השוואה בין הלכות שבת ממגילת ברית דמשק (המגילה היסוד של עדת קומראן) לבין העתקה למשנה במסכת שבת

בבלי ברייתא פסחים נ,ע"ב: "העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם";

תוספתא סוכא ד ו-ז: "להבטיל את העם מן המלאכה חזן הכנסת נוטל חצוצרת ועולה לראש הגג גבוה שבעיר... ג' להבדיל בין קדש לחול חזן הכנסת נוטל חצוצרת ועולה לגג גבוה שבעיר.

הפסוק "שמור את יום השבת" להאריך את השבת בסופה (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי לשמות כ' 8, מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו ז', מדרש תנאים לדברים ה' 12).

וביום השבת אל ידבר איש דבר נבל ורק אל ישה ברעהו כל אל ישפוט̇ על הון ובצע אל ידבר בדברי המלאכה והעבודה לעשות למשכים

ישעיהו נח' יג: "אִם-תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג... וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר".

שבת, כג' א: "שואל אדם מחברו כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר הלווני; וכן שואלת אישה מחברתה כיכרות.  אם אין מאמינו--מניח טליתו אצלו, ועושה עימו חשבון לאחר שבת.  וכן ערב פסחים בירושלים שחל להיות בשבת, מניח טליתו אצלו ואוכל את פסחו, ועושה עימו חשבון לאחר יום טוב".

שבת קנא': איסור תכנון למחר בבוקר.

שבת כג' ג: "לא ישכור אדם פועלין בשבת, ולא יאמר אדם לחברו לשכור לו פועלין. ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלין, ולהביא פירות".  

להביא משנה שאסור לקטוף פירות בשבת

שמות טז', כט': "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".

יהושוע ג, ד: "כְּאַלְפַּיִם אַמָּה, בַּמִּדָּה:  אַל-תִּקְרְבוּ אֵלָיו, לְמַעַן אֲשֶׁר-תֵּדְעוּ אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ--כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ, מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם;

תנחומא, במדבר ט: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר איש על דגלו באותות. ילמדנו רבינו, בתוך כמה אמות אדם יכול להלוך בשבת. כך שנו רבותינו, השובת בדרך, עושה לו עגולה עד ארבע אמות, דברי רבי חנניא בן אנטיגנוס. ומטלטל לתוך ארבע אמות בשבת, ואומר שביתתי במקומי, וזכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ורוח";

משנה סוטה ה ג : "ומדותם מחוץ לעיר, את פאת קדמה אלפיים באמה . . ." (במדבר לה' ה'), ומקרא אחר אומר "מקיר העיר וחוצה, אלף אמה סביב" (במדבר לה' ד')... אלא אלף אמה מגרש, ואלפיים אמה תחום השבת.

ביצה ה ג: הבהמה והכלים כרגלי הבעלים.  המוסר את בהמתו לבנו או לרועה, הרי אלו כרגליו;

בבלי עירובין נא ע"א: מדוע לא יהיה תחום השבת אלף באמה.

אל יאכל איש ביום השבת כי אם המוכן ומן האובד ב̇ש̇ד̇ה

שמות טז, כג: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'--שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַה', מָחָר:  אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ";  

ביצה ג ד: בכור שנפל לבור, רבי יהודה אומר, יירד המומחה ויראה:  אם יש בו מום, יעלה וישחוט; ואם לאו, לא ישחוט.  רבי שמעון אומר, כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב, אין זה מן המוכן.";  

בבלי ביצה ו, א: אפרוח שנולד ביום טוב רב אמר אסור ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר רב אמר אסור מוקצה הוא ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד ביום טוב אמר להו הואיל ומוכן"  

שבת כד ד: מחתכין את הדלועין לפני בהמה, ואת הנבילה לפני הכלבים; רבי יהודה אומר, אם לא הייתה נבילה מערב שבת--אסורה, לפי שאינה מן המוכן;    

בבלי פסחים נו,ע"ב: "ר' יהודה אומר אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם";    בבלי חולין יד: "א"ר אבא רבי יהודה דהכנה היא דתנן מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן אלמא כיון דלא איתכן מאתמול אסורה ה"נ כיון דלא איתכן מאתמול אסורה א"ל אביי מי דמי התם מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים הכא מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לאדם";  

שבת ז,ב: "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: ... והבורר, והטוחן, והמרקד, והלש, והאופה, הצד צבי, והשוחטו, והמפשיטו, והמולחו"

ואל יאכל ואל ישתה כי אם היה במחנה בדרך וירד לרחוץ ישתה על ע̇ומדו

ייתכן ומכאן אפשר שאיסור ההוצאה מהבית אינו חמור חריף וקיצוני, אלא הוא דווקא כמו הפרושים-חז"ל, שכל המחנה יכול להיחשב כבית, כפי שאיסור היציאה מהבית לפי התורה ('אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי', שמות טז'), פורש כאיסור יציאה מהמחנה מעל 1000/2000 אמה.

תוספתא עירובין ג יא: "השובת בתל גבוה י' טפחים ובנקע עמוק עשרה טפחים ובגנה מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח השובת בעיר אפילו גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה [על גגה] אין לו אלא ד' אמות בלבד."    

בבלי עירובין מח.   

ירושלמי עירובין פ"ד ה"א

ואל ישאב אל כל כל"

ספר יובלים"

אל יוציא איש מן הבית לחוץ ומן החוץ אל בית ואם בסוכה יהיה אל יוצא ממנה ואל יבא אליה

‎4Q251 (4QHalakha A), עמ' 196 בכרך ב' של קימרון, החיבוריים העבריים:

אל‏ ]יוצא איש ממקומו כל ה̇שבת

5‏          [מן החוץ אל הבית‏ ]ו֯מן הבית אל הח֯[וץ‏      

איסור ההוצאה בשבת. 

אל פתח כלי טוח שבת‏ vacat אל ישא איש עליו סמנים לצאת ולביא ‏<ולבוא‏> בשבת‏

טוח: חתום במגופה)

אל יטול בבית מושבת סלע ועפר‏