואה ה֯[דבר אש]ר‏ כתוב בספר דניאל הנביא להרשי֯[ע רשעים ולוא יבינו‏] וצדיקים‏ י֯ת֯[בררו‏ ויתלב]נו‏ ויצטרפו‏ ועם‏ יודעי‏ אלוה‏ יחזיקו‏ המ֯[ה אנשי] ה֯[אמת] ‏" (ההדרה משולבת עם קימרון, החיבורים העבריים, כרך ב', עמ' 290).

כניסות: 5061
קטגוריה: תיאור ופירוש מגילות ים המלח עידכון אחרון ב-שישי, 17 פברואר 2017 נכתב על ידי מנהל אתר הדפסה דואל

אתר מגילות קומראן/ים המלח The DeadDea Scrolls

תובנות (בעזרת מחקרים אקדמיים) מתומצתות (רובם עד מעט עמודים תוך הרחבה בהערות שוליים) על מגילות קומראן/ים-המלח/מדבר יהודה/הגנוזות, דרכם בפירוש התנ"ך, זיהוי עדת קומראן כבני-צדוק הכוהנים ו/או האיסיים, והמחלוקות עם הפרושים-חז"ל, צדוקים והרקע ההיסטורי עד ומול החשמונאים-מכבים. המיקוד נסוב על העתקות/שיבושי המסורת וסיבותיהן אל המשנה, גמרא וספרות הפרושים – תושב"ע.

 

חופשיות שימוש והעתקה

באתר מגילות ים המלח אין זכויות יוצרים: מותר להפיץ את ההצעות לעיל והמידע שבדף זה באופן חופשי, ללא צורך בציון המקור, וכן מותר לשנות ולעבד לצורך שימוש בתוכן למסמכים אחרים. ניתן לקבל מידע נוסף ומענה לשאלות בתחום באמצעות פנייה לדוא"ל: scrollsqumran@gmail.com
פנייה מקוונת באתר: לחץ כאן