הרכבת מגילות ים המלח; מעדת קוּמְרָאן לחסידי-חז"ל והשתלשלות מסורותיה בתושב"ע

סיכומי ומסקנות מהות ומשמעות מסורות עדת קומראן והצגת פיזורן ב: עמי קדם (ע"י חנוך), חשמונאים, צדוקים, פרושים נוצרים ובעיקר - חז"ל

תקציר (כריכה אחורית): לאחר כאלפיים שנות הסתר תורני מספרות קודש אותנטית בתר-מקראית, עולות מגילות קומראן הגנוזות ומאירות בגוונים וחידות עצומים שמעמידים אותנו בפליאה וקושי להרכיבם חזרה לפאזל ההיסטורי והפוליטי, נוכח רסיסי מסורותיהם המפוצלות ואורחות החיים שהשתכללו, לצד אובדן הנבואה וכהונת בית צדוק. ספר זה סוקר את התובנות העולות ממגוון מגילות קומראן: החל מספרות הקדמונים טרם מתן התורה שמסורותיהם רווחות (בשיבוש) בעמי-קדם; 6 נוסחי המקרא (3 מתוכם התגלגלו לתנ"ך המסורה, נוצרי ושומרוני)           ומעליהם מגילת המקדש והיובלים; נבואות גנוזות (אפוקריפונים) המקבילות לחזון עזרא יד' 47-44 ש-70 ספרי הסוד מיועדים רק לסופרים העוסקים בתורה, וכד' ספרי התנ”ך נתנו לכל העם – אלו רוב הספרים החיצוניים          (שמתוכם 7.5 שרדו בקומראן); ייסוד ההלכה בתקופה הטרום-חשמונאית ע"י החסידים: 'בית נאמן בישראל אשר לא עמד כמהו למלפנים', שזכרונם נצרב בכל הרשומות ככנסת הגדולה, הסנהדרין, זקנים, נביאים, ראשונים, סופרים ועוד (ומה גדול האבסורד שהתפתח גינוי לחסידותם במקום שבח זה של חז"ל, וגם ע"י כל סופרי התקופה על האיסיים); היחס למתייוונים חשמונאים  (בתמונה – 'ברכה ליונתן המלך', אלכסנדר ינאי) והכתות אחריהם (בראשם הצדוקים והפרושים).    גם רוב מסורותיהם נשמרו, חלקם בשינוי ובשבוש) בזרמים היהודים והנוצרים של          שלהי בית שני, כולל לזרם העיקר שגבר – הרבני: 'משענה — אלו בעלי משנה... שש        מאות סדרי משנה' (חגיגה יד' א'; מתוכם שרדו 6 הסדרי של התנאים); 'מלמד שאין       אומרים דבריהם אלא בסתר' (ספרי דברים פז'), שהיה מורכב ממגוון כתות                      וחסידים – ואלו היו הקרובים ביותר, כגון: 'מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא,     וכתוב בה: איסי בן יהודה..' (בבא מציעא צב'); בית: 'כתחלה כשניו בית אבא      [אַבְטִינַס] צנועין – היו מוסרין מגילותיהם זה לזה' (תוספתא יומא ב' ג'), כך למשל        רוב הלכות שבת והתפילין שבתמונה. עם זאת, ישנם גם מחלוקות שאומצו                           ממסורות של המתייוונים ודורשי החלקות לפני הפרושים, וכן מדרישת התורה בחוכמה פחותה (קל וחומר שאינה נבואית) וכן לגישות חדשות, כגון ביטול רוב הטהרה ונוכח המאבק בכתות השונות.         בתמונה שעון שמש מקומראן שטרם פוענח. אחת ההוכחות             והנפלאות של עדת קומראן היא לוח השנה בן 364 יום,

ולצידו מיקרו-מזלות ממגילה אסטרולוגית (גם היום כוכבים אלו סביב הירח). בצילום הכריכה הקדמית: מגילת  מקדש נו' בה מוזכרים 36 שרי הממשלה המזוהים          בספר זה עם 'חבר היהודים' שבמטבעות החשמונאים         ועם הממשלה היום, לצד מועצות חכמים ורבנים.

. ספר זה מבקש להציג תחילה את המהות והמשמעות התורנית העליונה של עדת קומראן ככוהני בני צדוק, לצד ממצאי המסורות הפנימיות והחיצוניות עליהם, המחזקים את זהותם כבעלי המסורה וההגמוניה התורנית, ככנסת הגדולה והסנהדרין; לאחר מכן מובאים עיקרי המסורות והתהליכים המצביעים על מגילות קומראן כמקור לספרויות, דתות וכתות מונותיאיסטיות אחריהן, תוך התמקדות במסורת הרבנית הקדומה – ספרות חז"ל. להלן השבילים העיקריים אשר שזורים בספר:

• ממגילות הקדמונים (ובראשן חנוך) למיתולוגיות עמי קדם והיוונים, כאשר חזרו בשוני סגנוני בתנ"ך; הקרבה לדת הזורואסטרית, יהדות מצרים ומקדש חוניו מבית צדוק
• המגילות העיקריות שמעידות עליהם כבעלי המסורה – ששת נוסחי המקרא שמהם התפתחו שלושה זרמים (חז"ל - שניסו לשחזר את הארמית 'שכחום חזרו ויסדום', נוצרים - השבעים, שומרונים); עליונותה וקדמותה של מגילת המקדש ההרמוניסטית לחומש, כשבה מסורת (שנשמרה גם בחז"ל) לבית המקדש הראשון, משנה התורה למלך, מגילות משלימות את המסורות על התנ"ך
• זיהויים העצמי (המקובל במחקר) של עדת קומראן כבני צדוק הכוהנים וה"חכמים", לצד ההתאמה לקבוצות האליטה שבחז"ל ככנסת הגדולה, סופרים, זקנים, ראשונים ונביאים, ובהלימה עם גמירת ההלל של פילון פילניוס ויוספוס על התֵרָאפּוֹיְטִים והאיסיים; היחס בין מורה הצדק לשמעון הצדיק, בן סירא ויוסי בן יועזר
• הצעה והוכחות לתיארוכים האותנטיים והמוקדמים של מגילות (בניגוד למקובל), תוך עמידה על סיבות הטעויות בתיארוך החוקרים; חלוקת המגילות לחמש קבוצות לפי תקופת חיבורן ואופיין; 7.5 הספרים החיצוניים-פנימיים למול ספרות חיצונית דחויה וזרה (הלניסטית ברובה) והיפוך המגמה בתקופה הרבנית (בניגוד לתנאים) שאספה והרבתה בעיקר מקומראן אך גם מהלניסטים ושונים
• הבהרת העקרונות הרוחניים של עדת קומראן: טעות הדטרמיניזם ודואליזם למול אפשרות הצטרפות חברים לעדה (וגיור), שגיאה באי-הפשטת מונחים כמו דעת תיכון גורל, אי-יכולתינו לפענח ולשלב אסטרולוגיה ופיזונומיה; הפלא המדעי של לוח השנה ומיקרו המזלות שהן היחידות שנכונות אסטרולוגית-אסטרונומית בשילוב שעון שמש ופיזונומיה
• מגמות וסיבות של ספרות כתובה מול בע"פ: 'על פי התורה אשר יגידו לכה ועל פי הדבר אשר יואמרו לכה‏ מספר התורה ויגידו לכה באמת' (מגילת המקדש נו' 3-4); 'ספר התורה שנית' שנדחה ע"י יריביהם; המקורות המקבילים ל'תורה למשה מסיני'; הודאת חז"ל הקולעת על 600/700 סדרי משניות שאבדו; 'מסורת אבות' ושינוי הגדרתה לתושב"ע מההסתרה של עדת קומראן; משלי אחיקר ובן סירא, מהותו של ספר גזירתא הצדוקי
• עיקרי המחלוקות וההכרעה: מקורות ומגמות ההקלה בעדת קומראן למול חז"ל; איגרת מקצת מעשה התורה כנקודת ההשקה בין סוף כתיבת ההתגלות ללשון חכמים; גבירת 'עוקרי ההרים' (בעלי המדרש היוצר) על 'סיני' וחיקויים ממורה הצדק דורש התורה; מאבקי כוח והתנצחויות פוליטיות וכבוד פנימיים, וחיצוניים נגד הגמוניות וגיבורי התנ"ך וקומראן
• זיהוי הנגלות כפשט הדקדוקי וההקשרי הרציונאלי של חסידים ובתי ישמעאל ואליעזר - מול הדרש הרגשי של עקיבא; זיהוי הנסתרות כהרחבות הפשט ודרך הדרש הייחודית מהפשרים – שלא עברו לקראים
• המשכים של קהילות מעדת קומראן: האיסיים, חסידי התנאים, חלק מהצדוקים, כתות בנצרות, אנשי יריחו תושבי דרום הארץ, השמירה בגניזת קהיר

הספר משלב סקירה היסטורית בחלוקת תקופת המחצית השנייה של בית שני לשלוש תקופות משנה, בה מוצע לראשונה יחס חיובי המתעצם בין עדת קומראן לחשמונאים שביקשו חזרתם לעבודת הקודש, האיחוד בימי יוחנן וינאי כלל אימוץ הלכות והתקנת 'חבר היהודים' במטבעותיהם (ראו תמונה בכריכה) שהם מועצת המלך והמשפט לפי מגילת המקדש (ראו תמונה בכריכה קדמית) וברית דמשק; התהפוכות של הורדוס ששיבשו את המסורות, הסתירו את המגילות והעלו את הצורך לכתוב הזיכרונות – התושב"ע המקורית; הצדוקים-האחרונים שהפוכים במהותם מהצדוקים-הראשונים; הדומה והשונה לנצרות בניסיונה ליישום והמשך מהמגילות; הקרבה במסורות חסידי-התנאים (בעיקר פנחס בן יאיר ואיסי בן יהודה) מעדת קומראן וממגילות שמצוינות בספרות חז"ל, ואופי חייהם כאחד המחנות שהמשיכו את עדת קומראן לצד האיסיים.

ספר זה עדיין בשליבה עריכה, לקריאת הספר בגרסה העדכנית, מומלץ להורידו מקישור מתעדכן זה: https://drive.google.com/file/d/1fcBTUmiOOYn_BLPUh9gZRc8JEMAwMqjP/view

להערות: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it., יונתן לוי

א.      סיכום: מגילות ושברי מגילות – מסקנות ושברי מסקנות:[1]

ספר זה עדיין בשליבה עריכה, לקריאת הספר בגרסה העדכנית, מומלץ להורידו מקישור מתעדכן זה: https://drive.google.com/file/d/1fcBTUmiOOYn_BLPUh9gZRc8JEMAwMqjP/view

לאחר כאלפיים שנות הסתר תורני מספרות קודש אותנטית בתר-מקראית, שבות מגילות קומראן הגנוזות ומאירות בגוונים וחידות בתעצומות שמעמידות אותנו בפליאה וקושי להרכיבן חזרה לפאזל המקורי, נוכח רסיסי מסורותיהם המפוצלים ואורחות החיים שעברו תהליכים וגלגולים. מול מאות ספרים חיצוניים והלניסטים מחד, מדרשי הלכה אגדה מאידך, מיתולוגיות עמי קדם מאחור, וזרמים מונוטאיסטים ודואליסטיים עד היום, ייחודיות הן מגילות קומראן בהיותן ההמשך האמיתי האחרון (שאינו חיקוי או ניסיון שחזור) של התנ"ך - ללא סתירות פנימיות,[2] וללא סתירות היסטוריות ומדעיות (הרווחות בספרות חז"ל). מגוון הספרות שבמגילות קומראן כוללת עדויות ותיאורי הקדמונים בדורות הראשונים לבריאה, בעיקר מסורותיו של חנוך בן ירד שהופצו בעמי-קדם (כגון תיאורי הבריאה והמלאכים שחטאו עם בנות האדם), ולאחר מכן מוזכרים גם בתורה - ולכן נדמה שהתורה העתיקה מעמי-קדם; השלמות ונוסחים מרתקים ומדויקים מנוסח המסורה לתנ"ך – והמהווים מקור לזרמים שהתפתחו ואימצו אותם (נצרות את תרגום השבעים; השומרונים את השומרוני; חז"ל את הארמי שבהודאתם שאבד להם המקור שבמגילות) וכוללים שכתובים בהרמוניה תנ"כית שאין ביד אדם לכתובה (ללא קורקונדציה ומחשב); נבואות מסתוריות וגלויות שלא הכרנו; ספרות ההלכה הראשונה בעולם שמהווה בסיס לרוב ההלכה והקבלה עד ימינו; ספרות פוליטית אקטואלית של מורה הצדק שייתכן והיא מקור מדרש האסמכתאות המקראיות; ספרות כוהנית מקדשית מיסטית וליטורגיות (שחז"ל הזכירום) המשולבת בלוח השנה בן 364 יום (הנעלה והמומלץ מכל הלוחות בעולם העתיק והמודרני) עם כל מערכות הקודש – והיחיד שתואם לחלק מתקופות התנ"ך בהם עמ"י שמר את המצוות (כפי שהוכיחה אני ז'ובר), לצד הפלא של מגילת 4Q318 מיקרו המזלות שהן היחידות שנכונות אסטרולוגית-אסטרונומית בשילוב שעון שמש ופיזונומיה.

לצד מהות המגילות לעיל שכולן קודש (אין כלל כתבי מסחר וענייני חול), גם מחבריהן הם האליטה המיועדת לכך לפי התנ"ך – הכהונה הגדולה של בית צדוק, סופרים, חסידים, ולפניהם ספרות גיבורי הקדמונים והנביאים לאורך התנ"ך, שחלקם נחשפו זה לראשונה. תקומתה של עדת קומראן מתוארת כ'בית נאמן', שלא היה לפניו (מימי השופטים ספר התורה היה מוחבא [ב"ד ה' 5-2], והתורה התגלתה שוב בשלבים ובמלואה ע"י מורה הצדק) ואחריו, עד היום. מפליא כ'פטיש יפוצץ סלע' פיזור צאצאיה של עדת קומראן: סופרים וחסידים, האיסיים והתֵרָאפּוֹיְטִים, כתות כ'כת טובלי שחרית' ו'אנשי יריחו' בעלי מסורות דומות, זרמים נעלמים שהשאירו שלוש מגילות קומראן בגניזת קהיר, זרמים שהיו קרובים לנצרות, וכמובן זרמים בתוך 7 כתות הצדיקים שמזכירים חז"ל בתוכם, ובעיקר חסידי-התנאים ומבית מדרשו של ר' ישמעאל (מאידך בחז"ל היו מסורות/זרמים מנוגדים, אשר חז"ל מורכבים מנגד גם מזרמים שמקורם מפליטי כת 'אפרים' דורשי החלקות (יריביהם של עדת קומראן מהתקופה הטרום-חשמונאית), כשבאמצע הזרם המרכזי של עם הארץ שמורכב מעם הארץ וגרים שהתעלו בתורה והתקבלו לחוג החכמים.

למרות הפיצולים והשינויים הפוליטיים בתקופות הסוערות בין עדת קומראן לתנאים שבימי חורבן הבית, עדיין אנונימיותם של עדת קומראן תואמת להגמוניות האנונימיות של חז"ל לכנסת הגדולה, סנהדרין, זקנים וסופרים, ראשונים ונביאים, וחז"ל אף שימרו והדגישו את יעודם ושמם הטוב. לכך נוסף ייחוס הזמן חופף: טרום/תחילת התקופה החשמונאית, ואת התאמה העיקרית של זהות/קרבה בנושאי ההלכה המיוחסים לעדת קומראן וחז"ל, לפי מדגם הדוגמאות שהובאו לעיל, שמעליהן מרפחת ומהדהדת העדות הכמותית המתאימה שאבדו 600/700 סדרי משניות (חגיגה יד').

שבח חז"ל על ההגמוניות הקדומות לעיל תואם את שבחם ופירוטם בהוד של פילון פיליניוס ויוספוס[3] על הצאצאים העיקריים של עדת קומראן בשלהי בית שני - התיאורפטים והאיסיים. יוצא אפוא כי כולם שיבחו והעריצו את עדת קומראן וצאצאיה, ונוכח המורכבות הפוליטית והכיתתית – האפלה והסתרת המגילות, הביאה זהותם וחלק מתורתם לאיזוטריה, במקרים קיצוניים אף לנידוי. זהו שיא השיבוש הפוליטי-היסטורי של חז"ל, שבמקום לכבד ולהעריץ את שיא גאולת בית שני במלכות דתית בעלת הישגים כבידים בכל מישורי החיים והמדינה, הותירה מסורת גנאי מגוחכת של מאבקי כיתתיות קטנים ועלובים, כיוון שלפי סיפוריהם עצמם (הפרושים) עולה שהם הטועים והמשנים, למשל כעולה מהמחלוקות בין ינאי לשמעון בן שטח, או בהטחות נגד אליעזר בן הורקנוס וישמעאל שאינו דרשן עוקר הרים. לכך מצטרפת הטעות שבה אוחזים החוקרים - שהתקבעו על יחס איבה שלילי בין עדת קומראן והחשמונאים, וכדי להמשיך בתזה זו אף תירצו (באופן לא סביר) את קיומה של מגילת 'תפילה לשלום יונתן המלך' שכביכול הושחלה מבחוץ ע"י כת נגדית ונותרה מונחת בטעות בין המגילות (ובכלל טועים חלקם הסבורים שהמגילות הן אוסף ספרייה ממקורות שונים), כאשר בפועל החשמונאים התפתחו אחרי החסידים ועדת קומראן, ביקשו קרבתם וספריהם, עד שאימצו הלכותיהם כצדוקים, והתקינו את 'חבר היהודים' שבמטבעותיהם, הוא מועצת המלך מהמגילות.

הרכב שני אלו (מהותן של המגילות וזהות מחבריהם) מפריך והופך את זיהויים שהתקבע בטעות ככת איזוטרית. חשוב לעמוד ולהבחין במצב הדתי-פוליטי של תחילת היווסדותם של עדת קומראן: אלו שיא ימי ההתייונות - ולכן היה מוצדק להתבדל מהמתיוונים – כחשמונאים אחריהם (שהתקבלו בעמ"י למרות מחלוקות עם הפרושים). משכך, ההתנהלות ומיקום הקהילה הנכון הוא הרחק מהשפעת המתייונים, וזאת לצד הוראות מקראיות לאליטת לווים וכוהנים בערים נפרדות (ואכן יישוב קומראן מתאים לעיר לווים/כוהנים), כפי שנוב היתה בימי בית שאול ודוד, וכפי שהמשיכו בימי חז"ל מספר ערים כאלו ברחבי הארץ.

התעוררות דתית ופרץ נבואות קמו בשתי נקודות, כאשר באחת משתי אלו קם 'עמוד צדוק' (ב"ד ה' 5, או לפני כן בימיו של צדוק בן אחיטוב): בימי חורבן בית ראשון בישראל ואף בכורש משיחו (הדת הזורואסטרית שקרובה לעדת קומראן), ומטרום הטמאת אנטיוכוס הרביעי (כאשר הראשון מנבא בעיקר בכתבי סוד גם על השני). ביניהם (במחצית הראשונה של בית שני) היו ירידות ועליות שכללו את עזרא הסופר שמצא ספרים וחידש הלכות רבות (בפרט את חג הסוכות), כמתואר באפוקריפון ירמיה, עד שנוסדה עדת קומראן.

עדת קומראן בתקופתה הראשונה (סוף המאה ה-3 או תחילת המאה ה-2 לפה"ס) קרובה ליהדות מצרים ובית חוניו: בזכות המצע העברי של תרגום השבעים שהתגלה במגילות קומראן, מתברר שתרגום השבעים נוסד בעדת קומראן - והיא שאוחזת בגרסה המקורית הנכונה והמדויקת שלו. גם חמשת בתי כנסת ('פרוסאוכה') מהמאה ה-3 במצרים תואמים ל'בית השתחוות' בברית דמשק יא' 22. בית חוניו מתקשר ומתאחד עם בית חשמונאי: חוניו השלישי/רביעי מבית צדוק בנה מקדשו במצרים מאותה גישה של עדת קומראן לא להשתתף במקדש החולל ע"י המתיוונים בירושלים; פניית אגרת פתיחת מק"ב לשמירת חנוכה; עזרת חנניה וחלקיה בני חוניו למלחמתו של ינאי הצדוקי ששובח ע"י עדת קומראן במגילת 'תפילה לשלום יונתן המלך'; תיאור האיסיים והתֵרָאפּוֹיְטִים (רופאי הנפש) המוערצים ע"י פילון. אך בהמשך יהדות מצרים התקרבה להליניזם והתיוונות, ומיהדות זו יצאו רוב הספרים החיצוניים שפסולים ודחויים לקומראן. עם זאת, ייתכן ושרדו במרד התפוצות (115 לספירה) קבוצות שהעבירו את 3.5 מגילות קומראן (בן סירא, ברית דמשק, צוואת לוי הארמית ו-4 מזמורי תהילים) עד גניזת קהיר - כאלף שנה לאחר מכן.

חז"ל הם הזרם האחרון שקיבל ואסף את מסורות עדת קומראן. תחילה, נוכח החלשותם ועד אובדנם של המתיוונים מישראל, מסורותיהם של עדת קומראן הוטמעו ע"י החשמונאים והצדוקים, ולאחר מכן הנוצרים ניסו להחיות יישום על הספרות המשיחית והקהילתית שמהמגילות. עד שלהי בית שני בין קבוצות אלו היו גילגולים פוליטיים ודתיים סוערים (מתייוונים, חשמונאים, צדוקים, פרושים, הורדוס, בית הלל שמאי, נצרות איסיים וחסידים) שהחלישו את ייחודה של עדת קומראן, מה גם ניסתה לשמור את רוב מגילותיה ומסורותיה בסתר.

התוצאה של הסתרת אוצר התורה של המגילות לצד עליית כוחם של הגמוניות פוליטיות ודתיות חדשות מימי הורדוס – הביאה ל'עת לעשות לה'' – כתיבת המסורת, היא החלק של רוב המסורות הקדומות בספרות חז"ל הנכונות להיקרא - תושב"ע. עד אז רוב תורות אלו היו סודיות הן בעדת קומראן והן בחז"ל (כאשר המשנה היתה כסוד והבדלה מהנכרים). זהו הפיתרון לחידת מקור וראשיתה של ההלכה וקיומה תוך המשך פיתוחה בחז"ל (בגוונים שונים כפי שיוסבר להלן).

לא רק שחז"ל האחרונים שהתירו והתחילו לכתוב, אלא העובדה שראשוני הפרושים היו בעלי הלכות ספורות (חלקם בעלי פתגם מוסרי אחד), מלמדת על ההלכה הדלה בתקופה זו (מהחשמונאים עד הלל ושמאי), וכן שבין הפרושים לתנאים מצטרפת מגילת תענית שמורכבת מהלכות פרו-חשמונאיות (צדוקיות), ולמרות שזו היחידה שהתקבלה מכת הפרושים, אלו ביטלו הלכותיה ומועדיה. גם הביקורת שהטיחו הפרושים נגד הצדוקים כי אינם יודעים לדרוש מקורות ואסמכתאות למסורותיהם תמוהה והפוכה, שהרי המשנה מאופיינת באי-דרישה עוקבת לפסוקי התורה, בדומה לרוב המגילות הכיתתיות ההלכתיות. עלטה זו על ראשוני הפרושים ניכרת כבר ובעיקר בזיהוי ושיוך יוסי בן יועזר. מחד הוא כונה 'חסיד שבכהונה' – תואר שקרוב לעדת קומראן לצד שנלחם באלקימוס המתיוון, ומאידך, כונה גם 'המקל' – וגינוי זה מצוין מפורשות בפשר תהילים לז' א', ואף מאפיין את ביקורת עדת קומראן על דורשי החלקות 'כי בחרו בקלות' העולה עם המגמה ההלכתית של הלל וכמותו.

עם זאת, עדיין הצליחו בחז"ל (בעיקר כאמור מהקבוצות הנ"ל מתוכם) לאסוף ולבנות בעיקר ממסורות עדת קומראן הלכה מקיפה, ואף חז"ל הם האוחזים בכמות הגדולה ביותר של תחומי ההלכה ששרדו מעדת לחז"ל, כגון דיני שבת, תפילה ונישואים. אמנם עיקר התאימות היא בתוכן ובמהות ההלכות, ופחות בסדר הסגנון והצורה, וזאת כיוון שספרות חז"ל קרובה ללשון דיבור, ואילו לשון המגילות קרובה ללשון המקרא, לצד היותה אחידה ואנונימית (תמיד הלכות קצובות, בלא ערעור, בלא ריבוי דעות ובלא משא ומתן). עם זאת, במסורות שהתקבלו מחז"ל מחסידים וכוהנים, בראשם איסי בן יהודה, פנחס בן יאיר, בית אַבְטִינַס, אליעזר בן יעקב (מסכת מידות), אליעזר בן הורקנוס ורבי ישמעאל, התקבלו הלכות כמעט ללא עוררין וסתירות! נסכם כי מסורת חז"ל מורכבת מ-3 מרכיבים אלו: מסורות מקומראן; מסורות מאפרים-דורשי החלקות; מדרש-יוצר של התנאים המפולפלים.

השאיבה של דקדוקי ההלכות בעדת קומראן לתורת משה, לצד פרצי נבואה בין נכבדי חבריה, היא שהביאה את חז"ל לכלול את כל התושב"ע כ'תורה למשה מסיני'.[4] זאת ועוד, רוב המסורות חודשו ע"י עדת קומראן (הכתבים הכיתתיים), וחז"ל שקיבלו מהם, המשיכו ביצירה אנושית של פלפולי בית המדרש (המדרש היוצר), עד שמפעלם הביא ליצירה הנראית חדשה ושונה. תורות נוספות יש במגילות קומראן, ואף אין בידינו קצה חוט כיצד התגלגלו לידיהם של עדת קומראן, ובהם: ספרות הקדמונים, שאר הנבואות ממתן סיני וגלות בבל (3 קבוצות המגילות הראשונות), שהם תואמים גם למושג המקביל שיוחס לפרושים: "מסורת אבות". בראשן מגילת המקדש והיובלים, וקשה להכריע מי מביניהם הוא גם 'ספר התורה השנית' שמהווה כנראה את תחילת המחלוקת על ספרות המשלימה לתנ"ך (שבאופן פרדוקסאלי היא ספרות חז"ל ושחלק מחכמיה המשיכו להתנגד לחלקים מספרות מגילות קומראן זו). ייתכן ואך התנגדותם של אפרים-דורשי החלקות לספר זה ('ספר התורה שנית') התקבלה בחז"ל בהמשך דחיית ספרים חיצוניים (פנימיים לקומראן) כאלו, ומאידך ישנם ספרים חיצוניים דחויים ופסולים למגילות קומראן, כך שלחלק מהספרים חיצוניים (ממקורות פסולים וזרים) יש הצדקה לנידויים.

זולת איסוף המסורות של חז"ל בעיקר ממגילות קומראן (וזולת איסוף ממקורות זרים), חז"ל יצרו מסורות חדשות, שלא היה להן מקור של מסורת אבות קדומה, אלא היא מדרש יוצר לפי דעתו ותפיסת עולמו של אותו חכם. גם הזכות לספרות זו מקורה כנראה ממורה הצדק שהיה 'דורש התורה' בעדת קומראן, אך בחז"ל המדרש היוצר התפתח בכיוונים שונים שכוללים ריבוי דעות שונות עד סותרות. בתקופה האחרונה של עדת קומראן (שלאחר מכן התפצלה לאיסיים וחסידים), היא כתבה למנהיג בבית המקדש איגרת המכונה 'מגילת מקצת מעשי התורה' (וכנראה גם מגילה 'מחלוקות' 513Q4), וזו, בניגוד למגילות שחיבר מורה הצדק (וכמובן לשאר קבוצות המגילות לפני כן), מאופיינת בדעתנות ומטבעות לשון הקרובים לסגנון של ראשוני חז"ל (בעיקר לשון רבים כ'ואנו חושבים' במקום התגלות מוחלטת). לפיכך יש התאמה גם בשילוב של שני המוטיבים שמאפיינים עדת קומראן וחז"ל: שמרנות ויצירה. ניכר כי חכמים שונים ניסו להתעלות על חבריהם (ולא רק נגד כתות יריבות), וכך ומגורמים נוספים, מוטיב היצירה גבר על מוטיב שמירת המסורות (כנראה גם העובדה שמסורות הגיעו ממקורות זרים נוספים וסותרים, חיזקה את כוח החכם היוצר והמכריע לפי שכלו החריף – 'עוקר הרים'). עניינים אלו ניכרים במחלוקות של ר' אליעזר בן הורקנוס למול ר' עקיבא, וכן בין בתי מדרש התנאים/הלכה (עקיבא-ישמעאל), שממשיכים את היחס בין הלל ושמאי, בשינויים שונים.

כך גרם המדרש היוצר בספרות חז"ל, לצד רוב הספרים החיצוניים (הדחויים שאינם במגילות קומראן, קבוצה 3 בפרק בעניין), להאפיל ולהפחית את האמינות והאוטנטיות של מגילות קומראן, בעיקר של שלושת הקבוצות הראשונות של המגילות, וזאת כיוון שאלו חיבורים אנושיים הטוענים הממציאים סיפורים עתיקים.

על זאת יש להוסיף את מגמת ההקלה של בית הלל על שמאי, שתנאים המשיכו בקו זה, והמדרש היוצר לרוב יוצר הקלה, יחסית למסורות הקדומות שהן מחמירות, כיוון שפשט התורה מחמיר, בעיקר בענייני טהרה – אלו התבטלו כמעט כליל. ישנם מספר מקורות וסיבות נוספים להקלה בחז"ל: גישה מאפרים דורשי החלקות שכבר הוגדרו 'כיא בחרו בקלות'; הוראות התורה להלכה המיועדת לעם הארץ נמוכה בדרגתה מההלכה הנדרשת מהכוהנים; שינוי החברה והמציאות - המקדש חרב (ואיתו מאות הלכות שלא ניתן לקיימן).

כאשר בחז"ל פירשו לפי דרך הפשט, קשה לשער אם זהו 'מדרש מקיים' של מסורת קדומה מעדת קומראן שדיקדקה התורה לפי הפשט – הוא ה"נגלות", או חידוש במדרש יוצר פרשני/הגותי (ואפשר שהתפתח ממגילות הפשרים), או. יוצא אפוא, כי בכל אופן מדרש יוצר שמכוון לפשט אמור להיות זהה לנגלות, למעט בקשיי פענוח משמעות הפשט וחריגים, כגון: העיקרון המפתיע (אם כי מצוי כבר בנביאים, כך שבתורה מהותו הרתעה חינוכית) של ביטול עונש מוות בתוך עדת קומראן (ייתכן שהעיקרון אינו תקף ביישום לכל העם) שאולי חיזק את מגמת ההקלה הפלילית עד ההלכתית בכלל ובחז"ל. נמצא כי החסידים העמיקו והחמירו בפשט המצוות, כגון: כיבוד כל זקן ממרא; רשות לכל אדם עובר בשדה לקטוף ענבים; איסור הריגת כל חיב בשבת.

גילוי חשוב נוסף של עדת קומראן הוא "הנסתרות", כמו הלכות שבת – שאינן ניתנות להסקה מהפירוש הפשט. בעדת קומראן ישנן גם פרשנות מרחיבה של הפשט, כמו יישום עיקרון 'וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל' וה"כילאיים" לתחומים שונים (ראו ניתוח בפרק הלכת ה'נגלות': פשט המורחב מהיקשים עם אסמכתא מקראית למקרים דומים), ושניהם התקבלו והמשיכו להשתכלל בחז"ל. מהרחבות כאלו (ועוד), חז"ל ביצעו גם מדרשים הקרובים להרחבות, שהם מעין הרחבות לבין פירושי דרשים שונים של 'מדרש מקיים', והדגומה המובהקת לכך היא ההלכות השונות שסמכו חז"ל על 'לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם' (ויקרא יט' 26).[5] אלו כנראה נכללים בנגלות, אך לעיתים קרובים לתחום המחבר בין שני סוגי פרשנות והוספות אלו – שהוא גם העצים את המדרש היוצר:

כל עוד חז"ל שמרו על המסורות שקיבלו (כרבי אליעזר בן הורקנוס שהעביר רק דברי רבותיו) מעדת קומראן (אף שחלק התקבלו מאפרים דורשי החלקות), או לפחות דרשו מסורות (הלכה ואגדה) לפי עקרונות הפשט וללא הקלות, הרי שמסורות אלו נצרכות וחיוביות - אחרת לפי מה ינהגו בכל התחומים שאבדו 600/700 סדרי משנה שהם כנראה מגילות קומראן?!       אך כאמור ישנן גם את המגמות לעיל (התנצחות במדרש יוצר, הקלה, מסורות ממקורות זרים) ולכן ישנן גם סתירות בין עדת קומראן לחז"ל, שלהלן נסכמם יחד מול הצדוקים. אך קודם לכן יש להדגיש כי המחלוקות המקוריות בין המסורות הקדומות הן יחסית יחסית מעט, לעומת הרוב הדומה, שבתוכו יש:

• מחלוקות שורשיות (דעה סותרת לפשט מדעה/מסורת קדומה): לוח השנה (אך אין עדויות ישירות בחז"ל נגד עדת קומראן, רק נגד הצדוקים שלא ברור מהו הלוח שלהם, אך גם בתוך חז"ל יום הכיפורים); ריבוי נשים ואחיינית; בן סירא ואיוב בארמית (אם כי היו בחז"ל שסברו הפוך); אגדות עקיבא נגד מטטרון ומשה רבינו; היתר נדרים
• מחלוקות בענפים (תלוי בפרשנות אפשרית): הקלה בטהרה;
• מחלוקות בדקדוקי הלכה: כבר תוצאה של השיטות לעיל או מגמת השכלול וההפשטה בחז"ל.

ועתה נשווה זאת לסתירות פנימיות בתוך חז"ל:

• מחלוקות שורשיות (היפוך הפשט ודעות סותרות): דוגמה קלסית לכך היא הפירוש לדברים כא' 12: 'וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ' - עקיבא אינו מכבד פירוש/הלכת רבו אליעזר שכנראה הביא מסורת אבות קדומה (מגילת המקדש ??, פילון והתרגומים זולת אונקלוס), או אם הוא דרש פשט לפי ההקשר (אבלות והסרת היופי) ומהקבלה מקראית לשמ"ב יט' 25.
• מחלוקות בענפים (תלוי בפרשנות אפשרית): המחלוקת בין הלל ושמאי אם לשכב בפועל בתפילת 'שמע ישראל' עולה ממגילה ליטורגית של קטע זה, ובכלל ייסוד שתי התפילות ביום של עדת קומראן, אך אלו מיועדת לעדה ולכוהנים, ואילו אין חיוב ליהודי הפשוט – וגם דעתם של כמה מחז"ל שאין תפילת קבע אלא מתחנונים.
• מחלוקות בדקדוקי הלכה:

נמצא כי המחלוקות בתוך חז"ל אינן רק ב"ענפים" כפי שניסו לתרץ רבנים בימינו,[6] אלא חכמים חלקו ביניהם על אופני שמירת המצוות. יתרה מזו, הרבה מהמחלוקות הפנימיות בחז"ל שורשיות וגדולות אפילו ממחלוקותיהם מול הצדוקים. ודעתם של 'עוקרי הרים' אף גברה לרוב על מסורת קדומה או על הפשט. לפיכך, חכמים תירצו זאת במהות ודרכה של התורה עצמה, בסוברם שיש מט' פנים לאיסור ומט' פנים להיתר (חגיגה ג'; ומקבילות במדרשים) ותפקידם הוא להכריע בפלפולם או לפי רוב. בכל אופן, נוכח המחלוקות היותר מהותיות בין חז"ל עצמם לעומת בינם לבין הצדוקים, מתבקשת השאלה למי כוון אישום השנאת חינם שבגינו חרב הבית (וכיצד שעד עתה זה לא תוקן – ראו בנספח בעניין). אולי כאן על השבח?

אמנם יש כמה מחלוקות שורשיות בין עדת קומראן לחז"ל, אך המחלוקות בין חז"ל לצדוקים הן בעיקר 'ענפים' שמתאימים לרוח וסגנון המחלוקות והדיונים שבתוך חז"ל. נראה שהשנאה הפוליטית-כיתתית היתה גבוה וחזקה מהלכה

במגילות קומראן שרדו 7.5 מתוך כ-90 ספרים חיצוניים, אך יש לחלק בין מקורות ומהות של הספרים החיצוניים לשלושה: 1) 7.5 הספרים שבמגילות נמצאו תואמים לשאר ספרות עדת קומראן; 2) מספר ספרים חיצוניים שאינם במגילות אך קרובים אליהם וללא שום סתירה, וכנראה פשוט לא שרדו בין המגילות; 3) שאר רוב הספרים החיצוניים שמקורותיהם מערבוב מסורות זרות (ספרות הלניסטית בעיקר ממצרים [כארתפּנוּס ל'דברי הימים למשה רבינו'/'ספר הישר'] ועד ספרות חיצונית לברית החדשה מדרשים מאוחרים) או כאשר כוללות סתירות למסורות עדת קומראן (כדוגמאות בפרק לעיל בעניין), ולכן אלו פסולות ודחויות למגילות קומראן. קבוצה שלישית זו הטילה צל ודחייה גם על הקבוצה הראשונה הקטנה (והשנייה בספק/באמצע), וכך זו מצדיקה לכאורה (ללא יכולת בירור ואבחנה) את הדחייה ל'ספר התורה שנית' ששלחו עדת קומראן לקבוצה בימיה שיקבלו הספר והמסורות. עם זאת, בתקופתה הראשונה של עדת קומראן לא היתה הקבוצה השלישית, ולכן היא כנראה לא רלוונטית ונכונה, אלא מתייחסת יותר לססיבת הדחייה של חז"ל לספרים החיצוניים. עם השנים ושכוח הכיתתיות, מגמה זו התהפכה בחז"ל: המדרש היוצר המשיך, המסורות התרבו ונכתבו, ולצידם המשיכו להגיע מסורות קדומות משלושת קבוצות הספרים החיצוניים, וכך בסוף ימי הביניים נמצאה ספרות חז"ל (שכבר יותר נכון להגדירה ה"הספרות הרבנית") כוללת מאות מדרשי הלכה ויצירה, שלא רק הפוכה לפרושים הראשונים שהעבירו בקושי מסורות בודדות של מוסר (בעיקר מאנטיגנוס איש סוכו עד שמעיה ואבטליון), אלא בתוכה מדרשים שלמים ומסורות רחבות משלושת קבוצות הספרים החיצוניים, תוך המשך הסתירות ביניהם (אך הרקע הפוליטי דתי נחלש עד אבד).

מגמת ההכלה ואיסוף המסורות הסותרות קרתה גם לצד תהליך חיובי חשוב בחז"ל (החל לערך מהאמוראים) של הארת הדרך הישרה של פירוש התורה ויישוב סתירות בתלמוד (בניגוד להתנצחויות מפולפלות ועקומות של שמעון בן שטח, יוחנן בן זכאי ור' עקיבא). כמו-כן, קבוצות חסידים ובלתי-מוגדרות או שלא ידועות לנו, המשיכו לפעול לפחות עד סוך האלף הראשון לספירה, ביניהם קבוצות טרום-קראיות, בעלי 4.5 מגילות קומראן שבגניזת קהיר, ר' משה הדרשן שהשתמש בספרים מקבוצת הספרים החיצוניים הפנימיים למגילות (ללא שימוש בספרים חיצוניים ודחויים למגילות).

לסיכום, במקומות שה"תיקונים" של חכמים דרשנים מפולפלים, "עוקרי ההרים" שגברו על בעלי המסורת מ"סיני", בין אם כיוון שהעדיפו פרשנות דרש על הפשט, רגשית על רציונאלית, ובין אם מאינטרסים אישיים של נצחנות פנים חז"לית לכבוד המכריע או יצירת הגמוניה חדשה נגד כתות או גיבורי התנ"ך, ובן סירא שכבר צוטט לפני ואחרי כמבין כתבי הקודש, השתבשה מהותה ודרכה של התושב"ע האמיתית.

לאחר גישת הקלה וסוג הפרשנות, נתייחס לכת היריבה העיקרית לפרושים, ואילו הלכתית קרובה לעדת קומראן: הצדוקים. תחילה הקרבה ההלכתית לעדת קומראן מסויגת והפוכה משלוש המחלוקות הפילוסופיות-עיקריות שתיאר יוספוס את הצדוקים ב???: דטרמיניזם - גורל האדם, עולם הבא ותחיית המתים, ולאלו מצטרפת המסורת כי הצדוקים סברו שהלכות הנישואים אינן הלכה למשה מסיני – בניגוד מוחלט לטוביה. (רק) לפיכך, דווקא הפרושים הם הממשיכים את העקרונות הפילוסופיים של עדת קומראן. יתרה מזו, הצעתי לחלק את הצדוקים לשתי קבוצות הפוכות זו מזו, כשראשונה היא בית חשמונאי שאכן היו קרובים עד מאוחדים עם עדת קומראן, והשנייה הם הכוהנים של שלהי חורבן הבית השני, עת השחיתות חזרה (כטרום-חשמונאי) לנסוק, וצאצאי עדת קומראן – האיסיים והחסידים, התרחקו מהם. איבוד מסורת עדת קומראן מסביר את ההפסדים במרידות וחורבן הבית (למול נצחונות החשמונאים), אף שעדיין אחזו בהלכות יבשות של טהרה. בכל אופן רב הנסתר על הגלוי בנוגע לזהותם ומהותם של הצדוקים הראשונים והאחרונים נוכח חוסר כל מסורת צדוקית אותנטית, למשל: באיזה לוח שנה נהגו הצדוקים הראשונים? האם ספר גזירתא (שבעצמו סותר את הטענה שאין להם מסורות אבות) הוא אחת ממגילות קומראן או הלכות שאספו מהם? אם בית שמאי קרוב אליהם יותר מאשר לבית הלל?!          

באופי ומגמות שונות ניצבת הנצרות, שאצלה דווקא סגנונות דומים לעדת קומראן. תחילה כמובן בניסיון יישום המשיחיות, וזאת לאור קבלתם ושמירתם על ספרים ומסורות רבות של משיחיות, קהילתיות וטרמינולוגיה מהמגילות. הכנסיות הן אלו ששמרו לנו על 7.5 ספרים החיצונים הפנימיים שנמצאו במגילות קומראן, אך מאידך אספו ויצרו מאות ספרים חדשים, כנראה ברוח בליעיל תועה ומטעה. חידה גדולה של עול וקיום המצוות עומדת על פירוש מילים בודדות של 'ונשפטו במשפטים הרשונים אשר החלו אנשי היחד לתיסר בם עד בוא נביא ומשיחי אהרון וישראל‏' (סרך היחד ט' 11-10), שאם משמעותן אכן ביטול המצוות (כמסורת שהגיעה גם לחז"ל), הרי שלעתיד לבוא (ולדעת הנוצרים מימי ישו) ניתן להפסיק בייסורי המצוות. ייתכן ומכאן הגישה ההפוכה של פנייה לנכרים וקבלתם לדת החדשה.

להלן חלוקת תקופתה של עדת קומראן (200 השנים שלפני הספירה) לשלוש תקופות עיקריות (וכך מסודרות בחלקי בספר):

• 1) תקופת מורה הצדק שבימיו נוסדה הלכת קומראן על בסיס המגילות הקדומות שקיבלו וחידושיו בהתגלויות. בעקבות חסידי עדת קומראן, פעלו החסידים והחשמונאים וה'רבים' שבספרי המקבים (ובפרט שהחשמונאים תרו אחר המגילות והשתמשו בידע שהגיע אליהם מהמגילות, כמו מגילת המלחמה), כאשר יהודה המקבי מתאים לגיבור ההירואי שבמגילות (ואילו בחז"ל נשכח). מאבק עדת קורמאן במתיוונים ובקבוצות שנטשו אותם חל עד לאובדן רובם, כאשר מיעוטם נטמעו בעם בישראל. הכתיבה הקומראנית המתייחסת לכתות בתקופה זו מאופיינת בכינויים של קבוצות ודמויות, ובכך מותירה אותנו באפלה וסימני שאלה לזיהויים ואף לזמנם, וההצעות תלויות ברמזים והקשרים עקיפים כ'הררים התלויין בשערה'. הצעתי שייסוד עדת קומראן חל לפי בתקופה הקשה של שיא ההתייוונות (טרום החשמונאים), וזאת בטרם נוסדו הפרושים והצדוקים (ואילו רוב החוקרים מאחרים את התקופה ולכן מזהים אותם כמתנגדיהם);
• 2) התקופה השנייה לאחר מות מורה הצדק עד סוף ימי החשמונאים: המתח והיריבות הגדולה שהיתה בין עדת קומראן למתיוונים נפוגו (היות והמתיוונים אבדו), וההתקרבות הספרותית לחשמונאים פרחה וגברה. גם עמ"י בכללותו חזר בתשובה וקיבל את הנהגת בית חשמונאי שהתקינו הלכות כטבעות המקדש ו'חבר היהודים' מהמגילות. במספר מגילות לתקופה זו מתוארת גאולה, ואכן זוהר החשמונאים היה מרשים בהיבטים לאומיים ופוליטיים, אך במגילות גם מצוין מפורשות כי המימוש המלא של נבואות הגאולה אינו בבית המקדש השני, אלא בבית מקדש שלישי שיברא ע"י הקב"ה, ויש להמתין בסבלנות לקץ שמתארך (ולמרות זאת חוקרים מקובעים שעדת קומראן היתה כת משיחית אובססיבית בציפייה מיידית ועם אכזבה גדולה). אך אז קמו כתות בית שני המוכרות (צדוקים, פרושים, בייתוסים ועוד), שמגמתם, בניגוד למתיוונים, היתה לנסות לשמר את ההלכה כדעם התורנית, תוך שכמובן סברו שהלכתם היא הנכונה והקדומה. כנראה עדת קומראן עדת השפיעה מבחוץ, וכיוון שהלכות דורשי החלקות המתיוונים הוטמעו בעם מזה מספר דורות, ההלכה של עדת קומראן נראתה כחדשנית ושגויה למקובל באותן הדורות ע"י הפרושים שכינו אותם 'מסורת אבות' (אלא שחלקן היו 'מסורת מתיוונים'). מלכות חשמונאי המשיכה להתקרב לעדת קומראן ולהלכותיה, ובהדדיות עדת קומראן כתבה את המגילות האחרונות (הקבוצה החמישית), שכוללת שבח למלך יונתן וכרוניקות החשמונאים שהיוו בסיס למגילת תענית הפרושית שבוטלה.
• 3) התקופה האחרונה מימי הורדוס. הוא שיבש את ההגמוניות התורניות והדתיות שהתקינו החשמונאים בעצת עדת קומראן (בראשם 'חבר היהודים'). עדת קומראן הפסיקה בכתיבת חיבורי קודש (ובכלל), וממנה נפוצו איסיים וחסידים - שחלקם התמזגו עם חסידי-התנאים וכתות קדומות בנצרות (ובנו את מסורותיהם בקרבה למגילות קומראן, בעקרונות השינויים כלעיל), וקבוצות נוספות שרב הנסתר עליהם מן הגלוי, כמו בעליהם של מגילות קומראן במצדה ו-3.5 מגילות קומראן מגניזת קהיר.

אסיים במחלוקת העיקרית שלכאורה לא נותר לה שריד בעמינו, אך מתעוררת באו"ם בניסיונות ליישום קרוב – לוח השנה בן 364 יום, נוכח יתרונותיו המדהימים והבלעדיים של מעגליות מיסוי נוחות ודיוק. לוח שנה שבתי-שמשי זה כבר הוכרע לכאורה בהתאמתו לשתי תקופות שמירת המצוות הנכונה בעמ"י בתנ"ך (קוים חלקית גם בקדמונים ובמלואו בעדת קומראן): ביציאת מצרים במדבר, ומגלות בבל עד 'וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת' (דניאל ז' 25), לפי ממצאי מחקריה המדהימים של אני ז'ובר. לסוגיית לוח השנה ניתן למצוא שרידים וסימנים לניסיונות חידוש והתקנת לוח השנה הירחי במסורות הקדומות של ספרות חז"ל (למשל: קורבן פסח בשבת; מועדו של יום הכיפורים והינף העומר; עיבורי השנה). עדיין נותרת החידה איזה ומתי הם ימי העצרת לסינכרון והשלמת 365.25 יום, וכן כיצד נהגו החשמונאים הראשונים, הצדוקים-הראשונים והאיסיים? האם ייתכן שהעובדה שיש נוסחים של מגילות  עם וללא מסורות לוח שנה מעידה על כך שכבר חסידי עדת קומראן נטשה את מסורת לוח השנה?

בסיום הספר ניסיתי לעמוד על פתרון החידה המרתקת שתיארה ורד נעם (??) בלשון נהירה: 'התהוותו של העולם ההלכתי הבתר-מקראי לוטה בחשיכה הפרושה על מאות השנים שבין סופה של תקופת המקרא לבין ימי החשמונאים. קורפוס זה של חיים יהודיים מגיח אלינו בגילוייו הראשונים בשתי המאות האחרונות לקיומו של המקדש השני מתוך סערת מחלוקת... ומתמצק לכלל מסורת אחת... במאות השנים שאחר החורבן, בתוך יצירתם הספרותית של חז”ל. מערכת הלכתית זו של חז”ל, המשתרעת על פני מאות רבות של שנים, מחורבן הבית השני ועד לחתימת התלמודים... משקפת תרבות יהודית חדשה, נבדלת כמעט לחלוטין מזו המקראית שקדמה לה'.

זולת מגילות הכיתתיות ואחריהם ספרי המקבים, תיעודי הזיכרונות הבאים (בעיקר חז”ל ויוספוס) כבר מאוחרים במאות שנים, ולכן גם לצד אמינותם פחותה, עד שספק אם סיפוריהם מכוונים לדמות ולדור המתואר, בין במכוון, ובין מטעויות וסטיות גלגולי הדורות. עם זאת, מסורות ומחלוקות שנשארו אצל חז”ל מעידות על קרבתן או התנגדותם לעדת קומראן,[7] שגם באלו חלו תמורות.

ההגמוניה השלטת מימי הבית הראשון ועד ימי טרום החשמונאים היתה כהונת בית צדוק. בית צדוק אלו אינם הצדוקים שנגדם התפתחה שנאה תהומית ע"י הפרושים, וייתכן שהצדוקים-האחרונים (בניגוד לצדוקים-הראשונים) נשאו לשווא את שמם של בית צדוק, בעוד לא קיימו את הלכת בית צדוק. בית צדוק אלו גם אינם עדת עדת קומראן, שכן עדת קומראן, על אף שבראשונה עומדים כוהנים מבני צדוק, נוסדה רק בתחילת המאה השנייה לפסה"ד, ובעיקר חידשה הלכות רבות בעיקר ע"י מורה הצדק. בתקופת טרום החשמונאים שלטו המתייוונים, אך המתיוונים אבדו לחלוטין, ורק מעט מהלכותיהם שולבו במסורות הפרושים, הפרושים והחסידים אימצו את מסורות עדת קומראן ואת חברי העדה. בכלל זה, קבוצות שונות התירו לעצמם את הזכות לתקן הלכות חדשות, וכתיבה בכלל (שאינה נבואית). באמצע תקופת החשמונאים עדת קומראן היתה קרובה לצדוקים-הראשונים, וזוהי גם תקופת השיא שבה עדת קומראן היתה בהרמוניה עם השלטון – היא שיא תקופת בית שני של מלכות ממלכתית ותורנית. לאחר מכן מימי שלומציון חזרו הבעיות הפוליטיות והתורניות למתחים ויריבות, והשלטון הוחלף תדיר. ספר זה אינו מנתח תקופה זו בהרחבה, היות ו'מגילות מורה הצדק' לא חוברו או אפילו מכוונות לתקופה זו[8] (בניגוד לדעת חלק מהחוקרים). אלא עומד על אזכורים עיקריים של סוף תקופת החשמונאים וימי הורדוס, עד הרכבת ספרות חז"ל במאות הראשונים לספריה בדילוג לימי הורדוס ובית הלל ושמאי, נראה ששוב הצדוקים היו רוב הכוהנים הגדולים, וכנראה גם האיסיים היו קרובים למלכות, אך סיכמתי רק את ההיבט ההלכתי – כיצד אופיים התורני (ולא סגנונם הספרותי) של התנאים-חז”ל (הבתים הלל ושמאי, התנאים והאמוראים) קרוב ודומה לעדת קומראן, מאשר הפרושים חסרי מסורות ההלכה.

ממנה הגזע היחיד שממנו התפצל במקומות שונים והתאחד באחרים, ובא לידי ביטוי בשיטות הלכתיות שונות, שעיקריהם (מסדר עולה ליורד): האיסיים, הבייתוסים, הצדוקים, הכוהנים, בית שמאי, ולבסוף גם בתנאים-חז”ל. אמנם תחילה בתקופת ההתייוונות הפיצול היה לכתות שדחו את תורת קומראן, אך אלו התמעטו לאורך התקופות, ותהליך ההיטמעות נספג יותר מאשר נדחה בתנאים-חז”ל, באופן שממשיך לאורך הגלות, זולת תחומים שאבדו (כמו טהרה ופולחן).

אט אט יבינו יותר ויותר כי השבח הגדול של כנסת ישראל הוא לבני צדוק הכוהנים.

בנספחים שלאחר חלק/שער סיכום זה, אעמוד על היחס בין הדתיים היום למגילות קומראן, פשר המגמות המתעוררות בעקבות חידוש התורות מהמגילות, והקבלות בין כתות בית שני לזרמים השונים היום בחברה הישראלית, בעיקר ביחס לציונות וממלכתיות.

עד כאן טיוטת פרק הסיכום של הספר. את טיוטת הספר המלא ניתן להוריד מקישור מתעדכן זה: https://drive.google.com/file/d/1fcBTUmiOOYn_BLPUh9gZRc8JEMAwMqjP/view

להערות: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it., יונתן לוי

להלן הערות שוליים של התקציר והסיכום שבדף זה באתר:

1.       טבלת השוואת תחומי מסורות מעדת קומראן לחז"ל

השוואת המסורות בין עדת קומראן לחז"ל קשה במיוחד כיוון שרוב המסורות במגילות אינן מרוכזות לפי נושאים, אמנם למשל מגילת המקדש כן דנה בנושאים לפי חטיבות, אך על רוב הנושאים יש תוספות וחידודים כיתתיים במגילות הכיתתיות, ומעטות הן המגילות הנושאיות כמו כמה מגילות שמוקדשות רק לתפילה וטהרה (ועליהן כאמור יש שכבות קדומות של מגילות ומהמקרא). לכאורה המצב בספרות חז"ל יותר קל להשוואה, שהרי יש ששה סדרי משנה, אך מסורות מצויות במסכתאות שלא להן (בכלל זה ברייתות ותוספתאות), מסורות רבות בין מדרשי ההלכה האגדה התרגומים והספרות האזוטרית. מלאכת השוואה שיטתית ומקיפה כזו הינה מפעל מעל ליכולותיי, ואבקש רק להצביע כמה דוגמאות וקווים כלליים של הקרבה והשוני בין שתי הספרויות:

2.       סיכום החידושים והממצאים על מהותן של מגילות קומראן ותגליותן הבלעדיות:[9]

שלושה נתונים בסיסיים וייחודיים שמאפיינים את עדת קומראן: כמות גיוונם וקדמותם של המגילות, כותביהם מהכהונה הגדולה של בני צדוק,[10] והשפעתם על היהדות וזרמים נוספים. להלן נמנה כמה מהדוגמאות הממחישות את חשיבותן הההיסטורית והתורנית של המגילות הגנוזות:

• במגילות הקדמונים יש מידע ומסורות שהתפשטו למזרח הקדום, כגון: פירוט חלק מגרמי השמיים בחנוך, הענקים, הגאוגרפיה הקדמונית במגילה חיצונית לבראשית וביובלים.
• שילובו של לוח השנה הייחודי בעולם בן 364 יום במגילות מגוונות תוך סינכרונו בעשרות מועדים ושבתות קבועים ומחזוריים בשנה, משמרות כהונה במשך יובלים, מזלות ושעון שמש ייחודי ומסתורי, אלפי מזמורי תהילים, חצרות ושערי בית המקדש. במאה הקודמת (ה-19) הסיקו נציגי האומות שלוח השנה בן 364 הוא היעיל הידידותי והנכון ביותר, ולכן ניסו ליישמו ולהנחילו בכל העולם.
• עדת קומראן היא המקור המייסד של תפילת הקבע הסדורה ובית הכנסת, הטהרה והמקוואות.
• במגילות יש חמישה נוסחי המקרא שאומצו בזרמים ודתות (ראו על כך בפרק הבא), ובפרט קדימותו של המצע העברי במגילות שקדם ותואם לחלקים בנוסחי תרגום השבעים ביוונית (שאחד מהם אומץ ע"י הנצרות). גם נוסח המקרא הארמי מקומראן שהשיחזור בחז"ל על ידי אונקלוס ויונתן בן עוזיאל מציין את מהות התושב"ע תוך הודאה מפורשת שהיה נוסח קדום שאבד: 'שכחום חזרו ויסדום' (מגילה ג').
• מספר מגילות מוכיחות את הנבואות על החשמונאים,[11] בכך שמתארות את נצחונם – ולראשונה מוכח שמגילות אלו נכתבו לפני החשמונאים.
• במ' המקדש נו' 11-15 שיטת הממשל צודקת רלוונטית ועדיפה על הדמוקרטיה בימינו: היא מגבילה את שלטונו של מלך (ובימינו ראש ממשלה או נשיא, לפי חוק יסוד סעיף, 39.ד') שאינו רשאי להחליט לבדו ללא 36 שרי ממשלתו. ממשלה זו היא כנראה 'חֶבֶר היהודים' (ה'חבורה' הממלכתית) - כרשום במטבעות החשמונאים.
• עדת קומראן דייקה בתיארוך המחצית הראשונה של בית שני, כאשר חז"ל טעו באלו (ראו בפרק 490 שנה), והמשמעות של כך היא שמסורת חז"ל משובשת לתקופה זו, ובעם לא עברה מסורת בתקופה זו, זולת כמה מגילות קדמוניות ומהר סיני.
• המקורות לשיטות מלחמות החשמונאים ממגילת המלחמה, מקורות לתקנות יוחנן הורקנוס.
• ההלכה הקדומה והראשונה בישראל.
• פיתוח הנצרות ומשיחיות מהמגילות.
• ספרות הסוד (מחנוך ונוסחי מקרא עם תיאור מלאכים, אל פיזונומיה ועוד כתבי סוד) אל ספרות ההיכלות (כתיאור הרקיעים והמלאכים) בחז"ל, ועד לקבלה ולספר הזוהר.
• יש להבחין בין ספרות המגילות לבין ספרויות אחרות. הטשטוש וההכללה של כל הספרויות יחד מטעה ומסתיר את מהותן של המגילות.
• המחקר מקובע ומתבסס על תיארוכים שגויים לקבוצות המגילות 1-3, ותיארוכם הנכון מוצע בספר זה "מסדר" את שלבי התורה עד הקמת עדת קומראן.
• היובלים מסביר את הסיבה לכך שממצאי השפה העברית מאוחרים לשפות השמיות העתיקות, וכן מצדיקה את זכות הירושה הראשונה והכיבוש הבלתי-מוצדק בין בניו של נח: חם משם.
• מסורות נוסחי התנ"ך, הנבואות והמסורות הנוספות מתקופות קדומות לעדת קומראן – מעידות על עולם תורני שלא שיערו אבותינו וחוקרינו. מדרשי האגדה שמרו על חלקם, אך זאת לצד פיתוח המדרש, ולצד איסוף ויצירת ספרות אגדתית הפוכה ומגוונת – שהחלישה את מסורות הקדמונים (ואף הרחיבה רציונאליים מדעת תורה בכלל).
• יש להבין את הרקע הדתי והפוליטי הקשה והחמור של עדת קומראן בימי היווסדותה, שאלו מצדיקים את התבדלותה (שהרי ברחיחת החשמונאים נתפסת המוצדקת), לצד אופי אורח החיים האליטיסטי של עיר כוהנים וחסידים (במקום ההסתכלות הצרה והזיהוי רק ככת).
• הקרבה בין החשמונאים לעדת קומראן ניכרת בכמה תחומים ומסורות, וזאת כאשר אין שום ראייה ישירה על המתח והיריבות ביניהם – כפי שמקובל במחקר.
• עדת קומראן היא קהילה יהודית ועולמית יחידה מסוגה ונפלאותיה התורניים ובאורחות חייה. היא המקור להתעוררות עם ישראל בתרבות החדשה של לימוד תורה ושמירת מצוות וטהרה, שעוצבה בשינויים לאחר מכן בחז"ל ושוב ושוב עד היום.
• ספרות חז"ל התפתחה כהמשך של מגילות ממ"ת ו'מחלוקות' הדומות ללשון חכמים, ומציינות לראשונה את דעת חברי עדת קומראן ללא התגלות או מקורותיהם התורניים. מכאן גם חז"ל (שבתוכם חסידים קרובים לעדת קומראן) חפצו להמשיך את המשך הדעתנות, וכך הספרות ההלכתית של חז"ל הורכבה משלוש אלו: מסורות עדת קומראן, מסורות דורשי החלקות, ומסורות מתחדשות לפי דיוני בית המדרש וצורך השעה. זו הסיבה שספרותן זו הטרוגנית, וכוללת מסורות זהות/קרובות מחד, וסותרות מאידך.
• במגילות הגנוזות אין טעויות מדעיות כמו שיש בספרות חז"ל, דבר שמצביע על אמיתותם וקדושתם.

ב.      אקטואליזיציה השוואתית; יחס ההלכה הרבנית; הצעה להשפעה הלכתית מהמגילות היום

3.       מה בין עדת קומראן בבית שני למצב הדתי היום? [12]

טענת מרכזית של ספר זה היא שבעיקר חסידים מעדת קומראן והאיסיים הכניסו לספרות חז"ל את רוב ההלכות שמקורן מעדת קורמאן, כאשר חלקן עברו עיבודים נוכח גלגולי ההיסטוריה הפוליטית והכיתתית, הזיכרון בע"פ לצד המדרש היוצר, והבדלים בין הלכה לעם לבין הלכה של חסידים וכוהנים. משכך, נקודת הפתיחה שבין עדת קומראן לחז"ל מצטמצמת הרבה יותר יחסית לאלו שסוברים שאלו היו זרמים/קבוצות יריבות, מה גם רוב תקופתם אינו חופף. נקודת הזמן שלנו אף מקרבת ביותר, שכן רבים דורשי התורה, ולצידם חילונים דורשי האמת בכלים המחקריים, על אף כמה הנחות יסוד שגויות בעניינו בביקורת המקרא המיושתמת גם על המגילות.

עם זאת, ישנם הרבה מחלוקות וסתירות שקבוצות ממשיכות לעדת קומראן, ביניהם טובלי שחרית, צדוקים בייתוסים וגינויים שונים בחז"ל, שהמשיכו בהלכה של עדת קומראן, והשאלה כעת, אם ההנחה שההלכה המקורית והנכונה היא של עדת קומראן (ובהנחה שלא נכון לשנותה), אזי לפי מי ראוי לנהוג? (תשובה לכך בעוד 2 פרקים)

הבדל נוסף חשוב להיום הוא שהרכבם ומעמדם של הקהילות פחת, קל וחומר יחסית לכתות של בית שני (אף שישנם מעט כתות וקבוצות חסידים בעיקר בעולם החרדי, אך לרוב אינם מחזיקות מעמד בפני המודרניציה או לאורך דורות). היות שאין קבוצה הקרובה לעדת קומראן (כאמור בפרק על חסידים היום יש ברמת ההלכה, אך ללא קשר ישיר לתורתם [יש עקיף]), הרי שההלכה להיום היא לפרט, למול עדת קומראן שייצגה את ישראל בתקופת ההתייונות ולאחר מכן היתה קרובה להנהגה החשמונאית (ראו בפרק בעניין). יוצא אפוא, שנקודת המבט של הקולקטיבית יותר מורכבת, וכוללת גם התייחסות לציונות וממלכתיות (עליה הורחב בפרק על ינאי).

הבדל נוסף בין עדת קומראן להיום הוא שלמות התורה. זכינו להיחשף לחלקים מתורתה של עדת קומראן, ומגילות רבות מקוטעות וחסרות מהקטעים ששרדו לרמת קריאתם. תודות לנצרות הצלחנו להשלים רק 7.5 מהספרים שמוגדרים כחיצוניים (ראו פרק בעניין), אך איננו יודעים לקבוע אם עשרות ספרים חיצוניים הם ממקורות זרים ופיקטיביים, או ממקור קודש הוא, במיוחד כאשר כמה בודדים סותרים לתורה/מגילות ובכך סביר שאינם אמיתיים. הלכות המונחות בפנינו יכולות לקבל משמעות מצמצמת או מרחיבה אילו היו בידינו הקטעים החסרים במגילות הקטועות, ומי יודע כמה מגילות בכלל לא שרדו לידינו ויש בהן תורה רלוונטיות לסוגיות כאלו ואחרות. אך אין לדבר סוף, עד בוא אליהו, משיח או נביא.

אף על פי כן, זכינו לכ-200 חיבורים שמאירים את התורה וההיסטוריה מונחים לפנינו, והחידושים והתיקונים מרתקים, ובעיקר – מוכחים כאמת הצרופה. במאמרים רבים של מבקרי חז"ל (כמו חוקרים, נוצרים משיחיים וחילונים כופרים) מובאים דוגמאות של סתירות מדעיות והיסטוריות של חז"ל. העובדה שמסורת חז"ל רצופה נעלמים היסטוריים גדולים ומהותיים (ראו בפרק ??), והפרושים האחרונים כמעט ולא הביאו שום מסורת הלכתית בניגוד למדרש שהיו 600/700 משניות שאבדו (חגיגה יג'), מלמדת שהמידע מספרות חז"ל לראשית ההלכה ב-200 השנים שלפני הספירה היא מועטה ומוגבלת. דוגמאות אלו מחלישות את הילת הקדושה של חז"ל, וכאן עולה השאלה הקשה האם עצימת העיניים של דתיים/חרדיים היום למדע העדכני נכונה או ארכאית הזקוקה לתיקונים? בכל אופן אין ספק כי היא ממחישה את הפריזמה הצרה בה דתיים לומדים תורה, בעוד המדע וההיסטוריה שופכים אור, וצריך להודות ולתקן - אך לכך צריך ערך אמת שגדול מערך אמונת חכמים עיוורת. יש לציין כי באף אחת מההפרכות המדעיות וההיסטוריות אין פגיעה במסורות של מגילות קומראן. צא ולמד מהי מסורת אבות ומה דרשנות ופלפולים. הנה כי בעוד דלת נסגרת, מגילות גנוזות שופכות אור חדש הראוי לבחינה גם בעולם הדתי הסגור בפלפולי פסיקה מאוחרים. כך מגילות ים המלח חושפות מידע חדש ומרתק שבחלקו לא הגיע כלל לחז"ל, וחלקו גם אינו מתנגש או בעייתי להלכתם. דוגמה לכך היא מועצת המלך והמשפט ממגילת המקדש נו' שאומצה ע"י החשמונאים ומוזכרת במטבעותיהם כ'חבר היהודים', והיא מערכת השלטון והמשטר הנאורה והמאוזנת ביותר בעולם הקדום ואף בימינו (ראו פרק בעניין). דווקא הדתיים הם שצריכים להתגאות ולעודד תורות שכאלו – 'כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה' (דברים ו' 6).

למרות זאת, המשך פיזור תחומי היהדות שיהודים לומדים ומפתחים ממשיך, שלרוב לעצמו מבורך, אך יש לאוספו ולהשוותו נוכח המגילות הגנוזות, לצד חזרה ללימוד ודרישת תנ"ך כעדת קומראן וחז"ל.

4.       יחסם של הדתיים-הרבניים לעדת קומראן ולתורת המגילות

הידיעה והיחס של החברה הדתית (ובכללה החרדית) היא נִישְׁתִיּוֹת למגילות קומראן, הנעה בין חוסר עניין של הכללה אנטגוניסטית לכתות (השונות) בימי הבית השני (למשל: היו צדוקים מעוותים או כופרים בבית שני [כאמור בפרק בעניין הצדוקים-האחרונים שונים בתכלית מאמונות עדת קומראן], שמאז ועד היום לא קיבלום, אז אין מה להתעסק עם מגילותיהם), בשילוב האיסור לקריאת הספרים החיצוניים, שעדיין רווח היום לפי רמת הדתיות (ראו בפרק הספרים החיצוניים כי רוב הספרים החיצוניים אינם בין מגילות קומראן ורובם אפילו סותרים אותן, ודווקא בימי הביניים הזרם הרבני אסף או חיבר מדרשי אגדות דומים - שחלקן שאבו מספרים חיצוניים סותרים אלו). משכך, כמת הדתיות כך קמת הקנאות לחז"ל ורמת הנטייה לברוח מהתמודדות בהרחבת ידע מהמגילות (כמו לרוב המדע המודרני) והשוואתה לחז"ל.

ריחוקם של דתיים קנאים נובעת גם מהתרחוקתה מהמגמות האקדמאיות של ביקורת המקרא, שאכן יש בה הרבה הנחות יסוד שגויות, לצד ביקורת לספרות חז"ל (שזו דווקא נכונה), וכך נחשפים פחות לחידושים החשובים של המחקר בתחום המגילות. למרות זאת, לשניהם (חוקרים ודתיים) יש מסקנת הנחת יסוד שמנונפים בה בהגדמה והכללה לעניינים רבים שאינם קשורים וגם אינם נכונים – כי עדת קומראן הינה אזוטרית כת מתבודדת שפרשה מעם ישראל (ראו בעניין פרק על טעות התבודדותם, ועל הקרבה והאיחוד עם החשמונאים).

מעניין שהדתיים הקנאים והחוקרים הגיעו לאותה מסקנה לזיהוי הפשוט של בין צדוקים (שמקובל שהיו חוג כהונה, לצד בייתוס) – לכוהני בית צדוק (עדת קומראן). הדברים כאמור הרבה יותר מורכבים, למשל: איך הם אותה קבוצה (אפילו הלכתית) אם עדת קומראן הטיפה ושנאה את הצדוקים בירושלים, כולל את הלכותיהם? איך דתיים מעיזים לצאת נגד בני צדוק הכוהנים? ואם הצדוקים אינם מבני צדוק, מאיפה יש להם את כל המגילות האלו, וזאת כאשר מקורה של רוב ספרות חז"ל היא מעדת קומראן, בעוד הצדוקים התנגדו לתושב"ע/מסורת אבות?!

ביניהם נמצאים הדתיים המסורתיים אשר אינם לומדים תורה כערך גבוה, וגם אם לומדים כתרבות הידע וההשכלה המודרנית, ארון הספרים היהודי הוא כה רחב בימינו, במיוחד כשאר ספרות מגילות קומראן אינה נגישה לקורא שאינו עוסק במחקר בתחום (ולשם כך מוגש ספר זה).

כדי להשוות בין הלכת עדת קומראן להלכה הרבנית/אורטודוקסית לגווניה היום, יש תחילה להכיר בעובדה החשובה כי ההלכה היום אינה כהלכה של הפרושים בימי הבית השני, בלפחות שלוש נקודות עיקריות:

• הטהרה סבבה את אורח והלכת חיו של הפרושי, ותחום זה אבד כמעט כליל מחיינו
• הפרושים זילזלו והפרידו עצמם מעם הארץ, והיום נקודה זו תלויה בהשתלבות והשפעה שבין חרדים לדתיים לאומיים, ובין מקרבים למתרחקים
• הפרושים עסקו וידעו בעיקר תנ"ך,[13] חלקם גם משניות ומדרשים. היום מלומדים (זולת חרדים סגורים) בונים את השקפתם והלכתם ממקורות וחוכמות מגוונים, שגם נבנו על קומות של דעות רבנים מגאונים ומדורינו
• בימינו עיקר הנגישות למגילות קומראן היא באמצעות האינטרנט והאקדמיה. עם זאת, עדיין רוב הרבנים שעולמם נושק לאקדמיה, והאינטרנט להם הוא כלי עבודה והפצה מרכזי, עדיין אינם אוחזים ומכירים בספרות קומראן ומחקריה. משכך, גם כשלרובם נטיית זלזול של כת או שלא משנה מה – אין לכך קשר והשפעה על ההלכה שנחתמה, הרי שניתן להשוות זאת לכל תחום בו אדם שאינו מתמצא, מסכמו בהינף יד, כמו מהי חשיבותה של המתמטיקה בנוגע לטכנולוגיה, או כמו לשוחח על בור שאינו מכיר בתנ"ך, על חשיבותם של ספר ויקרא ומשלי, למשל. להבדיל, שני רבנים שעוסקים במגילות הם הרב יואל בן נון ולורנס שיפמן, וכך הערכתם למגילות גבוהה מאוד, ומכירים כי היא היתה ההלכה הקדומה, אם כי לא בכל הנטען בספר זה.
• רבנים אחרים שמתמצאים במדרשי חז"ל נגד הצדוקים והבייתוסים, מסתפקים בגנאי זה, ומחילים אותו גם על האיסיים (למרות שעדת קומראן שהתה מחוץ לירושלים והצדוקים בתוכה, ואין אזכור של האיסיים בחז"ל, אלא רק שבח ביוספוס).
• אין היום כיתתיות או קבוצות סגורות, למעט בכמהקהילות חרדיות ונוצריות. מאידך, יש הרבה מעגלים חברתיים שלא היו פעם, וגם להם יש השפעות בתחומים שונים. בכל אופן, הרבניים הדתיים לאומיים של היום אינם כפרושים ואפילו כתנאים של שלהי בית שני[14], מאידך, ישנם רעיונות שכן כמוהם.
• דוגמאות לדינים קרובים שכנראה גם עדת קומראן היא מקורן: סדר דיבור בקהל, איסור התחצפות לרב, לבוש צנוע.
• לטענת אלי מלכי, מורה הרוחני, גיאורג איבאנוביץ' גורדייף, פגש איסיים ופעל פי תורתם למדיטציית קונדליני.
• האם נכון היה לשנות את ההלכה? האם זו זכותם של חכמים? האם השתנו התוואים? התשובה לאלו שלילית ביחס לתחילת עדת קומראן, אך ייתכן והשתנתה בהמשך, ואילו היתה לכך תשובה הולמת – ניתוח המצב הדתי וההלכתי בשלהי בית שני ועד היום היה יותר פשוט..

5.       הלכות רבניות שהתגלגלו וחזרו כפי דעתם המקורית של עדת קומראן:

דתיים אינם יודעים שבהרבה סוגיות והלכות הם אוחזים היום בהלכה הקומראנית, כאשר מי שיתנגד לאלו בשלהי בית שני היו דווקא הפרושים! (זאת בנוסף לרוב הלכת חז"ל שמקורה מעדת קומראן). איך זה קרה? שכל ישר והיגיון בריא של ההלכה – שהיא פשט התורה עם הרוח שהנחילו החסידים מעדת קומראן ולאורך הדורות. מה למשל?

• נשים: איסור חיתון עם אחיינית ופוליגמיה (להרחבה ראו בפרק 'קדושת נישואים ומיניות - ולא נזירות'[15]), חיתון הבכירה לפני הצעירה (יובלים כח' 6[16]).
• כשרות: הריגת (כשחיטת) דג לאכילתו (חז"ל התירו לאוכלו חי), אי-אכילת מומים בקודשים לחולין (ראו תקנת יוחנן בטבעות ממגילת המקדש)
• איסור פתיחת כלי טוח בשבת[17]
• טהרת בעל קרי[18]
• מעשר בהמה[19]
• הריגת דגים טרם אכילתם (מבואות ומחקרים ב')

נציין גם את בית הקברות הענק (יחסית לגודל היישוב) בקומראן שבו כ-1,200 קברים, ומבנהו וסדרו כפי בתי הקברות היום ואף הצבאיים, כאשר בין הקברים שורות שורות. עניין זה לא נמצא בהלכה הקומראנית, אך היא המקור וכך התקבע עם הדורות.

יתרה מזאת, ידועה האמרה שמהווה עיקרון ההלכתי כי 'באחרית הימים ההלכה כבית שמאי' (על קרבת בית שמאי לעדת קומראן ראו בפרק בעניין).

אמנם הדברים גם לא מפתיעים, שכן בעוד חז"ל בעצמם הכילו דעות שונות ואף סותרות, המשך הספרות הרבנית המשיכה להתפתח, והיום בקצוות של העולם האורטודוסי יש דעות ותפיסות עולם רחוקות והפוכות מההלכה המרכזית וה"גדר ההלכתי". כך במאתיים שנה האחרונות התפתחו מגמות המבקשות להתרחק מאוקימתות ומדרכי פרשנות קרובות להן, ולחתור אל עבר פשוטם של המקורות המקדומים.[20] המגזר הדתי-לאומי מהווה חלק נכבד מהמחקר האקדמאי במקרא תלמוד והיסטוריה של בית שני, ולמרות חוסר הנגישות של ספרות המחקר ובעיקר מלל המגילות, גם רבנים מהמגזר מתעניינים ומתייחסים למגילות, כגון: הרב אורי שרקי (שאף מפרש את איסור הקריאה בספרים החיצוניים כאיסור החשבתם בתנ"ך, אך מותר וכדאי ללמודם, ובפרט את בן סירא), ד"ר מיכאל בן ארי (למשל שמסנגר על ינאי הצדוקי למרות שחז"ל ויוספוס גידפוהו), והרב ד"ר יואל בן נון (שעסק בהשוואה למגילות בכשליש מספרו האחרון: 'זכור ושמור').

כפי שמובא בפרק עקרונות הרוח מחסידי עדת קומראן ועד לחסידים/מקובלים עד היום, העקרונות האלו קוימו בידי מעטים לאורך הדורות וגם היום, וזאת ניתן לקיים גם מלימוד נכון של התנ"ך או מספרות חז"ל (למרות שכמובן היא פלורליסטית וניתן להוציא ממנו גם היגדים הפוכים), והמשיכה להתפתח בספרי אמונה ומוסר שרובם טובים ומבורכים, וכל זאת ללא ספרי חוכמה ומוסר רבים וטובים שאבדו במגילות קומראן (ראו בפרק אופן ושמירה חלקית של ספרות החוכמה והמוסר ממגילות מדבר יהודה – בנצרות). אורח חיים צנוע אמוני ישר וחסידי, הוא עיקר העיקרים, והוא כאמור גובר על מחלוקות הלכתיות אלו היום (וחלקית בימי הבית, וזו אחת הסיבות העיקריות שחסידי עדת קומראן והאיסיים נטמעו בעדת קומראן).

6.       הצעות לתיקוני הלכה נוכח ממצאי המגילות - הוספת מקורות והפרדת המוץ מהבר:

ספרות ההלכה הרבנית לוקה בחוסר 3 מקורות קדומים שאינם נבדקים ונכללים כמקור ישיר ועיקרי להלכה: התנ"ך; מגילות קומראן; המידע מהחשמונאים. יש לציין את האבסורד שחז"ל בעצמם היו דורשים (בעיקר במדרשי תנאים/הלכה) את התנ"ך להלכה, ואילו אחירהם נחתם ונפסק גישה זו. האבסורד קיים גם בנוגע למגילות קומראן, שכאמור וכספר זה הן המקור העיקרי להלכת חז"ל, אלא שמעבר זה מורכב ונסתר.

לעומת ספרות ההלכה הרבנית, המחקר האקדמאי משווה את ספרויות אלו לספרות חז"ל (ללא הספרות הרבנים המאוחרת), ואף משווה לספרות חיצונית של עמי קדם, ספרות בית שני (שמלמד המגילות עיקרה בשאר הספרים החיצוניים, פילון ויוספוס), שומרונים, ביתא ישראל, קראים, וביקורות שונות. ספר הלכתי חשוב כזה הוא 'הלכה הליכה ומשיחיות' של יהודה שיפמן.

כפי הנטען בספר זה, יש בספרות חז"ל ניסיון לשמר ולשחזר את מסורות עדת קומראן, ומאידך חז"ל הגדילו לעשות ופיתחו בעצמם מסורות ומדרשים שאינם מעדת קומראן, ושאף סותרים את עדת קומראן, ואף את עצמם. לפיכך יש להפריד (לבור) את המוץ מהבר, לבדוק בכל עניין וסוגיה אם יש לה מקור במגילות, ואם לא, איך היא מתפרשת לפי רוח ועקרונות עדת קומראן.

הצעה למדנית/טכנית זו אינה כמובן הבעיה, אלא המקום הדתי-אמוני, ולכן יש לשלב בעיקר את יסוד בחינת המקורות השונים וקביעת אמינותם ומעמדם. חז"ל ציינו את דברי הימים ב' לו' 16: 'וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו' לזלזול בחכמים, והאמת שמדובר על זלזול בנביאים – ואת מעמדה כבודה ואמיתותה יש לחקור ולהשוות לספרות חז"ל.

כפי שהוכח בפרק זיהוי של עדת קומראן ככנסת הגדולה סנהדרין זקנים וראשונים, הרי שהתפילה: 'והשב כוהנים לעבודתם' מקבלת ביטוי ראשוני של מקור תורני, ואינה רק כ'מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה' (ישעיהו כט' 13). בכך יש לבטל המשך טעויות היסטוריות: 'שִׁמְעוּ דְּבַר יי הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ; אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יי וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ'.

נוכח הממצאים כי חז"ל ציינו הגמוניות בדורות שלפניהם, הם התכוונו באופן בלתי-מודע (נוכח פער הזמן, אלמוניותם, התבודדותם והסתרת המגילות, תהפוכות הורדוס והמחלוקות הכיתתיות) לעדת קומראן. הקשר ה"גנטי" הלך והתחלש עם הדורות, ובדורינו פחת הבנת המשמעות של משמרת הכהונה הגדולה והסופרים כפי שהיה באמצע בית שני.

זכרונות אלומים אלו השאירו את האמרה של חז"ל חסרת תוכן: 'כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם' (מגילה טז'), שכן יושמה בעיקר מהלל שמאי והתנאים, אך כאמור לא ביחס לזוגות (שגם כך העבירו מעט הגיגי מוסר[21]), ובעיקר לא לאליטות לפני תקופת החשמונאים. הסיבה העיקרית לכך היא שרוב תורות הראשונים הן אנונימיות, היא כיוון שמי שתיקן וייסדם היה בעיקר מורה הצדק האנונימי, וכן גם חברי עדת קומראן אינם ידועים בשמם.[22] כך גם חסידי-חז"ל וקהילות ביהודה לאחר החורבן המשיכו בצניעותם להעברת מסורת ללא חידושים ופרסומים עצמיים (בניגוד להתפלפלות והתנצחות של חלק מהחכמים שבסופו של דבר ביקשו להגדיל שמם עד אשר הגו את המדרש 'נצחוני בניי'.[23]

7.       איזה גישה נכונה: לימוד בשקט או פרסום עד ויכוח על התורה וההלכה?

כמובן שעצם כתיבת ספר זה הינו הלכה למעשה פרסום, אך עדיין, כפי שניסוח הדברים ואמירות מפורשות, אין רצון, וברוב המקרים גם אין אפשרות טכנית – בגלל קוצר ידינו במגילות, לפסוק הלכות כאלו או אחרות, מה גם שאלות תורניות רבות מרחפות על הרלוונטיות שלהן היום, כמו חידוש הטהרה כפרטים, שמירת דיני הוצאה בשבת ועוד.

8.       ממלכתיות; מדיניות; אידיאולוגיה; פוליטיקה:

פרק זה מהווה המשך לפרק העוסק ביחס ליונתן אלכסנדר ינאי, אותו עדת קומראן שיבחה במגילת 'ברכה לשלום יונתן המלך', הוא קיבל ויישם את ההלכה הקומראנית-צדוקית, ואילו הפרושים הראשונים בגדו ונלחמו בו – בניגוד לעקרובות המממלכתיות המקראיים (???).

אמנם גם עדת קומראן נטשה וקיללה את הכוהנים הרשעים ודורשי החלקות (לדעתי המתיוונים; לדעת רוב החוקרים – הפרושים הראשונים), אך הם עשו זאת בסתר, מבלי להילחם בשלטון (אדרבא, עדת קומראן ומורה הצדק נרדפו על ידם).

שני סיפורי יסוד אלו (לצד סיפורים מקראיים), נותנים כיוון כיצד להתייחס בימינו לשלטון יהודי.

בנוגע לשלטון נכרי, בחסדי ה' אנו לא תחתם כעת (זולת יהודי התפוצות), והיחס אף יותר מורכב, שכן מחד עדת קומראן (ובעקבותם החשמונאים) נלחמו וניצחו את הסלווקים-היוונים (וראו את ההתאמה למה"מ-או"ח), ומאידך האיסיים היו ממלכתיים כלפי הורדוס (שאמנם גם הרעיף עליהם אהבה). יש לציין שהיה כדאי לבחון גם את הכתות ויחסיהם בימי חורבן בית שני, במיוחד שכנראה במצדה (ובכלל בדרום יהודה) היו איסיים שחלקם היו קנאים – שפעלו בדומה וכהמשך למה"מ (או"ח). אך למרות שיש הרבה יותר מידע היסטורי חיצוני, אינו מסודר לגבי זיהויים עם האיסיים, ובכל אופן אין בידינו מקור כתבי קודש (מקראי או מגילות קומראן) אשר עליו נוכל להסתמך.

זולת אלו, אין במגילות הוראות או הנחיות על קווי אידיאולוגיה גדולים, שכן אלו נתונות ל'חבר היהודים/ישראל' (ראו פרק בעניין). כן יש לציין שהזרם/קבוצה ששומר באופן הקרוב ביותר לעיקרון הפרוצדורלי של 'חבר היהודים/ישראל' הם החרדים, שלהם הנהגה של כ-40 רבנים, שהם המועצה המחליטה לעניינים פוליטיים וציבוריים גדולים. יש להוסיף כי החרדים ידועים בהקפדה ודקדוק על מצוות, עיקרון מאפיין של עדת קומראן שהטיחה נגד יריביהם. עם זאת, אם ההקפדה על הלכות שסותרות את תורת עדת קומראן (אם בגלל שאומצו ממסורות דורשי החלקות או אם משהתפתחו מאוחר), הרי שלא רק שאין בכך תועלת, אלא קושי ונזק. מלאכת ההשוואה מצריכה מחקר ענק ושיתופי פעולה, ובכל מקרה לא יצליח להיות שלם ומלא, נוכח השרידות של רוב מגילות קומראן, ומי יודע כמה כלל לא הגיעו לידינו.

בכלל יישום העקרונות הממלכתיים ואידיאולוגיים, הרי שאלו תלויים במידת קרבת ההלכה. ספר זה עוסק במסורות וקיצת הלכה בבית שני, אך בהשוואה להיום – הדברים יותר מורכבים, וקשה להכריע אם השינויים טובים רעים, וגם אם הם כך או כך – האם יש להתייחס אליהם בהבנה וקבלה, או בהתרחקות. לסיום, היות ורוב העם אינו מודע למקורות ההלכה והתורה, השאלה העיקרית היא האם להתייחס אליהם כ'תינוקות שנשבו', דהיינו, כיהודים תועים וטועים שלא בכוונה וזדון, כיוון שפיזור הדעת והאמת כה חזק בימינו (בכללו למשל: תורה ומדע, הבחנה בין כתבי קודש לדעות חכמים, מהותן של מגילות קומראן ועוד).

9.       איזה גישה נכונה: לימוד בשקט או פרסום עד ויכוח על התורה וההלכה?

כמובן שעצם כתיבת ספר זה הינו הלכה למעשה פרסום, אך עדיין, כפי שניסוח הדברים ואמירות מפורשות, אין רצון, וברוב המקרים גם אין אפשרות טכנית – בגלל קוצר ידינו במגילות, לפסוק הלכות כאלו או אחרות, מה גם שאלות תורניות רבות מרחפות על הרלוונטיות שלהן היום, כמו חידוש הטהרה כפרטים, שמירת דיני הוצאה בשבת ועוד.

עם זאת, יש לזכור שדווקא ההלכה הרבנית דרשה דברים חריפים כדי להוציא את האמת לאור: 'וכן תלמיד שהיה יושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר אם שתק הרי זה עובר משום לא תגורו מפני איש ועל זה נאמר מדבר שקר תרחק ומנין לדיין שלא יושיב תלמיד בור לפניו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק' (רמב"ם, משנה תורה, סנהדרין כב' ב').

ובנוסף המשנה ב??? מציינת שתלמיד חכם שיודע את ההלכה, אף שהיא שונה מההלכה שקבע בית הדין/חכמים, עליו לקיימה בעצמו בצניעות. נקבע שגם מנהגי חסידות וחומרות יש לקיימן בצניעות (ולא לכפות אחרים).

10.   בִּיבְּלִיּוֹגְרַפְיָה, מפתח עניינים ומקורות, קרדיט צילומים:

רשימת הקיצורים הביבליוגרפיים מוצגת בדף נפרד באתר: 

https://www.deadseascrolls.co.il/biblical-law-from-the-dead-sea-scrolls/121-bibliography

כמו כן, בחלק/שער ההקדמה לעיל הובאה רשימת הספרים המדעיים של פירוש מגילות, וכן מפתח מקורות/עניינים (מקורות, שמות, מקומות):

היות ובגרסה דיגיטלית זו ניתן למצוא מילים לפי חיפוש במחשב (Ctrl F), אין כאן בגרסה זו רשימת מפתח מקורות ועניינים (אשר תתווסף במהדורה המודפסת). כאמור, חלק משמות המגילות הממוספרות הוקלדו בסדר הפוך של המספרים (לפני מול אחרי מספר המערה), וזאת כדי להציגם בסדר נכון בכתיבה עברית שמימין לשמאל, אך הדבר מצריך גם חיפוש במחשב (Ctrl F) הפוך של שמות המגילות (קודם מספר המגילה, לאחר מכן Q ואז מספר המערה) או ובכל אופן ניתן למצוא את רוב המגילות גם בשמם העברי וגם בשלוש ספרותיהם כאשר הם ממערה 4.

קרדיט לצילום תמונות מגילות ים המלח ומוצגי ארכיאולוגיה:

כד: האוניברסיטיה העברית בירושלים, צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים (עמ' 3)

שעון שמש: אוסף רשות העתיקות, צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים, על ידי פטר לני (עמ' 9)

גילגל רפאים (רוג'ום אל-הירי): יובל גסר

סרך היחד א'-ה' (עמ' 22), ח'-ט' (עמ' 113): היכל הספר, צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים, על ידי קונדאשה

קסתות דיו: אוסף רשות העתיקות, צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים, על ידי אברהם חי (עמ' 23)

פשר חבקוק ו'-ז': היכל הספר, צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים (עמ' 47)

מלחמת בני האור נגד בני החושך יא'-יב': היכל הספר, צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים, על ידי ארדון בר חמא (עמ' 67)

מגילת המקדש לב'-לד': היכל הספר, צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים, על ידי דוד חריס (עמ' 67)

מגילת המקדש נו'-נח': היכל הספר, צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים, על ידי ארדון בר חמא  (עמ' 67)

ציור סמלי השבטים: האמן אילן אטלן www.ilanatlan.com

שאר זכויות המלל של הספר חופשיות: 'אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר' (משלי כג' 23).

קישור להורדת טיוטת ספר עדכני זה: https://goo.gl/kuoJEN

[1] על לשון 'לוחות ושברי לוחות' (בבא בתרא יד'). השוו לסיכומה היפיפה של רחל אליאור (לאחר ה- ****).

[2] דבריו של יוספוס על הסופרים היוונים מתאימים גם לספרות חז"ל: 'הם מרבים להכחיש את דברי עצמם בספריהם ואין הם יראים לספר דבר והפכו' (נגד אפיון, מאמר ראשון, ג').

[3] ב'קדמוניות היהודים' אזכר יוספוס איסיים, בצורה זו או אחרת, בשמונה מקומות: יג' 172-171, 298, 311; טו' 373-371, 378; יז' 346; יח' 11, 18. וכן ראו: חיי יוסף 10.

[4] השוו לסיכומה של נעם, מקומראן למהפכה התנאית, עמ' 321.

[5] במקום הפשט של איסור אכילת הבשר הנשחט בעוד דם הבהמה שפוך ומרוכז על הארץ. חלקם כדין תורה וחלקם כדין מדרבנן, ראו שוחטמן, פשוטו של מקרא.

[6] הוכחה מסכמת לכך ניתן לראות במחלוקות שאסף חיים נבון בספרו: 'תיקו: 101 ויכוחים גדולים של היהדות'.

[7] למשל: 'תנאים מבלי עולם' (סוטה כב' א'), ובדומה: 'איבת עולם בין מפלגות' (סרך היחד ד' 17). השוו: 'ולא ידע מאי אמר. תני תנא ולא ידע מאי אמר' (מגילת תענית ד', מהדורת ליכטנשטיין) (תרגום: 'לוחש האמגוש ואינו יודע מהו אומר. שונה התנא ואינו יודע מהו אומר').

[8] זולת כמובן הנבואה על כיבוש ירושלים ע'י הכיתים (פשר נחום א' 2-3).

[9] ראו גם את דבריה של רחל אליאור בעניין.

[10] 'בחינה פלאוגרפית של הטקסטים הראתה שהם נכתבו על ידי כ-500 מעתיקים שונים בפרק זמן של קרוב ל-300 שנה' (הירשפלד, הערכה מחודשת של ממצאי החפירה, עמ' 41. וכן ראו: גולב, Who Wrote the Dead Sea Scrolls., עמ' 827).

[11] העיקריות: חנוך, דניאל, אפוקריפון ירימיהו. יורחב עליהם בהמשך.

[12] למאמר מפתח בעניין ראו: אביעד סטולמן, כתתיות ביהדות - גלגל חוזר?.

[13] השווו: 'והמשכיל יבין וזכור את מלכי ישראל והתבנן במעשיה שמי מהם שהיא יראו ממשפטי התורה היה מצול מצרותוהם מבקשי התורה' (ממ"ת ג' 24-23 [קימרון, החיבורים העבריים ב', עמ' 211]).

[14] מסכת תוספתא דמאי א' ה': 'אמר שלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן'; ב', ג': 'המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח ואין מתארח אצל עם הארץ'; ב', ט': 'אמר איני מקבל עלי אלא לכנפים בלבד מקבלין אותו קבל עליו לטהרות ולא קבל עליו לכנפים אף על הטהרות אינו נאמן'; ב', ב': 'המקבל עליו ארבעה דברים מקבלין אותו להיות חבר שלא ליתן תרומות ומעשרות לעם הארץ ושלא יעשה טהרות אצל עם הארץ ושיהא אוכל חולין בטהרה'; ב' ט': 'הבא לקבל עליו אם היה נוהג מתחלה בצינעא מקבלין אותו ואחר כך מלמדין ואם לאו מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו ומלמדין אותו והולכין ומקבלין לכנפים ואחר כך מקבלין לטהרות'. להרחבה: ספרו של ליכט, מגילת הסרכים, עמ' 296. 'היה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו  - לא יכנס לבית המדרש' (בבלי ברכות כח' א'), כפי שהיו תנאי כניסה והתקדמות בעדת קומראן. חלק מתלמידי ר' ינאי, ראש בית המדרש בעכברא, חיו חיי קומונה.

[15] היום ההסתכלות על פוליגימה היא ביקורתית קשה של ניצול נשים, למשל נגד הבדוהים במדינת ישראל. מרתק ניסיונו של הגר"א להחזרת הפוליגיה בביטול תקנת רבינו גרשום: 'לבטל חרם רבינו גרשם בענין שתי נשים כי בזה יהיה התקרבות הגאולה' (מכתבו של ר' שמואל העליר אל ר' עקיבא יוסף שלזינגר, יד' טבת תרל"ו).

[16] 'ויאמר לבן ליעקב, לא יעשה כן בארצנו לתת את הצעירה מן הבכורה. ולא ישר לעשות כן כי חקוק וכתוב בלוחות השמים כי לא יתן את בתו הצעירה מן הבכורה כי את הבכורה יקדם לתת, ואחריה את הצעירה. ואיש אשר יעשה כם חטא יעלו עליו בשמים. ואין איש אשר יצדק ויעשה דבר זה, כי רע המעשה לפני אלוהים'.

[17] אמנם היתה זו דעתו של ר' יהודה, אך היא לא התקבלה תחילה: 'אין נוקבין מגופה [סוגר ארמטי] של חבית, דברי ר' יהודה, וחכמים מתירין' (שבת פ"כב מ"ג), ובהמשך חזרו רבנים להלכת עתד קומראן: 'אל יפתח כלי טוח בשבת' (ברית דמשק יא' 5).

[18] ראו בפרק 'תחומי מסורות עיקריים שעברו' ההוכחה ממגילת טהרות א' ((4Q274, 4QTohorot A) פרגמנט 2 [קימרון, החיבורים העבריים ב', עמ' 213]), והשוו: חסידי הבעל שם טוב נוהגים לטבול יותר, וראה דבריו של הרב קיינבסקי: הרב חיים קנייבסקי בספרו אורחות יושר יא' כתב: 'ראיתי בספר אחד (כעת איני זוכר היכן) שכל החיבורים שנתקבלו בכל ישראל הם אלו שהמחבר נזהר בטבילת עזרא' – דהיינו כל החיבורים האלו צדוקים?!

[19] דוד הנשקה הביא עשרות רבנים ראשונים ומאוחרים שחזרו לדעת פשט התורה – ושל עדת קומראן בעניין: מעשר בהמה, לשושרי המחלוקת ההלכתית בימי בית שני, בתוך מגילות ד', ביאליק, תשס"ו, עמ' 54-25.

[20] ראו: גפני, פשוטה של משנה – עיונים בחקר ספרות חז"ל בעת החדשה; אלבק, ששה סדרי משנה; ליברמן, תוספתא כפשוטה.

[21] הזוגות העבירו מסורת מועטה ובעיקר מוסר: הראשון - אנטיגנוס איש סוכו, מסר מסורת תורנית-הלכה אחת בלבד; יוסי בן יועזר איש צרדה העביר 4 הלכות (שהם במחלוקת עם פשט התורה ועדת קומראן – הרחבה על כך בנפרד); יהושע בן פרחיה הכוהן העביר רק הלכה תורנית אחת (שמעידה על כך שלוח השנה שובש); נתאי הארבלי לא העביר מסורת הלכתית; יהודה בן טבאי גזר החמרה בטהרה (טומאת מתכות) והקל בהריגת עדים.   במשך שלש מאות שנה ומעלה נמנו 6 זוגות בלבד. בתקופת הזוגות נתגבשו גם המסגרות הספרותיות, שהגיעו לשיאם הספרותי, סגנוני, צורני וכמותי, בתקופת התנאים. והם כידוע מחמישה סוגים: תרגום, מדרש, משנה, אגדה ומסתורין. הממצאים מועטים מכדי להשיב בלא מחקרים אינטנסיביים מקיפים במקורות התנאיים, ומחקרים כאלה הם בודדים.

[22] עדת קומראן צנועים ואלמונים, אין לנו שום שם מקבוצת המגילות של מורה הצדק. רוב השמות הן מהמגילות התעודיות ומהמגילה הכלכלית 4Q348. מעניין שגם חז"ל לא זוכרים את השמות של הפרושים הראשונים שחלקו לגבי טהרת הכהן לאפר פרה אדומה. ייתכן שאלו היו מכת אפרים דורשי החלקות, או שהתביישו לציינם.

[23] זאת בניגוד לרוח התורה, כגון: 'לֹא יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב' (איוב לז' 24).

• קודם