הניסיונות להמליך את רבי עקיבא במקום חנוך ומשה רבינו

 

תוכן עניינים אוטומטי מקושר (לחץ על הכותרת למעבר לפרק)

תוכן

  1. נקודות מספר חנוך הדומות לספרות חז"ל: - 1 -
  2. סילוק חנוך וניצחון רבי עקיבא: - 2 -
  3. הבדלים בלוח השנה לאחר סילוק חנוך מתפקידו: - 4 -
  4. שושלת היוחסין ההפוכה בין השניים: - 4 -
  5. הזכות הגדולה – ציוני ולוחמני נגד הגויים: - 5 -

1.1.                     אגדות רבי עקיבא שגובר על מנהיגי תורה ובני צדוק. - 6 -

1.    סילוק חנוך וניצחון רבי עקיבא:

במסכת סנהדרין לח II[1] וכן במדרש על ארבעה תנאים שנכנסו לשדה (חגיגה יד' II, טו'),[2] חנוך -הוא מטטרון (מכונה גם "נער", "שר הפנים") קיבל את העונש החמור ביותר שניתן אי פעם (בגמרא): שישים פולסא דנורא, מכיוון שאחד מהארבעה (אלישע בן אבויה) השתגע לאחר שראה את מטטרון יושב וכותב ספרים, כיוון וחשב בטעות כי ישנם חלילה יש "שתי רשויות המה?" בשמיים, [3] כאשר המנצח, הוא מנהיג הפרושים בתקופה החדשה, בתיאור ולשון השמורה במשנה יומא ז', ד' ובתפילת מוסף של יום כיפור לתיאור הכוהן הגדול ביום הכיפורים היוצא בשלום מן הקודש, ובכך יתכן ומרומזת הכוונה שהחליף את הנבחר - חנוך לשמש את הקב"ה, המתואר כמי ש'קשר כתרים לראשו" (לקונו), הכתר שהיה שמור עד אז רק למטטרון, ו"כתב באצבעו בעט שלהבת על כתר שבראשו אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" (סינופסיס, סעיפים 16-17), הוא שהקדוש ברוך שאהבו וחיבבו יותר מכל בני מרומים.

חטאו של חנוך מספרות זו: לאחר כל התכונות הנוספות הניתנות למטטרון, הוא נעשה דומה במידה רבה לאל עצמו, וזוכה לשבת בכיסא כבוד הניצב בפתח ההיכל השביעי (§20), שם נמצא כיסא כבודו של האל עצמו. הוא לובש לבוש של אור (§13) ועל כתרו ה' כותב אותיות שבהם נברא העולם (§16). הוא אף מכונה בשם "ה' הקטן" (§15(. יתכן ואילו הביאו את רבי עקיבא והתנאים, להרחיק את חנוך מקרבה לגדולת הקב"ה, ולהרחיק אפשרות שעדיין ניתן להבין כי יתכנו שתי רשויות בשמיים.

2.    השוואה באירועים בין חנוך לרבי עקיבא:

חנוך

רבי עקיבא

גיבור מסורת כוהנית עתיקה

גיבור ללא ייחוס - גר (בן יוסף גר צדק נצר לסיסרא שר הצבא באור יקרות)

מייסד תורה שבכתב לפני תורת משה

מגדולי תורה שבעל פה לאחר תורת משה

השר הממונה על הפרדס עד כניסת רבי עקיבא

המנצח בפרדס מבין ארבעה תנאים וחנוך מסתלק מתפקידו, ויושב במתיבתא דרקיע

הביא ספרים משמיים

הביא מסורות שירת מלאכים משמיים (היכלות רבתי, ס' 106)

הביא סודות ורזים מעולם המלאכים

מגלה נסתרות (אבות רבי נתן, נוסח ב' יב')

בעל האותות וכותב האותיות

"קושר כתרים לאותיות" (מנחות כט')

מציין את א' בניסן לראש השנה

מציין את א' בתשרי לראש השנה

מביא את לוחות השמיים והזמנים במחזוריות מתמטית קבועה ומעגלית

דורש את סדר עיבור החודשים ומעבר חודשים רצופים

ספר עיקרי במגילות קומראן המצוטט במגילות רבות אחרות

דורש שהקורא בספרים חיצוניים אין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין י')[4]

זוכה למראות אלוהים בהיכלות

"האל...שהוא נעלם מעיני כל הבריות ונסתר ממלאכי השרת נגלה לו רבי עקיבא"; "וכל יקר ראתה עינו – זה רבי עקיבא" (פסיקתא דרב כהנא, פסקה ד')

3.    הבדלים בלוח השנה לאחר סילוק חנוך מתפקידו:

הדחת הסופר הכותב, חנוך-מטטרון, בעל מסורת הלוח של הזמן המקודש, יתכן וגם קשורה ליכולתו של רבי עקיבא לעבר שנים רצופות - "רבי עקיבא עיבר שנים זו אחר זו" (סנהדרין יב'), ולדרוש על הפסוק: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה', מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כג'), "בין בזמנן ובין שלא בזמנן" (משנה ראש השנה ב' ט', בבלי כה').

תאריך הנידוי של חנוך ע"י רבי עקיבא, גם מסמל את השוני בין הקווים השונים של מסורת חנוך למסורת חז"ל: הזמן המקודש לפי חנוך, המקרא ושאר מגילות קומראן, הוא לוח השמש שתחילתו בא' בניסן (ראש השנה המקראי), ואילו חנוך נענש בראש חודש תשרי (דיוס בכפייה היוונית בימי בית שני), שנקבע לראש השנה בהלכה.

המקום המקודש וזכות שושלתית מקודשת המצויה במוקד מסורת לוח השמש, חנוך נזכר כמי שנהרג בידי האל בראש השנה, בא' תשרי – לא בד"ו ראש השנה.

למאמר המלא על לוח השנה באתר זה: https://www.deadseascrolls.co.il/364-day-calendar-and-micro-zodiac

4.    שושלת היוחסין ההפוכה בין השניים:

בעוד חנוך בן ירד הינו השביעי מהאדם הראשון בשושלת הנבחרת של בצלם אלוהים, אביו של רבי עקיבא היה גר (מתייהד - נכרי שנלווה לעם ישראל, לא גר תושב) כנעני (מסיסרא, שר צבא יבין, מלך חצור הכנעני), שאסור לקבלו בקהל ה' של עם ישראל (אך ייתכן שישנה הקלה נוכח הדורות הרבים שעברו).

ככל הנראה, לפי התורה, אפילו גרים שמותר היה לגיירם (כולם למעט אדומים, עמלקים וכנענים), הם עדיין יישארו גרים לאורך מספר דורות (איסור לקבל עמונים ומואבים עד דור עשירי ועד בכלל), עד שיתקבלו לגמרי בקהל ה' של עם ישראל. כך אף שמרו האתיופים הישראלים באתיופיה – ביתא ישראל[5]. ייתכן ודין זה חל רק על גברים ולא על נשים (כפי שהתורה מתירה אשת יפת תואר, וכפי שרות התייהדה, ומאידך דווקא הנשים הן היו הבעיה בפיצוי ומלחמת מדיין). מאידך, יש אזכור בצוואת בן יעקב על שיש לגייר לפי הדין (שאינו מפורט בה, וכן בצריך בדיקה אם אמירה זו היא גם במגילות קומראן או רק בתוספות התרגומים).

ואז נשאלת השאלה הגדולה, כיצד אפשר שבן של גר – רבי עקיבא, יכשיר ויבטל דין גרים, ולמעשה גם את עצמו?:

"שעלה סנחריב מלך אשור בלבל כל האומות ועירבם זה בזה והגלה אותם ממקומם, ואלו המצרים ... טעית הלכה משעלה סנחריב ובלבל את כל האומות לא עמונים ומואבים במקומן ולא מצרים"

אפילו הפרושים עצמם תהו בעניין:  כושרו של גר לדון (ראה פסקי-דין ירושלים – דיני ממונות ובירורי יוחסין ז – תיק יוחסין מס' 107). ייתכן שמקור הדברים בגמרא בברכות כז ע"ב: מסופר שם שכאשר חיפשו מחליף לרבן גמליאל, דחו את ההצעה להעמיד במקומו את רבי עקיבא, "דילמא עניש ליה, דלית ליה זכות אבות".

5.    הזכות הגדולה – ציוני ולוחמני נגד הגויים:

רבי עקיבא תמך בבר כוכבא ואף היה נושא כליו. זאת בניגוד לחלק נכבד מההנהגה הפרושית דאז. גבורתו זו, על אף ההפסד המר לרומאים, ועל אף החילוניות עד הכפירה של בר כוכבא (לפי עדותם של הפרושים), היא שמקנה לו שם טוב לדורות. ולמרות זאת, דווקא את זכות ועיקרון גדול זה זנחו הפרושים-הרבניים-החרדים של ימינו, וכנראה לאחר ההפסד המר של מרד בר כוכבא דרשו את מדרש 'לא לעלות בחומה', סירבו לעלות לציון בציונות והעדיפו את ארופה האנטישמית עד ששורפת, וכך עד היום הרבניים-החרדים אינם ציוניים ותומכי צבא הגנה לישראל.

זוהי גם זכותו הגדולה של רבי שמעון בר יוחאי, שבדומה לרבי עקיבא, יש תהיות כיצד אפשר שהפך לגל עצמות יהודי ואין מטיפים בעניין כאיסור החמור והגדול של 'לא תרצח'. גם בעניין צניעות הוא התבטא באופן תמוה, כאשר אמר שהוא ???.

 

הערות השוליים (המקורות, הרחבות והסברים מפורטים):

רבי עקיבא ספר האגדה (שבולי הלקט, ענין שבת, צ"ד) שבולי הלקט צד יושב ובוכה בשבת זה העונג: "ר' עקיבא היה יושב ובוכה בשבת. אמרו לו תלמידיו: רבינו, לדמתנו 'וקראת לשבת עונג! אמר להם: זה העונג שלי".

איך תסביר את הביזיון על משה רבינו עליו השלום לצד את הקושי באופן העברת המסורת והמושג של 'הלכה למשה מסיני' במדרש של מנחות כט'            "אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור [לאחורך] חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני"

  • אגדות רבי עקיבא שגובר על מנהיגי תורה ובני צדוק: חכם ממשה רבינו: רבי עקיבא מזרע סיסרא שמלמד משה רבינו שאינו מבין בספסל השמיני, ושהיה אמור לקבל את התורה במקומו לפי המדרש במסכת מנחות כט' ע"ב[6], שדרש בחמש צורות (ברמה הגבוהה ביותר בין התנאים) את הפסוק בהגדה של פסח, אך את משה רבינו לא הזכירו כלל בהגדה (וגם לא בתפילת העמידה 18), שמסופר שרוח קודשו היתה כה גדולה. תמיכה במשיחיות חילונית: שלמרות שהעתיק מבני צדוק את הפירוש מהמגילות על "דרך כוכב מיעקב" (פשר ישעיהו) שזהו מלך המשיח טעה ביישום הפירוש: הכריז על בר כוזיבא למרות שהצהירו שאינם רוצים את ה' איתם במלחמה, ונהגו לכרות אצבעות של בני ישראל[7], ובכך הוליך שולל את הרבים וסוף המרד היה קטלני עד שהארץ התמלאה דם, אולי יותר מכל הקרבות שידעה הארץ. ראה בבר כוכבא המשיח הגואל (עד שנהרג). נניח שטעה בזיהוי והיתה לו כוונה טובה להביא משיח ולחדש את ההנהגה היהודית בארץ ישראל. אך הקושי והעיוות הוא שרבי עקיבא תמך העריץ ושירת את בר כוכבא, על אף שזה סבר כי אין לערב את אלוקים במלחמתו, אלא שיתן להם להילחם לבד בגויים. עובדה זו מצביעה גם על המקור של המדרש המעוות והחמור: "לא לעלות בחומה" המנוגד לדרך התורה ויישוב הארץ ולרשת אותה. מה למדו 24 אלף תלמידיו שנפטרו?[8]: הפרושים כיום נמנעים או ממעטים לומר בפירוש כיצד זה שגדול חכמיהם לימד את תלמידיו, או לפחות נתן להם להתדרדר, לרמת התנהגות (שכנראה היא תוצאה של אופי הלימוד) של אי כיבוד איש את רעהו. רבי עקיבא לא מתחשב בשכניו להחליף עצי הסקה לשמן. לא מתאבל על מות יותר משלושה מתלמידיו (שם ה': סוטה משנה ז'). מסופר שמחוכמתו הרבה – היה דורש "כל תג וקוץ" מאותיות התורה, למרות שנאמר: "לא תוסיף ולא תגרע" (דברים ה'), ואף חוכמתו עלתה על חוכמת משה רבינו והיה צריך לקבל את התורה במקומו, נאספו סביבו 12 אלף זוגות תלמידים, אך שכולם מתו ממגיפה. האבסורד בכך הוא, שמצוין הסיבה למותם, כיוון שלא כיבדו זה את זה. במקום להיזהר מתורתו והלכותיו המשובשות, נוהגים להתאבל בימי ספירת העומר על התלמידים, ולהללם. למצער, הוא לא עשה תשובה, אך לפחות רבי עקיבא חזר אל פשט התורה, והעיקרון הגדול שזכור ממנו הוא ההכרזה: "ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה. אך גם את הציטוט הזה מהתורה הוא העתיק: שישו אמר בדור שלפניו שיש שני פסוקים עיקריים בתורה: "שמע ישראל" ו"אהבת לרעך כמוך", וכן הלל הזקן אמר את העיקרון מהפסוק: "אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך". מעניין שאותו החוג ששומר בקפידה על מנהג זה, לא מוצא לנכון לכבד ולהתאבל ביום הזיכרון לשואה ולגבורה שנקבע במדינת ישראל. על מניין הרוגים אלו, נאמר עליו בזוהר שהוא גלגול ותיקון של זמרי. עדיין מסופר עליו שראה יפת תואר מעבר לנהר וחצה אותו כדי להתקרב אליה. בסיפור על חורבן בית המקדש, בוכים חכמים על החורבן, ואילו רבי עקיבא צוחק לו. נוהגים לצדד בהתנהגותו אופטימיות זו, אך לא כך דרכה התורה מצווה, כי אם להשתתף בצער הציבור (כמגילת איכה, ארבעה ימי צום החורבן). מבטל את הזמנים הקבועים של המועדים המקודשים: בתקופה זו היו מחלוקות גדולות על מועד עיבור הירח לפי מראות ועדויות את לוח החודש והשנה, עד שרבי עקיבא ביטל האמור בתורה: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה', מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם. " (ויקרא כג') בכך שפסק: "בין בזמנן ובין שלא בזמנן." (משנה ראש השנה ב' ט', בבלי כה'). מנגד, רבי עקיבא עיבר שנים רצופות: "רבי עקיבא עיבר שנים זו אחר זו" (סנהדרין יב'). מעט דומה ומזכיר את החגים שהזיז ירבעם בן נבט, ואפילו יש מדרשים דומים לכך. התנהגות ואורח חיים של צדיק: מסופר בבבלי (נדרים נ' ב') שטונוסטרופוס הקיסר שלח את אשתו להתווכח עם עקיבא, וזה הצליח לגייר אותה, אך העיקר, לקח לו אותה לאישה. כיצד זה טונוסטרופוס הקיסר לא נקם בעקיבא? דעתו של עקיבא בעניין גירושין היא המקלה ביותר, שיש לגרש אישה אף אם מצא יפה (ולא טובה) ממנה. לאורך חיו מתוארות כ נשים, שקשה לומר אם חלקן לא היו במקביל, דבר שהיה מקובל אצל הפרושים, אך כזימה לדעת בעלי המגילות.               לעקיבא היה קמין עצים והשען מהארובה הפריע לשכנים, אך עקיבא לא הסכים להחליף את העצים לשמן (התנהגות שסותרת את 'ואהבת לרעך כמוך'), ולמרות זאת, תלמידו אמר שדרך טובה היא שכן טוב (פרקי אבות).   ידוע לנו מהתורה הוא ש"לא ראיתי צדיק נעזב" ושכך היה שכרם של אבותינו הצדיקים באחרית ימיהם. לפיכך, ראוי לעמוד על העובדות באחריתו של דבר רבי עקיבא, ובכך לבחון את צדקתו, כיצד זה שאופן מותו היה בייסורים קשים (ברכות סא:) ואף בשרו המת נמכר לכלבים באיטליז (מראה מקום בגמרא?). "וְכִי-יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה אוֹ-הַנָּבִיא אוֹ-כֹהֵן, לֵאמֹר, מַה-מַּשָּׂא, ה'--וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת-מַה-מַּשָּׂא, וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם נְאֻם-ה'.   וְהַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן וְהָעָם, אֲשֶׁר יֹאמַר מַשָּׂא ה'--וּפָקַדְתִּי עַל-הָאִישׁ הַהוּא, וְעַל-בֵּיתו" (ירמיהו כג'). גם הפרשן 'אור החיים' טוען שמיתת צדיקים היא מיתה שלווה. אך לא נמצא עד היום רב שיגיד מה שאמרו חבריו של רב הונא: "וכי חשוב הוא הקב"ה שיעשה משפט שלא בצדק?" (מסכת ברכות ה', ב').

6.    נקודות מספר חנוך הדומות לספרות חז"ל:

המקור והקטע בספר חנוך

המדרש והקטע הדומה בספרות חז"ל

פרק ו' פסוק ג'

מדרש אבכיר בילקוט שמעוני בראשית רמז מד': שני מלאכים שמחזי ועזאל קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות. הם חשבו שיוכיחו לקב"ה שאין להם יצר הרע, אך כשלו

פרק ז' פסוק א': וילמדו אותם להכין סמים

זהר א' נח, א'

ח': שמות מלאכים לפי שורש והקשר עם סיומת אל.

קבלה: שמות מלאכים לפי שורש והקשר עם סיומת אל

ט' 4: "ופחת את המדבר אשר בדדואל"

משנה יומא ו' 8: בית חידודו. תרגום יונתן ויקרא טז 21-22

יג' 7: מי דן הוא אחד מנחלי המים תחת החרמון שמהם נוצר הירדן.

קדמוניות היהודים ה' ג' א' 178: הירדן הקטן.

לב' 3: עץ החיים ועץ הדעת מוצגים לחנוך.

זהר פרשת בשלח חלק ב' דף נה 1: נאמר בשם ספר חנוך כי הקב"ה הראה לחנוך את עץ החיים "ואת העץ עליו צוה אדם" – כלומר עץ הדעת.

לב' 4: "ופריו כאשכולות גפן נחמדים".

בראשית רבה טו' 7: ר' יהודה סבור שהעץ היה גפן.

לז' ב': אדון הרוחות.

חשמונאים ב' ג' 24: כנ"ל.

ס' 7-8: "ושני יצורים נפלאים יהיו נפרדים ביום ההוא: אחד נקבה ושמו לויתן לשכן בתהום הים, על מעינות המים. ואחד זכר ושמו בהמות, הממלא בחזזהו את המדבר הגדול הנקרא דנדאן ממזרח לגן.."

בבלי בבא בתרא עד' ב': סרס הקב"ה את הזכרים והרג את הנקבות.

עב' 37: השמש והירח שווים במידותיהם.

בבלי חולין ס' ב': השמש והירח נבראו בגודל שווה, אולם אחרי כן הירח נתמעט.

קו' 2: כאשר נוח נולד ופקח את עיניו הבית האיר כשמש.

שמות רבא א' 20: סיפור דומה על לידת משה רבינו.

רזי חנוך, ג' 1: "וישאוני אל הרקיע הראשון ויניחוני שם".

חגיגה יב' ב': רקיע וילון.

רזי חנוך, ז' 1: "ויניחוני ברקיע השני".

חגיגה יב' ב': רקיע סתם.

רזי חנוך, ח' 1: "ויעלוני אל הרקיע השלישי".

חגיגה יב' ב': רקיע שחקים.

רזי חנוך, ח' 3: "ועץ החיים במקום ההוא אשר בו ינוח אלוקים בבואו לגן והעץ ההוא אין לספר על ריחו הטוב ביותר".

מסכת היכלות ה' 172: "מיום שגרש הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון מגן עדן היתה שכינה שרויה על כרוב תחת עץ החיים".

רזי חנוך, יא' 1: "ויביאוני אל הרקיע הרביעי".

חגיגה יב' ב': רקיע זבול.

רזי חנוך, יד' 2: "וכאשר הוא יוצא משערי מערב, לוקחים ארבעה מלאכים את כתרו ומביאים אותו אל ה' והשמש מסובב את מרכבתו ויורד בלי אור ומשיבים לו את הכתר בשערי מזרח".

פרקי ר' אליעזר ו': השמש רוכב במרכבה ועולה מעוטר כחתן.

רזי חנוך, יח' 1: "וישאוני אל הרקיע החמישי".

חגיגה יב' ב': רקיע מעון.

רזי חנוך, יט' 1: "וישאוני אל הרקיע השישי".

חגיגה יב' ב': רקיע מכון.

רזי חנוך, יט' 4: "ומלאכים אחדים.. ומלאכים אחרים".

חגיגה יב' ב': ברקיע השביעי, ערבות, ישנם כמה מיני מלאכים.

רזי חנוך, כ' 3: "וכל צבא השמיים עומדים במעלות במעלות ומשתחוים לפני ה'".

רמב"ם, הלכות יסודי התורה ב'.

רזי חנוך, כד' 1: "ויקרא לי ה' ויניחני לשמאלו ליד גבריאל ואשתחוה לה'".

פרקי ר' אליעזר ו', מסכת היכלות ה' 172: מחנהו של גבריאל נמצא משמאל לאלוהים.

רזי חנוך, כט' 3: "מן האבנים הוצאתי אש גדולה ומן האבנים עשיתי את כל הצבאות חסרי גוף ואת כל צבאות הכוכבים ואת הכוכבים, השרפים והאופנים ואת כל אלה הוצאתי מן האש".

פרקי דר' אליעזר ד'; בראשית רבא ג' 8: דעת ר' יוחנן שהמלאכים נבראו ביום שני או בחמישי. פסיקתא דרב כהנא פסקא א': המלאכים נבראו מהאש.

רזי חנוך, ל' 8: ברסה הארוכה של התרגום היוונית שם האדם הוא נוטריקון של ארבע רוחות השמיים.

מדרש תנחומא פקודי ג'; תרגום יונתן בראשית ב' 7.

ראה מאמר מורחב על חנוך באתר זה.

מנגד, יתכן שמאחר וחנוך היה דמות מוערצת לחוג כוהני, שבמגילות קומראן הם בני צדוק הכוהנים, שאולי הם הצדוקים – הזרם המתנגד לפרושים, הפרושים פירשו אותו באופן שלילי, נידו אותו מתפקידו והענישו אותו קשות:

סיפור קשה נוסף בדרך ארץ זוטא ח' י'.

 

[1] "אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב, "ואל משה אמר עלה אל ה'". 'עלה אלי' מיבעי ליה. א"ל, זהו מטטרון ששמו כשם רבו, דכתיב, "כי שמי בקרבו". אי הכי ניפלחו ליה? כתיב, "אל תמר בו", אל תמירני בו (בעברית: אמר אותו המין לרב אידית: כתוב "ואל משה אמר: עלה אל ה'", "עלה אליי" היה צריך לומר? אמר לו: זהו מ"ט ששמו כשם רבו, שכתוב: "כי שמי בקרבו". (שאלו המין:) אם כך יעבדו (עם ישראל) אותו? (השיב לו רב אידית:) "אל תמר בו" - אל תמירני בו(.

[2] "חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל. אמר, גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום ב' רשויות הן? אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא" (בעברית: ראה את מ"ט שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב את זכויות ישראל. אמר: קיבלתי מרבותיי שלמעלה אין לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום ב' רשויות הן?! הוציאוהו למ"ט והיכוהו שישים מכות אש).

[3] "בתחלה הייתי יושב על כיסא כבוד גדול בפתח היכל שביעי ודנתי את כל בני מרומים... וכיון שבא אחד להסתכל בצפיית המרכבה ונתן עיניו בי... כשראה אותי שאני יושב כיסא כמלך ומלאכי השרת היו עומדים כעבדים, באותה שעה פתח את פיו ואמר ודאי שתי רשויות בשמים... באותה שעה בא ענפיאל ה' השר הנכבד... משליחות של הברוך הוא והכני ששים פולסאות של אור והעמידני על רגלי"

[4] מזכיר את גישתו של בן גוריון לאי-הכנסת כל חומר ציוני של המחתנות האצ"ל והלח"י לתכניות הלימודים של משרד החינוך בתקופתו.

[5] עבדים אלו נרכשו ככל הנראה בתקופות קדומות בשוק עבדים ועברו גיור והם וצאצאיהם עבדו בבתים ובשדות עבור המשפחות היהודיות שקנו אותם. עבדים אלו קיבלו את הכינוי "בריה" ( עבדים ) בעוד שהביתא ישראל כינו את עצמם "צ'אוה " ( בעלי העבדים ) על מנת להבדיל בינם . מיהם הבריה ?  הבריה נחשבו כבניו של חם בנו של נוח שנגזר עליו להיות עבד לאחיו מאחר שחשף את ערוותו של נוח בעת שזה שכב שיכור לאחר המבול. הם שחורים בעלי שער מקורזל ושיניים לבנות והם כהים בעורם יותר מהביתא ישראל. הם עצמם אינם זוכרים את מוצאם בניגוד מוחלט לאנשי הביתא ישראל שכל אחד מהם אמור לדעת את מוצאו שבע דורות אחורה. שבט הבריה (או "נאדה ") הוא שבט "כושייתי"  שעורו שחור בהרבה מזה של אנשי ה"ביתא ישראל " שהם בני קבוצה אתנית שונה ששוכן באיזור בדרום סודן ליד נהר עטברה.  ובאתיופיה ובדרום מערב אריתריאה באיזור שקרוב לגבולות שבין שתי המדינות האלה.. כיום מונים בני שבט זה כ-30 אלף איש. רובם גרים בכפרים קטנים ומתפרנסים בעיקר מחקלאות . רובם אולצו להתאסלם בסוף המאה ה19 השבט שייך לקבוצת העמים הסודאניים שנמכרו לעבדות על ידי עמים אחרים ובידי סוחרי עבדים מוסלמים לנוצרים למוסלמים וגם ליהודים..שם השבט הפך ככל הנראה לכינוי לעבדים באופן כללי בשפה האתיופית מאחר שכה רבים ממנו נמכרו לעבדות . כאמור "הבריה " עברו טקסים שונים שמטרתם הייתה להפכם ליהודים אלו כללו מילה ומתן שם חדש לגברים לרוב אחד משמות מיוחדים לבריה בלבד שציינו בדרך זאת או אחרת את עבדותם..באתיופיה קיבלו הבריה של הביתא ישראל " את השם "בריה פלאשה" על מנת להבדיל בינם ובין הבריה של הנוצרים שהיו בעלי מעמד דומה ומקביל של עבדים אבל בעלי דת נוצרית . .( אפשר להשוות זאת אגב לשבטי בדוים בארץ שבמשך דורות חיו עימם קבוצות של עבדים שהובאו מאיזורים באפריקה ומצב העבדים אצלם הקביל ומקביל לזה של הבריה באתיופיה וחלק מהם אף נושא את המילה "עבד " כשם משפחה ) .

חוקי הבריה:            לבריה היה אסור כעת לשאת לאישה מישהי שלא הייתה מהעבדים של הביתה ישראל דהיינו הבריה האחרים .וזה אמר שאסור היה עליהם להינשא ל"בריה " של הנוצרים ,או של המוסלמים . . אך מבחינת הקהילה של" הביתא ישראל "מהותם האתנית לא השתנתה והם לא נחשבו ליהודים מלאים "אמיתיים " ובמהותם הפנימית נשארו "בריה " ו"עורם לא השתנה .לגבי המגבלות הלכתיות והדתיות שחלו על הבריה: המגבלה הבסיסית הייתה שנאסר עליהם להינשא לביתא ישראל ה"צ'ואה" ( וכאמור גם לבריה של בני דתות אחרות ) . . וגם ילדיהם של הבריה נחשבו כעבדים במשפחה שהחזיקה אותם. ,וכך היו אדונים רבים מ"הביתא ישראל" שהחזיקו שפחות בארה בתיהם לצרכים מיניים בלבד. וידועים גם מקרים הפוכים של גבירות שהחזיקו עבדי בריה בבתיהן  לצרכים מיניים . היה מקובל שאדונם של הבריה יביא מהם צאצאים אם כי אלו לא נחשבו בשום אופן כיורשים שווי זכויות היו כללים נוקשים ביותר ששימרו את ההבחנה בינם ובין הביתא ישראל : אחוז קטן של דם "בריה" בדמו של אדם היה הופך אותו אוטומאטית ל" בריה מלא " ורק לאחר כמה דורות או דורות רבים יכול היה "הכתם " להתנקות מספיק כדי שאדם ממוצא "בריה " יוכל לשאת מישהי מהביתא ישראל וגם זה רק מהמעמדות הנמוכים יותר. היו גם כללים ברורים מאוד באשר לכניסתם לבתי כנסת שאליהם הייתה להם רק כניסה מוגבלת ורק לאיזורים מוגדרים במיוחד עבורם. הכללים בעניין זה בכל אופן השתנו מאיזור לאזור באתיופיה . וכך היו איזורים שהקפידו במיוחד ובהם לא הייתה לבריה כל כניסה לבתי הכנסת והם יכלו להתפלל בחצרותיהם  בלבד.  אבל זה לא היה מקובל ברוב המקומות . כן היו כללים בעניינם בענייני שחיטה לאנשים מהביתא ישראל אסור היה לאכול חיה שנשחטה בידי בריה גם אם זה בוצע לפי כל הכללים החמורים ביותר של כשרות .מצד שני לבריה היה מותר לאכול חיה שנשחטה בידי מישהו מ"צ'אוה ". היו כללים נוקשים גם לגבי קבורת הבריה ,אם כי אלו שוב השתנו מאיזור לאיזור . היו מקומות שבהם הבריה יכול היה להיקבר רק מחוץ לבית הקברות היהודי והיו מקומות ששם יכול היה בריה להיקבר בבית  הקברות היהודי ביחד עם הצ'אוה ללא כל הפליה במוות. https://no666.wordpress.com/2008/01/25/%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/

[6] מסכת מנחות מ': "אמר לפניו [משה לקב'ה] : רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי ? אמר לו [הקב'ה למשה]: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו [משה לקב'ה]: רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו. אמר לו [הקב'ה למשה]:חזור לאחוריך. [כנס שוב למכונת הזמן וראה את סופו של ר' עקיבא] חזר לאחוריו וראה ששוקלין בשרו במקולין[ראה משה שמוכרים בשווקים את בשרו של ר' עקיבא אחרי מותו, שהיה מהרוגי מלכות] אמר לפניו [משה לקב'ה]: זו תורה וזו שכרה?! אמר לו [הקב'ה למשה]: שתוק כך עלה במחשבה לפני."

[7] ולפי תורה זו, הרי שהפרושים שדבקים בתורותיו של רבי עקיבא, צריכים להיות גאים וחלוצים בצבא ההגנה לישראל, שצבא זה יותר מבקש את ה' לצידנו במלחמות ופחות כורת איברים כמבחני כניסה.

[8] והשווה למֶהַרי סותאל, או מהרי בן סותאל (על שם אביו), הידוע יותר בכינוי אבא מהרי‏[1], הוא שמו של מלקוסה, נזיר יהודי, שחי ופעל באתיופיה, במאה התשע-עשרה, ושימש כמנהיג הרוחני העליון של קהילת ביתא ישראל באזור קולה ווגרה‏[2]..            

 
כניסות: 59549
קטגוריה: מאמרים עידכון אחרון ב-חמישי, 07 מאי 2020 נכתב על ידי מנהל אתר הדפסה דואל

אתר מגילות קומראן/ים המלח The DeadDea Scrolls

סקירת מגילות קוּמְרָאן, סיכום מחקרן והצעות להשתלשלות מסורותיהן בתושבע דרך החסידים. סיכום מחקרים, ניתוח והשוואה לספרות הפרושים-חז"ל ולספרים החיצוניים בבית שני. זיהוי הכתות שהתפתחו מעדת-היחד: האיסיים, בייתוסים, צדוקים, פרושים והיחס לבית חשמונאי-המקבים.

דוא"ל של עורך האתר: scrollsqumran@gmail.com, פנייה מקוונת באתר: לחץ כאן